הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

המנחה שלי, ברנדה דנט (לינק משמאל) בארץ לכמה ימים, אחרי שלא התראינו כמעט 4 שנים. לא ייאמן איך שפגישה אחת איתה משנה הכל מהיסוד. יש דברים שבכל זאת אי אפשר לעשות בתכתובות. היא הבהירה לי שאני לא אהיה מוכנה בדדליין לעולם, כי את הרשות לתלמידי מחקר לא מענין כרגע כל מה שמענין אותנו כאן בישראבלוג, מבחינתם אני אמורה לבסס ולהצדיק בכלל את שיטת האתנוגרפיה ברשת ולעסוק בהוכחות שישרא היא בכלל קהילה, כל ההצעה הזו צריכה להיות ברמה הרבה יותר שורשית מנקודות המוצא שהתחלתי בהן. חשבתי ש-15 שנה של מחקר אינטרנט מאפשרים לי כבר להתייחס לחלק מהחומרים כקלאסיקה אבל מה זה 15 שנה באקדמיה? כל התחום עדין חדשני וכשאני מנסה לעסוק בדבר הכי חדש בתחום החדשני הזה אני צריכה להתחיל משורש הרבה יותר עמוק ממה שהנחתי. היא הצליחה לדחות לי את הדדליין להגשה ושלחה אותי להסתגר לעוד כמה חודשים בבית עם עוד איזה 40 ספרים על קהילה בסוציולוגיה ועל אתנוגרפיה של תקשורת ועוד ועוד אחורה לעשות טיפול שורש רציני לנושא הזה לפני שאני מגיעה בכלל לבלוגים ולישרא. ביום ראשון מתחיל סמסטר של לחץ מטורף ונראה לי שהדבר הנכון ביותר הוא להשעות את הבלוג הזה כרגע ולדחוף את הראש עמוק בספרים. אם קורה משהו יוצא דופן בישרא בינתיים אני סומכת עליכם שתשלחו לי איזה דוא"לון קטן, אבל אני עושה אחורה פנה כרגע ואני אשוב בגדול בסוף ינואר או משהו כזה. מבחינת כל המתנדבים למחקר, המשמעות היא שהראיונות יתחילו רק לקראת הקיץ. מקווה שלא תשכחו מי אני עד אז (זה בעסה לקחת פסק זמן בשיא, עוד 3 אנשים והייתי בחלק החשוף של טבלת הרייטינג..). שיהיה לכם חורף חם ושקט.

גם מלה וגם ג'רום קיי העלו כאן בתגובות את האפשרות שהבלוג נכתב פעמים רבות מתוך מחשבה על נמענ/ת נסתר/ת שאנו מקווים שיתאהב בנו, שהבלוג הוא לפעמים הרחבה של כרטיס בג'ידייט. אבל מה קורה לאחר שהמטרה הושגה והחבר/ה החדש ממשיך לקרוא אותנו? האם נכתוב פחות, האם הנושאים השתנו? איך הקריאה של בן הזוג משפיעה על הקשר?

אצל גיבור זה רק עוזר ליחסים, אבל הרבה מאד בלוגרים התייחסו לזה ולא אצל כולם ההתייחסות חיובית, יש שסגרו או פתחו בלוג סודי חלופי מסיבות כאלה. יש כאן גם כותבים שאחזו בבני זוג לפני כן, האם הם יודעים על הבלוג? האם העובדה שהם קוראים משנה משהו? האם קרה למישהו שבן זוגו פתח בלוג בעקבותיו? איך זה משנה את "יחסי הכוחות"? לעיתים בן הזוג בלוגר בקהילה אחרת, זה מקל על  החיכוך עם הקהילה, אבל האם זה מקל גם על הדינמיקה הזוגית סביב הבלוגים?

אנחנו משופעים במקרים של זוגות של בלוגרים שהכירו כאן וקוראים זה את זו. אימייל ופימייל הם זוג "מתוקשר" כזה (הם נשבעים שאת הכינויים הם בחרו קודם וללא קשר) ופימייל גם כתבה על הבעייתיות של המצב. אבל יש פה עוד כמה זוגות נסתרים שיסכימו שזה לא קל לכתוב ולקרוא כך מאחורי הקלעים של הזוגיות, גם אם נמנעים מלכתוב זה על זו ולהגיב זו לזה. נפתח כאן ממד נוסף בקשר שאפשר להשתמש בו בצורה מניפולטיבית להעברת מסרים שלא נאמרים בתקשורת פנים אל פנים ואני אשמח לשמוע מזוגות כאלו גם בעילום שם בתגובות, איך הערוץ הנוסף הזה מתפקד בחייהם. ולבסוף, זוגות נשואים או חברים שגרים יחד ומנהלים שני בלוגים מאותו הבית, לפעמים מאותו המחשב. עמוס וטול הם זוג מוצהר כזה אבל יש עוד כמה שאני מכירה מאחורי כינויים בדויים ואני מזמינה אותם להגיב כאן בעילום שם ולתת לנו מושג על איך זה עובד. יש המון מופעים של זוגיות בבלוגוספירה, ואני מונה כאן גם את הזוגות הוירטואלים שאינם רומנטיים אך בחרו לנהל בלוג של דיאלוג זוגי (כמו דיאבלוג ודועט). מעניינת אותי במיוחד החוויה של זוגיות וירטואלית שחולקת בלוג לעומת זוגיות אמיתית שחולקת בית ומחשב אך הבלוגים נפרדים. בקיצור כל מה שיש לכם לשפוך על בלוג וזוגיות, שפכו.

