הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

מלבד זיו ואפרת שרואיינו כראיונות גישוש עוד לפני הגשת הצעת המחקר, כל המרואיינות האחרות רואיינו אחרי שעבודת השדה הסתיימה ואחרי שגם הן יכלו להסתכל אחורה על כמה שנות בלוגינג. מעניין לראות שרובן מחקו וערכו את התקופה הראשונה מתוך קושי לראות מי הן היו וכאמור אני מאד מבינה את זה. לראיונות אין משמעות קריטית בעבודה שמבוססת יותר על תת תרבות הבלוגים עצמה, אבל כיום קשה מאד להפריד בין מרחבים שונים. דנה בויד שחוקרת כעת את מייספייס מספרת שכדי להבין את כל ההיבטים של תרבות מייספייס היא הולכת לשוטט בבתי ספר ובקניונים ומדברת על זה עם בני נוער. גם אני תפסתי ככה את הראיונות לדוקטורט שלי, יותר כנדבך נוסף שמאפשר לי להבין איך תרבות הבלוגים באה לידי ביטוי בחיים, כמו ללכת למפגשי ישראבלוג, שגם את זה עשיתי.

דיברנו על כל מני סוגים של דברים שחלקם בכלל יילכו למאמרים עתידיים, ניסיתי להבין איפה הבלוג עומד עבורן ביחסים בינן לבין חברים, ביחס למדיה ויישומים אחרים ודיברנו הרבה על נושאי הפרטיות, הורים, מורים וזרים שקוראים בבלוג. ערכתי לכם כמה דקות לטעימה מחלק מהראיונות שצולמו בוידיאו (חלק הוקלטו קולית בלבד וחלק בוצעו בסקייפ, על פי רצון הנערה). על מנת לשמור באופן יחסי על פרטיות הנערות למרות שהן נתנו את הסכמתן שזה יהיה בבלוג שלי, לא כתבתי בקליפ באילו בלוגריות מדובר. שתיים מהנחקרות שלי הסתברו במקרה כבנות דוד והתראיינו יחד. אחת מהן באה עם חבר שלה שגם הוא בלוגר והראיון עם שניהם התפתח בצורה מרתקת, יש שם המון חומרים שאכנס אליהם בעתיד. ויש גם ראיון עם אמא ובת בלוגריות שרק האמא הסכימה להצטלם בוידיאו וגם זה לא בקליפ הזה.

כמה חוויות מאחורי הקלעים: כדי לפגוש את הבנות נסעתי פעם אחת לחיפה ופעם אחת לערד. שתיים מהבנות פגשתי במהלך כנסי אנימה שהן השתתפו בהם וגם דיברנו על אהבתן לאנימה ועל היפניזציה של הנוער (זה לא כלול בקליפ). יש בנות שראיתי אותן גדלות בבלוג. שלוש השנים שבין גילאי 12-13 ל-15-16 הן משמעותיות מאד, וזה מדהים כמה אנשים שונים בחוויה של תלת מימד. זה גרם לי להבין כמה שבלוג הוא באמת ייצוג, מופע, הוא לא יהיה ולא יכול להיות שיקוף של זהות מציאותית. יש בנות שכותבות בצורה מאד בוטה ואלימה בבלוג ושמות תמונות שמשדרות תחושה של "לא אכפת לי מכלום" שפשוט חששתי לפגוש אותן. חששתי שהן יענו בצורה קצרנית, יאבדו עניין מהר, שלא אוכל לדבר איתן... הופתעתי כמה שכולן נערות נורמליות אינטליגנטיות וחמודות במציאות והבנתי כמה הבלוג נותן להן במה להחצין ולשחק פנים באישיות שלא לגיטימי להן לבטא במציאות.

