הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

אורי קציר הציע מזמן שיהיה קוד אתי לבלוגינג. עכשיו זה קורה בארה"ב, כשאוריילי מפרסמים טיוטה לקוד אתי עבור בלוגרים ואפי פוקס רוצה לעשות את זה בארץ. מה אתם חושבים על זה?

תגובת הבטן שלי הייתה לחכות עם זה. אני לא הייתי נכנסת כל כך מהר לאף מלאכה של הסדרה לגבי יישום שנמצא כל כך בחיתוליו וחווה שינויים מהירים כל כך וכל פלח אוכלוסייה משתמש בו אחרת. כל דבר שקורה בבלוג הוא תלוי הקשר ונשפט לגופו ופעמים רבות נקודת הפתיחה היא הכוונה הסובייקטיבית של הבלוגר: כשהבלוגר בא בכוונה של דיבור זה שונה מכוונה של פרסום.  אני ממש לא רואה מאיפה אפשר להתחיל להסדיר את זה. כשאני קוראת את טיוטת הקוד של אוריילי יש בו משהו מרגיז. אני חווה תחושה של התנגדות לכך שאיזה מנכ"ל באזוורדים מנחית לי חוקים מלמעלה. אני לא רואה שום הבדל בינו לבין ח"כ חסון שמציע חשיפה של הטוקבקיסטים, מה גם שאוריילי בהתאמה לא רוצה טוקבקיסטים אנונימיים בבלוגים. בין אם זה "המדינה" או קומץ בלוגרים אליטיסטיים, אין בזה שום דבר אורגאני של הסדרה עצמית שבאה מהקהילה, בני הנוער יצפצפו על זה ובצדק.

כל היופי בבלוגינג זה שאדם לומד בעצמו את הגבולות שלו דרך הבמה הקטנה הזו. אתמול, בכנס הפרטיות והאנונימיות ברשת שהתקיים בחוג למשפטים במכללה למנהל בראשל"צ, אמרתי שהכתיבה בבלוג היא ממש עבודה של רפלקציה והתפתחות עצמית וחלק גדול ממנה קורה בעזרת האינטראקציה עם הטובקבקיסטים, אפילו ואולי במיוחד הגרועים והאנונימיים שבהם. עבורי הם פעמים רבות המדד למקום ולכוונה שממנה יצאתי בכתיבה. כל אחד לומד על עצמו דברים אחרים דרך בלוגינג ואני חושבת שזו במה ראויה לטעות בה: לשחרר פוסט גזעני ולגלות גינויים מכל עבר, זה הרבה יותר משפיע על הכותב ועל היווצרות הנורמות הבלתי כתובות, מאשר להסכים מראש להיות פוליטיקלי קורקט בגלל קוד אתי. יש לזה מעטפת שטחית בעייתית שחותרת תחת מהותה הדינאמית של פעולת הכתיבה כשינוי וחקירה פנימית ולכן מהווה חסם מהותי להתגבשות נורמות אותנטיות "מלמטה"; שינוי שיכול להתרחש רק בעזרת חריגות וטעויות, כפי שרק מי שנכשל בדברי תורה מבין את מהותם.

בדיחה עתיקה מסבירה את ההבדל בין טקטיקות מכירתיות שונות במישור של יחסים חברתיים: אם אתה ניגש לבחורה בפאב ואומר לה "אני זיון נהדר" זה שיווק ישיר. אם אתה לוקח טלפון, מתקשר אליה ואומר לה שאתה זיון אדיר זה טלמרקטינג. אם חבר שלך ניגש אליה ומספר לה שאתה זיון אדיר, זה פרסום. אם אתה יוצא איתה ובזמן שהיא אתך ברכב אתה מדבר בנייד עם חבר ועולה הנושא שאתה זיון אדיר זה יח"צ (או תוכן שיווקי?). ואם אתה רוקד במועדון והיא ניגשת אליך ואומרת "שמעתי שאתה זיון אדיר" אז אתה מותג.

אז הקושייה שלי להיום היא: אם אתה מציע לה ללנקק את הבלוג שלך בבלוג שלה תחת הכותרת "זיון אדיר", מה זה אומר בשיווקית?