זה מסוג הדברים שיקבלו הרבה מקום בראיונות העומק כי באמת קשה לכסות כאן. זה גם המקום להגיד שאני לא זקוקה יותר למתנדבים בודדים להתראיין למחקר, אבל אני כן זקוקה לעוד זוגות של בלוגרים מכל הסוגים שצוינו בפוסט הזה, אנא התנדבו בדוא"לי, זהותכם לא תיחשף.

נושא משחקי הזהות אונליין נחקר רבות לגבי צ'אטים ופורומים מסוגים שונים ומוצה עד תום ע"י שרי טורקל, ברנדה דנט ואחרים. לכאורה, אין לבלוגוספירה מה לחדש מנקודת המוצא של הקשר בין דמות מציאותית לדמות בדויה ולא חשבתי לגעת בנושא הזה בהתחלה. עם זאת, דמות בדויה בעלת קיום רציף ומתמשך יותר שכותבת את חייה בבלוג היא בעלת עומק רב יותר, ולכן ייתכן שיש לה מחויבות אתית גדולה יותר לקהילה שהיא פועלת בתוכה. כמה מהשערוריות האחרונות כאן מרמזות על כך. קיומה הרציף ועומקה של הדמות בז'אנר הבלוג מאפשר טיפולוגיה ברורה יותר מעבר לקוטביות של דמות אמיתית או בדויה. גילעד נס הציע לי לשים לב שיש רמות שונות של בדיה, למשל: דמויות שרק שמן בדוי אך כולם יודעים מי הן והן לא מתאמצות להסתיר זאת, דמויות בדויות שחשפו את עצמן ליותר מדי אנשים באופן פרטי ומתעלמות מכך שרבים כבר יודעים מי הן באמת, דמות בדויה שברור כי היא בדויה אך אין רמז מי היא באמת, דמות שלא ברור אם היא בדויה או אותנטית, דמות אותנטית שמסתבר שהיא בדויה ועוד. מכל סוג כזה הציפיות שלנו שונות והן בעצמן קופצות לעיתים מסוג לסוג.

עוד נקודה מעניינת בהקשר הזה, היא שבקהילות וירטואליות שהתקיימו בז'אנרים אינטרנטיים אחרים, הענישה החמורה ביותר הייתה בדרך כלל נידוי מהקהילה. כך נגמר גם אחד המקרים החמורים ביותר הזכורים ברשת של אונס וירטואלי. בישרא-בלוג הענישה החמורה והאיום הגדול ביותר הוא "אאוטינג", חשיפת הזהות האמיתית של הדמות הבדויה. ראיתי את אחת הילדות בבלוג של מלה אומרת לה לא לחשוף את זהותו האמיתית של "נובמבר" אם היא מגיעה אליו כי "זה עונש חמור מדי". אני חושבת שאנשים כמוני מימי האינטרנט העתיקים לא מבינים את זה, הצביץ סיפר כאן בתגובות איך בימיו הראשונים חשף בתמימות שם של בלוגרית, וגם אני מיהרתי פעם להציע אאוטינג למישהי מבלי להבין שזה הפך לעונש החמור ביותר שלא בא בחשבון; אולי בגלל שאין כאן מנגנוני נידוי קהילתיים ואי אפשר לאסור על מישהו להפסיק לכתוב.

אבל בשיחה שהייתה לי עם סבסטיאן בתגובות כאן, עלתה נקודה מעניינת. סבסטיאן הציע נקודת מוצא אחרת שאינה עוסקת בקשר בין מציאות האונליין והאופליין; אלא מתייחסת לדמות הבדויה כדמות אוטונומית, חסרת מחויבות לדמות שכותבת אותה ולדמויות שמצויות עימה באינטראקציה. סבסטיאן עצמו הוא דמות כזו והוא חושב שדמות בבלוג היא בבחינת "ספרות שחיה חיים רגילים". לסופר אין מחויבות אתית לרצח שדמות ספרותית אשר כתב בצעה ולא תמיד הוא כותב דמות ספרותית שמייצגת פן אישיותי שלו. התפיסה של הדמות הבדויה כדמות אוטונומית לגמרי היא פוסט מודרנית ומעניינת אך עשויה להיות מסוכנת מבחינה אתית. אפשר לטעון שהכול מותר בבלוגוספירה כי שום דבר לא יכול להזיק באמת, אבל הביקורת של קלמן על סבסטיאן הייתה שהוא פועל רק מתוך התבונה ולא מתייחס לרגשות שנוצרים כאן, שגם הם אמיתיים. נניח שאנחנו מקבלים את נקודת המוצא של סבסטיאן, אז מה יש לחקור אצל דמות ספרותית ולשם מה?

מה אתם חושבים?