במילים אחרות: אל חשש לגורל הנוער, הם לא שטחיים כמו שנדמה לכם מהבלוגים, הם לא שופכים לכאן את כל חייהם וזה "כל" מה שיש בהם, הם מאד מאד מודעים לכל דבר שהם כותבים, לריחוק שבין הייצוג בכתיבה לייצוג בגוף ולפעמים הנערות גם מנסות לסגור את הפערים הללו בעזרת צילומים עצמיים בפוסטים שמעבירים את האווירה, מצב הרוח והגוף. חזרתי אופטימית לגבי הדור הבא ועם המון מחשבות לגבי המשמעות של בלוגים עבורן. הבנתי שגם מבחינה חברתית התרבות בבלוגים לא תופסת חלק גדול כל כך מחייהם, שבלוגים זו אופנה של 2004-5 שכבר מתחילה לחלוף ומי שנשאר כאן זה מתוך סוג של הרגל אבל המשמעות של הבלוג אוזלת, הבלוג מצטרף לסדרה של מנגנוני אונליין שתומכים בתחומי עניין וחברויות אופליין והשיחה על בלוג עבורן מעורבבת לפעמים בשיחה על מסנג'ר וסמסים.

טוף תראו את הקליפ זה נחמד.

בשנה שעברה הערכתי את גודלה של הבלוגוספירה הישראלית והגעתי למסקנה שמדובר בכ-50,000 בלוגים פעילים בעברית בלבד.

השנה חזרתי על התהליך וכללתי גם את קפה דה מרקר, מפני שהמאמר שבתוכו הערכה זו מופיעה היה זקוק לעדכון ותיקון ובעצם יתפרסם רק השנה.

לפני הקמת הקפה, כזכור, ישרא ותפוז החזיקו כ-85% מהבלוגים בעברית אך כעת הן מחזיקות 76% בלבד והקפה גדל במהירות לממדי בלוגים פעילים שמתקרבים בצעדי ענק לסדרי הגודל של תפוז. גם מספר הבלוגים העצמאיים גדל משמעותית ואנחנו מדברים על בערך 7,000 בלוגי וורדפרס עברי (כולל "בלוגלי" שהכפילה את עצמה משנה שעברה). אם נוסיף את הפלטפורמות הקטנות, רשימות וכיפה, ואת הכמה מאות בלוגים בעברית בלייב ג'ורנל ובלוגספוט, אנחנו מדברים עכשיו על 85,000 בלוגים בקירוב, שזה גידול יפה מאד מהשנה שעברה.

שלום.

ביום שני הייתה לי שיחת ועידה בסקייפ עם המנחות שלי. שוחחנו שעתיים ועשיתי להן ממש "פיץ'" של הדוקטורט, כל מה שיש לי, כל מה שאני רוצה להגיד בסוף, כל הלבטים שלי. השיחה היתה מאד פרודוקטיבית כי הן אהבו מאד את החומר ואת הכיוונים שהלכתי אליהם, וכי הן עזרו לי להעיף חומר שהייתי מאד קשורה אליו. למשל, חשבתי להקדיש פרק שלם לממצאים בנושא תפיסת והגדרת הפרטיות של הנערות, שנובעות בעיקר מהמתח בין מטאפורת הבלוג כדף לבין הבלוג כחדר (כתבתי על זה קצת בעבר ב"אמא, צאי לי מהבלוג"). אז הן אמרו לי שזה מרתק אבל זה לא בקו אחיד עם שאלות המחקר והמהלך הלוגי של הדוקטורט ולכן עדיף לפרסם מאמר נפרד על זה אחר כך. בכאב לב שמתי את החומר הזה וחומרים נוספים בצד, אך שמחתי שהדוקטורט קוצץ קצת וכעת נראה שיש לי יכולת יותר טובה להתמודד עם כתיבתו וסיומו עד הקיץ הזה.

