הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אמש התקיימה פגישה מעניינת באוניברסיטת תל אביב ביוזמתו של פרופ' יורם פרי, אשר נתבקש לארח בארץ כמה מהבלוגרים הפוליטיים הדמוקרטיים המובילים בארה"ב וביקש להפגיש אותם עם בלוגרים פוליטיים ישראליים. נתבקשתי בהתראה קצרה מאד להשתתף בפגישה, על מנת לתת סקירה קצרה על הבלוגוספרה הפוליטית בישראל. בצד האמריקני נכחו בלוגרים מבלוגי ענק הזוכים למליוני קוראים כמו huffington post שכבר בדרך להפוך מבלוג לעיתון של ממש, MyDD.com אחד הבלוגים הדמוקרטים הראשונים, dailykos,  openleft.org ועוד. מצדנו נכחו שלושה נציגים של עבודה שחורה, נציג אחד מלחץ חברתי, אחד מ"העוקץ", ודבורית שרגל.

קיבלנו סקירה מעניינת על הבלוגוספירה הפוליטית בארה"ב ששורשיה בבלוגרים רפובליקניים אשר התפרסמו במתקפותיהם על המדיה וגרמו להתפטרותם של עיתונאים כמו דן ראת'ר ואיסון ג'ורדן ומאוחר יותר הדמוקרטים השוו את נוכחותם המספרית ברשת (כך גם לפי מחקר אקדמי על הבלוגוספירה הפוליטית האמריקנית). הבלוגרים הדמוקרטים טענו כי הבלוגינג שלהם יצר נרטיב חדש ועודד פעילות פוליטית של אזרחים, בניגוד לנרטיב הרפובליקני שהיה תעתיק של הסגנון שלהם במדיה הישנה. נדהמנו לשמוע שהם מדברים על קוראים וצפיות במונחי מליונים לחודש, אנחנו לא מתקרבים למספרים הללו גם לא באחוזים היחסיים של האוכלוסיה המקומית. אם לבלוג פוליטי בארה"ב יש מאה חמישים מיליון כניסות בחודש, בלוג פוליטי ישראלי מצליח במיוחד מגיע אולי ל150 אלף תוך כשנתיים.

האנשים שפגשנו היו הן במעמד של פעילים פוליטיים בכירים והן במעמד של עיתונאים בכירים. אחד מהם אף גוייס כעיתונאי לעבוד בבלוג לאחר שלימד עיתונות באונ' קולומביה ועבד בוושינגטון פוסט. זה קצת כמו שניתן לבן כספית את הכבוד להצטרף ל"לחץ חברתי", משהו שבהקשר המקומי שלנו קשה לחשוב עליו. האופי המבוזר של ארה"ב גורם לרשת להפוך למרחב ציבורי אמיתי כאשר לבלוג יש יתרון של תפוצה ארצית על פני כל כלי תקשורת מקומי ממוסד. מאותן סיבות נראה שהבלוגוספירה מנוצלת היטב גם על ידי הפוליטיקאים עצמם. שמענו נתון כי הילארי ואובמה גייסו 80% מהכספים לקמפיינים שלהם מהרשת בלבד. ד"ר אורי אמיתי מעבודה שחורה היה קצת המום וטען שאצלנו בחיים לא יתנו לאף אחד אגורה דרך בלוג.

יואב ריבק מלחץ חברתי תהה האם הבלוגוספרה הפוליטית הדמוקרטית עוסקת בעיקר בהרצה של מועמדים או גם בשינויי מדיניות לטווח ארוך. כל אחד מאיתנו בתורו סיפר להם שאצלנו מתרכזים בעיקר בשינויי מדיניות וסדרי יום אלטרנטיביים והדגמנו על חוק ההסדרים, חוק צנזורת האתרים ועידוד התאגדויות עובדים. הבלוגרים האמריקניים הודו שהם עסוקים בעיקר במועמדים שלהם, אם כי מדי פעם ניסו להתנגד לחוק זה או אחר. פרופ' יורם פרי הוסיף שאצלנו המפלגות עדיין חזקות ונותנות למועמדים את מכונת הקמפיין הטובה ביותר בעוד שבארה"ב המועמד הוא המרכז. הוא העריך כי ככל שייחלש כוח המפלגות נראה גם את הפוליטיקאים שלנו מחפשים את עצמם ברשת.

הבלוגרים האמריקניים ניסו לעודד אותנו שזה יתרון שיש אצלנו פחות בלוגים ופחות כלי תקשורת, כי זה קל יותר להגיע לציבור בפחות ערוצים. טל גלילי אמר שזה לא הופך את זה לקל יותר לגייס אנשים לפעולה והדגים כי לקמפיין של שוקי גלילי לבלוג למען פליטי דארפור, הגיבו רק 81 בלוגים. נראה שההבדלים בין התרבות הפוליטית והמוסדית (שזה כולל את מוסדות המדיה) בין ישראל לארה"ב הם כה עמוקים, שאני תוהה אם יש לנו בכלל מה ללמוד אלה מאלה. גם דבורית תהתה על זה.

ואפרופו דבורית, אתמול מיד אחרי פגישתנו, "תפוז" הפגישו כמה מהבלוגרים הפוליטיים שלהם עם בנימין נתניהו ומאוחר יותר פתחו לאובמה בלוג ישראלי. כשדבורית הכריזה בפגישה שלנו שבלוג פוליטי חדש ייפתח הלילה היו לי הרבה ציפיות שהתבדו. חשבתי על משהו מאד שלנו, מאד מסוגל להפנות את תשומת הלב של התקשורת והפוליטיקאים לרחשי הציבור בגלל אופי האנשים שעומדים מאחוריו... לקחת את הכתבים הפוליטיים הבכירים והמשפיעים ולגרום להם לתרום לבלוג, לשלם להם כדי לקדם אג'נדות אישיות שהעיתון לא נותן להם מקום - זה בעיני בלוג פוליטי חשוב. המפגש הזה עם נתניהו הוא יוזמה מדהימה והוא ממש ממש חשוב. אבל אובמה? זה כל כך מנותק מאיתנו וממה שחשוב לנו, זה כל כך זמני ונקודתי ולא קורא למעורבות שלנו בשום צורה... זה פשוט פספוס בעיני ואני מתקשה לראות את חשיבותו ואופקי ההתפתחות שלו מעבר לתרגיל יח"צ.

ביום ראשון 13.4.08 מתקיים כנס האגודה הישראלית לתקשורת ואני מציגה את ממצאי המאמר על הבלוגוספירה הפוליטית שלנו. אם זה יסתדר אקליט לכם את כל ההרצאה בוידיאו. בינתיים קבלו וידיאו קצר מהמפגש אמש: