נושא משחקי הזהות אונליין נחקר רבות לגבי צ'אטים ופורומים מסוגים שונים ומוצה עד תום ע"י שרי טורקל, ברנדה דנט ואחרים. לכאורה, אין לבלוגוספירה מה לחדש מנקודת המוצא של הקשר בין דמות מציאותית לדמות בדויה ולא חשבתי לגעת בנושא הזה בהתחלה. עם זאת, דמות בדויה בעלת קיום רציף ומתמשך יותר שכותבת את חייה בבלוג היא בעלת עומק רב יותר, ולכן ייתכן שיש לה מחויבות אתית גדולה יותר לקהילה שהיא פועלת בתוכה. כמה מהשערוריות האחרונות כאן מרמזות על כך. קיומה הרציף ועומקה של הדמות בז'אנר הבלוג מאפשר טיפולוגיה ברורה יותר מעבר לקוטביות של דמות אמיתית או בדויה. גילעד נס הציע לי לשים לב שיש רמות שונות של בדיה, למשל: דמויות שרק שמן בדוי אך כולם יודעים מי הן והן לא מתאמצות להסתיר זאת, דמויות בדויות שחשפו את עצמן ליותר מדי אנשים באופן פרטי ומתעלמות מכך שרבים כבר יודעים מי הן באמת, דמות בדויה שברור כי היא בדויה אך אין רמז מי היא באמת, דמות שלא ברור אם היא בדויה או אותנטית, דמות אותנטית שמסתבר שהיא בדויה ועוד. מכל סוג כזה הציפיות שלנו שונות והן בעצמן קופצות לעיתים מסוג לסוג.
עוד נקודה מעניינת בהקשר הזה, היא שבקהילות וירטואליות שהתקיימו בז'אנרים אינטרנטיים אחרים, הענישה החמורה ביותר הייתה בדרך כלל נידוי מהקהילה. כך נגמר גם אחד המקרים החמורים ביותר הזכורים ברשת של אונס וירטואלי. בישרא-בלוג הענישה החמורה והאיום הגדול ביותר הוא "אאוטינג", חשיפת הזהות האמיתית של הדמות הבדויה. ראיתי את אחת הילדות בבלוג של מלה אומרת לה לא לחשוף את זהותו האמיתית של "נובמבר" אם היא מגיעה אליו כי "זה עונש חמור מדי". אני חושבת שאנשים כמוני מימי האינטרנט העתיקים לא מבינים את זה, הצביץ סיפר כאן בתגובות איך בימיו הראשונים חשף בתמימות שם של בלוגרית, וגם אני מיהרתי פעם להציע אאוטינג למישהי מבלי להבין שזה הפך לעונש החמור ביותר שלא בא בחשבון; אולי בגלל שאין כאן מנגנוני נידוי קהילתיים ואי אפשר לאסור על מישהו להפסיק לכתוב.
אבל בשיחה שהייתה לי עם סבסטיאן בתגובות כאן, עלתה נקודה מעניינת. סבסטיאן הציע נקודת מוצא אחרת שאינה עוסקת בקשר בין מציאות האונליין והאופליין; אלא מתייחסת לדמות הבדויה כדמות אוטונומית, חסרת מחויבות לדמות שכותבת אותה ולדמויות שמצויות עימה באינטראקציה. סבסטיאן עצמו הוא דמות כזו והוא חושב שדמות בבלוג היא בבחינת "ספרות שחיה חיים רגילים". לסופר אין מחויבות אתית לרצח שדמות ספרותית אשר כתב בצעה ולא תמיד הוא כותב דמות ספרותית שמייצגת פן אישיותי שלו. התפיסה של הדמות הבדויה כדמות אוטונומית לגמרי היא פוסט מודרנית ומעניינת אך עשויה להיות מסוכנת מבחינה אתית. אפשר לטעון שהכול מותר בבלוגוספירה כי שום דבר לא יכול להזיק באמת, אבל הביקורת של קלמן על סבסטיאן הייתה שהוא פועל רק מתוך התבונה ולא מתייחס לרגשות שנוצרים כאן, שגם הם אמיתיים. נניח שאנחנו מקבלים את נקודת המוצא של סבסטיאן, אז מה יש לחקור אצל דמות ספרותית ולשם מה?
מה אתם חושבים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כרמל וייסמן