בעזרת השם, בשנה הבאה אני צפויה ללמד בחוג לתקשורת במרכז הבינתחומי 2 קורסי עומק על תרבות האינטרנט, קורס מבוא לתרבויות הרשת שמחייה ומעדכן את הקונספט שהביאה מנחתי ברנדה דנט לראשונה לארץ בשנות ה-90, וסמינר אתנוגראפי של סוגיות מתקדמות עכשוויות בתרבות האינטרנט שבמסגרתו אלמד קצת בתוך סקונד לייף ואשלח את הסטודנטים שלי להתמכר לפייסבוק ולעשות הפקות ביוטיוב. המינוי הזה מותנה בהגשת הדוקטורט עד יום לפני שאני דורכת בכיתה ועכשיו אני עם דדליין רציני על הראש.

אז הנה מבנה הדוקטורט כפי שסגרנו עליו:

המסגרת התיאורטית שלו היא הגישה לתקשורת כתרבות. הוא ממשיך את עבודתה של ברנדה דנט על צורות משחקיות ברשת וגם את עבודתה של שרי טרקל על הבניית זהויות ומגדר ברשת, כי בבלוגים של הנערות אצלנו אין הפרדה בין משחקיות לפרפורמנס של זהויות, הדברים הולכים יד ביד.

הפרק המתודולוגי שלי מאד מעניין כי אני מבקשת לגשת לבלוג לא כדף שראוי לניתוח תוכן אלא כמרחב ברשת שהנערות משתמשות בו לחלופין כחדר וכייצוג להלך הרוח או לגוף שלהן ברשת. לפיכך אני מאשרת לעצמי לשאול שיטות מחקר של סגנון חיצוני ממחקרי תרבות על מנת לנתח את המשחקיות בעיצובים בבלוגים, למשל. בנוסף, אני מעלה בפרק הזה שאלות מעניינות רבות כגון: אם הבלוג אינו "דף" אלא פעילות, אז האם אפשר לנתח רק את הבלוג או שראוי להתייחס בהקשר הרחב יותר לפעילות הבלוגינג של הנערה גם בבלוגים אחרים?

החלק המעניין ביותר נוגע לבלוג הזה, "דוקטור בלוג". זהו יומן המחקר שלי אבל זוהי גם "הבקתה שלי בשבט" כשאני בשדה המחקר. אנשים משתמשים במטאפורות מרחביות לגבי בלוג "לבקר בו", "נכנסתי אליו", "הלכתי לבלוג של...". אז הנחקרות שלי כותבות לפעמים הערות בתגובות של היומן שלי או באות לבקר אותי מדי פעם בבקתה? בדקתי ואין למטאפורה הכפולה הזו תקדים במחקר, אפילו לורי קנדל שחקרה קהילת חברים בלייב ג'ורנל באמצעות ניהול בלוג בעצמה, לא התייחסה לכפילות הזו. אם מישהו מהקהילה האקדמית כאן מכיר משהו שאוכל להיעזר בו כדי לאפיין את המעמד המיוחד של הבלוג הזה בתוך המחקר, אשמח מאד לרפרנס.

המחקר התרחק מאד מהצעת המחקר, הבשיל והתבגר, כמו שראוי להיות. הרי אמרו לי כבר שאבוי לדוקטורנט שמגיש עבודה אשר עומדת במה שהבטיח לעשות בהצעה שלו... אלו הן שאלות המחקר המעודכנות שלי:

שאלה ראשית: אילו משמעויות מייצרות נערות מתבגרות ישראליות באמצעות פרקטיקות פרפורמטיביות ומשחקיות בבלוגים?

שאלות משנה:

1. מהו הבלוג עבור הנערות? במה הוא שונה מז'אנרים ויישומים קודמים של תקשורת מתווכת מחשב ואילו דפוסי תקשורת והפקת משמעות הוא מאפשר להן?

2. אילו כישורי אוריינות הנערות מפגינות ומה משמעותם בהקשר המקומי והגלובלי?

3. מרכז-פריפריה/ישראלי-גלובלי: אילו יחסי גומלין מנהלות הנערות עם דימויים מעולמות תוכן שונים? כיצד פרקטיקות אלו משמשות להן כמשאב תרבותי לחציית גבולות עולמן?