כבר אמרנו בעבר כבסיס לדיונים רבים שהייחוד של הרשת בכלל והבלוגים בפרט זה שילוב של תקשורת המונים עם תקשורת בינאישית, כשהשתיים משמשות כמטאפורות זו לזו בגלל הייצוג במערכת סימנים זהה. היום רציתי לדבר אתכם על הרכיב הזה בבלוג שנקרא "קישורים". ברמה של תקשורת בינאישית רשימות קישורים הן רשימות חברים ולפעמים הן מבטאות רשתות חברתיות שקיימות בין בלוגים. ברמה של תקשורת המונים, רשימות קישורים עשויות להתפס כהמלצות קריאה, מטאפורה למדף הספרים בבית וגם משהו שמגדיר את הזהות והסגנון שלך בהתאם לבלוגים שאת קוראת...היגיון המדיה של גוגל זה להתייחס לקישורים כהמלצות ולבטא בכך את הסינתזה הייחודית הזו של הרשת.

בבלוגים, אחד הדברים שקרו לקישורים על התפר בין תקשורת המונים לתקשורת בינאישית,  זה שקישורים הפכו לדרך לניהול מוניטין ברמת הפרסום והיח"צ והם לא ממש משקפים לא את החברים ולא את ההמלצה האותנטית. בבלוגים של הילדות שאני חוקרת, הפרקטיקה של "החלפת קישורים" למטרות הגדלה הדדית של הרייטינג והצומי די נפוצה ומקובלת. ואצל המבוגרים? האם קיבלתם פעם בקשה מאדם זר ללנקק אותו בבלוגכם הפופולארי על מנת שיתפרסם? היום קיבלתי לראשונה בקשה כזו מאביטל יוגב, יועצת שיווקית לענייני אינטרנט שפתחה בלוג מקצועי, בזו הלשון:

כרמל שלום,

שמי אביטל יוגב, ויש לי בלוג בנושא בניית אתרים ושיווק באינטרנט. אני מעוניינת להחליף קישורים עם בלוגים איכותיים בנושאים דומים. אם זה נראה לך, אשמח שתוסיפי את הבלוג שלי לרשימת הקישורים שלך (לא מצאתי כזו בבלוג שלך, אבל אולי לא חפרתי מספיק), באופן הבא: מילים להיפר קישור: בלוג בניית אתרים ושיווק באינטרנט URL: http://gblogs.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=webmarketing אנא כתבי לי כיצד היית רוצה שאציג את הבלוג שלך אצלי.

אז קודם כל הערה טכנית לאביטל, הלינק הישיר והנקי לבלוג שלך הוא:

http://webmarketing.gblogs.co.il/

ועכשיו להגיג החברתי-תרבותי:

בבלוג הזה אין לי קישורים (אם כי יש לי המלצת קריאה אקראית על בלוג חדש עם פוטנציאל שמתחלפת מדי כמה שבועות וזה בד"כ בלוג אישי בתוך ישרא בלבד). בראשית ימי הבלוג אמרתי איזו מילה בתולית על פוליטיקה של לינקוקים אבל עכשיו זה קצת יותר מובנה והשילוב בין תקשורת בינאישית להמונים מסביר מדוע זה כל כך מפתה לראות לינק כפרסום והמלצה ולהשתמש בו ככזה. בבלוג האישי שלי חשבתי ללנקק רק בלוגים של חברים מהמציאות וככה זה יוצא בסדר ואני לא יוצרת איזו שהיא רשימת קריאה שעלולה להתפס אצל מישהו כסטנדרט (שזה גם המטאטקסט של הטענות כלפי וובסטר של חנן כהן-קראו את התגובות בעיקר).

גם זו תופעה ייחודית שנובעת מהחיבור בין תקשורת המונים לבינאישית - המצב שטעמי האישי יתפוס מעמד מוסדי כלשהו מתוקף עיצובו, נגישותו או פופולאריות החשיפה שלו. התבנית המחשבתית שלנו עדיין מתוכנתת על חשיפה כהענקת מעמד, אפילו כשכל ילד בן 9 חשוף ברשת. לבלוגרים פופולאריים יש איזה מעמד וכמו סלבס במציאות הם צריכים פתאום להזהר עם חשיפה של ההעדפות האישיות שלהם, כי זה עשוי להפוך לפרסום.

