* טוב, אני עוד לא בשלה מספיק עם סקירת הספרות כדי לטפטף את נושא הקהילה אט אט, יקח לי עוד כמה שבועות. התאכזבתי שלא קפצתם לדבר על חלק מהנושאים בכתבה שלא הזכרנו כאן קודם אבל אולי לא היתה לכם סבלנות לקרוא וצריך בכל זאת להעלות את זה לדיון פרטני. אז בואו נתחיל דווקא עם משהו שמתקשר ישירות לנושא הקהילה.
קהילת ישרא-בלוג, למיטב ידעתי ואנא תקנו אותי אם אני טועה, היא הקהילה הבלוגרית היחידה בעולם שיש לה אבא. יריב חבוט מחזיק גם בתיק הבורא והמלך וגם בתיק סמנכ"ל התפעול ואב הבית. על תיק הפנים במובן של שיטור נראה שהוא ויתר. "ח'ברה, אני גאה בכם, זו הפעם הראשונה שאתם מתארגנים כקהילה אמיתית, אמנם הפעם זה היה נגדי אבל בפעם הבאה מי יודע" כותב יריב בבלוגו האישי לאחר פרשת המעבר לנענע, בנימה השמורה לאב המחנך את בניו. "יש יותר משתמשים תובעניים, הישראלי הממוצע חושב שאני חייב לו משהו. אבל זה הבייבי שלי, וגם אם הוא בוכה וצורח אני לא יכול לזנוח אותו" הוא אומר בהזדמנות אחרת בראיון ל"הארץ".
מעניין לעמוד על מערכת היחסים הזו דווקא בהקשר היהודי, של קהילה שזקוקה להנחיה, לדמות אב ואל גם יחד, דמות שמנהלים עימה יחסי אהבה-שנאה, מפנים כלפיה תלונות והתקפות ורואים בה כתובת לכל האשמה; אך גם תלויים בה, "מתפללים" אליה בבקשות שונות וממהרים להחליף כל משטמה בדאגה כנה, כשמסתבר שיריב במילואים. בקהילות בלוגים אחרות, גם אם הן לא גדולות במיוחד, יוצר הפלטרפורמה אינו חלק מהפעילות בה ובמקרים נדירים של התנגשות טכנית שקשורה בו הוא שומר על דיסטנס קורקטי מהקהילה. אורי ברוכין סיפר לי בזמנו על מקרה שהדגים את זה ב-typad.
אז אני מניחה שהשאלה היא איך אתם באמת תופסים את יריב, האם המעמד הזה משתנה לאחר המעבר לנענע (לאלוהים יש מלאכי שרת בטעם מנטה?), האם זה משהו יהודי-שורשי בעיניכם או שיש לכם הסבר אחר? האם ייתכן שלב בהתבגרות הקהילה שבה אבא יעזוב את הבית או הגוזלים יבעטו קצת בקן? איך אתם רואים את זה. נשמח גם לתגובות מיריב עצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כרמל וייסמן