4. מגדר: אילו זהויות נשיות מציגות נערות בבלוגים שלהן? באילו מובנים השיח שלהן קונפורמי לערכים הדומיננטיים ובאילו מובנים הוא חתרני?

במענה לשאלות הללו יוצגו 4 פרקי ממצאים:

1. פרק שיעסוק בפרפורמנס של זהות נשית ויאפיין את שני הקטבים, ה"פקצה/פריחה" הורודה וה"פריקית/גותית" השחורה בעזרת קריטריונים כגון דימויים חזותיים, יחס לגוף ומיניות, לשון ושיח וכו'.

2. פרק שיעסוק ספציפית בטיפוגרפיה המיוחדת של הפקצות, יתהה לגבי אוריינות, מעמד השפה, ישווה אותן לשפת ההאקרים ויתייחס להבדלים המעניינים בין הכתיבה של הנערות עצמן לבין הכתיבה הפארודית עליהן אצל בלוגרים אחרים.

3. פרק שיתעד צורות שונות של משחקיות שנמצאו בבלוגים של הנערות, בעולם שבו הפוטושופ הוא משאב ועיצוב גראפי הופך למיומנות חברתית. המשחק יובנה כחלק מתהליך החיברות של הילדות ובשיח המשחקי אזהה שיח טלוויזיוני וצרכני שנכנסים לתוך המשחק והחיים של הנערות, כמו גם אראה גם כיצד מתרחש תהליך למידה של כישורים מורכבים דרך משחק. אתייחס גם לאספנות דיגיטלית ולכלכלת החינם של העיצובים.

4. פרק זה יעסוק בהשפעות גלובאליות והיבטי מרכז/פריפריה בישראל. כאן אתמקד בתרבות המנגה והkawaii (ויש הלימה מעניינת בין מעריצות מנגה לפריקיות ומעריצות kawaii לפקצות...), אראה גם את ההשפעות של שפות זרות בשפה בבלוגים ולבסוף אתייחס גם לדמוגרפיה של הבנות. רוב הנחקרות שלי מתגוררות מחוץ לגוש דן ואחוז גדול מהן ממדינות חבר העמים. אני בודקת את הרעיון שהחיים בבלוג מאפשרים להן פרפורמנס של מרכז תרבותי. ייתכן שאכנס כאן גם למפגשים בעזריאלי כמרכז של הבלוגוספרה.

וזהו בעצם. יש לי המון המון מה לומר אחרי 3 השנים הללו, במגוון נושאים, אבל הקו של הדוקטורט הוא לבסס ולאפיין את הזהויות הבלוגיות הללו בצורה מצטברת ומה המשמעות שלהן לחייהן של הנערות ולהתייחסות שלנו למדיום הזה. השאר ימתין בסבלנות.

בארה"ב חלה התעוררות השנה בנושא בלוגים ובני נוער. גם הם קלטו פתאום שהרוב הסטטיסטי בבלוגים זה נערות שחיות את חייהן, מצטלמות ומעצבות. אמצעי התקשורת חדלו קצת להתלהב מהבלוגים הפוליטיים שכמעט אפשר להגיד עליהם שהתמסדו, ותחת זאת החלו לסקר את התופעות הללו. זאת ועוד, MIT Press הוציאו מספר ספרים אקדמיים לאחרונה בנושאי יצירה ומשחק של בני נוער ונראה שגם החוקרים סוף סוף התעוררו.

אצלנו בארץ רק התעוררו עכשיו עם חשיבותם של הבלוגים כעיתונות ומכשיר פוליטי ולכן הכינותי מבעוד מועד מאמר קטן בנושא שישביע את הרעב המחקרי עד לפרסום הדוקטורט שיבקש להתייחס לבלוגים אחרת. הוזמנתי לדבר על המאמר הזה אצל קרן נויבך (לינק וידיאו באדיבות "לחץ חברתי") אבל כרגיל לא הספקתי להגיד כלום. לא נורא. מה שרציתי להגיד ממילא כתוב כבר כאן.