אז הנה אביטל, קיבלת ממני פרסום בכיף, בסגנון הבלוגי של השקיפות האירונית, שאלוהים יודע אם זה טוב או רע בהפוך על הפוך על הפוך. ב-old school אומרים שאין דבר כזה פרסום רע, פרסום זה בערך מוחלט. לדעתי זה כבר לא יעבוד ככה בעידן ווב 2.0 אבל בינתיים שיהיה לכולנו לבריאות. ואשמח לשמוע את התלבטויותיכם על הלינקים אצלכם.

לווינט יש "בלוג" חדש בשם "מרושתים" שהציעו לי לכתוב בו לפני כמה זמן ואכן הצטרפתי. אני אכתוב שם על נושאים בתחום הפילוסופיה של הטכנולוגיה והמטא-בלוגיקה של הבלוגים בערך אחת לחודש או כשיהיה לי מה לומר לאומה. הנה הפוסט הראשון שלי על טכנולוגיות נושמות. הוא נובע ישירות מתוך אותו היגיון שהצגתי בפוסט הקודם כאן על השינויים בשפה מכתב לאיקונים ומי שממש מתעניין במקורותיו הפילוסופיים של ההיגיון הזה, מוזמן לבדוק את הפוסט בשני חלקים שלי על האלכימיה של החדשנות בבלוג הראשי שלי.

רציתי לחלוק אתכם כמה הגיגים על מה זה בכלל בלוג אפרופו ה"בלוג" הזה של ווינט ואולי להסביר למה שמתי את המילה בלוג במרכאות. הגדרת הבלוג כרגע היא פונקציה של פורמט טכני, כבר עמדנו על זה בעבר. אי אפשר לקחת רק חלק ממרכיביו ולקרוא לזה בלוג. כמו שבלוג tv אינו בלוג כי זו פשוט מצלמת אינטרנט ואין בזה קיטוע יומני, אז גם "מרושתים" אינו בלוג רק בגלל שחבורת אנשים שלא עובדים בווינט תורמים לו. הסגנון חנוק מרשמיות של כתבה, האנשים שמפרסמים הם אנשים שגם ככה יש להם במות משלהם והם לא סקופרים מהשטח או משהו. בווינט מבקשים לא לכתוב פוסטים ארוכים וגם עורכים לנו אותם בהתנדבות. אנחנו לא מפרסמים ישירות בעצמנו איך שבא לנו עם שגיאותינו ושגיונותינו אלא שולחים לווינט והם יפרסמו מתי שהוא למחרת כשיצא להם.

בקיצור, בחוויה שלי, הפכתי השבוע לכתבת של ווינט ועוד פראיירית שכותבת בחינם. אני חושבת שצריך להזהר מאד ממקום שבו בלוג הופך לשם נרדף לתוכן איכותי שאפשר לדרוש בחינם בשם הקדמה הטכנולוגית ואווירת השיתופיות. וכבר יותר מדי שנים אני נעתרת לכתיבת חינם מתוך מחשבה על החשיפה, היוקרה והחברותא. האם יש איזו שהיא נקודת זמן שאת כבר שם בתחום ולא מעיזים לבקש ממך לכתוב בחינם? לפי הרשימה המכובדת של המשתתפים האחרים בבלוג הזה התשובה היא חד משמעית לא. חלק ממה שקורה לשפה זה גם הזילות של המילים שלה (אומרים יותר מדי בקלות על כל דבר שזה שואה, שוחקים את המילה אהבה וכו') וגם תג המחיר ההולך והופך זול יותר על היכולת להשתמש בשפה לביטוי. אם כולם מתבטאים ואפשר להשיג כל כך הרבה תוכן איכותי בחינם, למה לשלם בכלל לעיתונאים? למה ששפיכת מילים לפי קונבנציות מסוימות תחשב בכלל לכישור מוערך שעולה כסף? כמה זמן יקח עד שמישהו יחשוב ככה? (לתשומת ליבם של העיתונאים שכרגע עורכים את כתבות החינם שלי, אצלנו בפתח תקווה היו אומרים על זה "הכל חוזר אליך וקקי בידיך...").

אז בינתיים אני משתתפת בבלוג הזה. מכל אותן סיבות הרשומות מעלה. אבל הם לא יקבלו ממני שום דבר שאפשר לדרוש עליו כסף ממישהו אחר. רק מחשבות שלי שהיו עולות גם ככה בבלוגים שלי בגרסא זו או אחרת.

גמר חתימה טובה לכולם ושהחתימות שלנו יוערכו על פי שוויין ומשקלן האמיתי.