הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

מהרגע שהחלטתי לעשות את המחקר על בלוגים, המנחה שלי אמרה לי שהפרק הראשון יצטרך להתמודד עם שאלת הבלוג כז'אנר, מה זה בכלל בלוג, לתת לזה הגדרה. לחוקרים די ברור היום שכל הזמן צצים עוד סוגי בלוגים והגדרת הז'אנר הופכת יותר ויותר נזילה. אבל בשנה האחרונה האתגרים מתרבים: אם בעבר נאחזתי בהגדרה הבסיסית של פורמט תיארוך כרונולוגי הפוך + קישורים קבועים, אז המחקר האחרון של חבורתה של סוזן הרינג העומדת בראש פרוייקט הגדרת הבלוג כז'אנר, מצא שרוב הבלוגים הם אישיים ובקושי מקשרים בכלל אלה לאלה. הרבה פעמים שמעתי בלוגרים בארץ ובחו"ל אומרים שכשאין אופציה להגיב זה לא בלוג. אבל רק 43% מהבלוגים בארה"ב לפי המחקר של הרינג וחבריה נותנים אופציה של תגובה. מייקל ארינגטון כתב בTechcrunch על כך שלדעתו בלוג זה שיחה ואם אין תגובות זה לא בלוג. הוא כתב זאת אגב הטענות לגבי הבלוג של גוגל שלא מאפשר תגובות. בסוף הפוסט הוא צירף סקר ונראה שהרוב המוחלט של הבלוגרים חושב ההפך ממנו (אל תטו את הסקר, אפשר לראות את התוצאות מבלי להצביע). תגובות זה ממש לא פיצ'ר חובה מגדיר בבלוג. לי יש תחושה שהתגובות חשובות יותר לישראלים מאשר לאמריקאים, זה משהו תרבותי אולי. מה אתם חושבים?

אז אם נחזור להגדרת הבלוג נראה שמצד אחד אנחנו נשארים עם פיצ'ר אחד בלבד שהופך "משהו" לבלוג – פורמט תיארוך כרונולוגי הפוך. ומצד שני, אנו מבינים עוד ועוד ממדים של הבלוג: חוקרים מציינים שהוא גם אתר, מקום של התקהלות ופעולה חברתית וגם פלטפורמה של הוצאה לאור. יש לו טבע של שיחה ושל פרסום גם יחד. והנה בתוך כל מאמצי ההגדרה הללו צצה לה הצעה מקורית מטריפה של דנה בויד, לראות את הבלוג כמדיום, להתייחס אליו יותר כאל נייר מאשר יומן. גם אני חשבתי במבט ראשון שזו תהיה תזה קשה לביסוס. בקושי התרגלנו לרעיון של האינטרנט כמדיום. אבל פתאום ירד לי האסימון שהבחורה פשוט צודקת. האינטרנט הוא אוסף של טכנולוגיות. כמו שהדפוס הוא טכנולוגיה. הדפוס הוא לא מדיום. על בסיס טכנולוגיית הדפוס יש פורמטים שהם מדיה – ספרים, עיתונים. אז הבלוג, מבחינה טכנית, הוא פורמט של הוצאה לאור פשוטה ופתוחה לכל אחד, מדיום מבוסס טכנולוגיית אינטרנט. הרעיון הזה מהפכני בעיני אבל המשמעות שלו היא שגם אתרים הם מדיה. תחשבו על אתרי אינטרנט כספרים ועל בלוגים כעיתונים, למשל. או פלאיירים, פשקווילים... הכול עניין של פורמטים שונים תחת הטכנולוגיה של האינטרנט, עניין של הפקה. או דימוי אחר: האינטרנט הוא האוסטוסטרדה והבלוג הוא המכונית.   

בויד אומרת לנו לעזוב את הניסיון להגדיר בלוג ולהעביר את תשומת הלב לפרקטיקה, לבלוגינג. מה זה בלוגינג לעזאזל. כי אם זה היה רק כתיבה היו קוראים לזה כתיבה ולא בלוגינג. הפועל הזה מדגים את הבלוג כמדיום, שכן הבלוגינג יכול  לכלול צורות ביטוי ויצירה רבות וכולם עדיין יהיו בלוגינג (כן, גם כפתורים מעוצבים!). הפעולה היא הבלוגינג והתוצר הוא הבלוג. זה סוג של שידור אלקטרוני, כמו רדיו. למרות שבויד הגתה את רעיון המדיום לגמרי בעצמה, מצאתי רמז לחשיבה הזו כבר במאמר של קבוצת חוקרות מסטנפורד ב-2005 שהבחינו בדימיון היסטורי וטכני בין הבלוג לרדיו. הידעתם שלאחת מחבילות הבלוגינג המוקדמות קראו Radio User Land? בהיסטוריה של אמצעי התקשורת יש דימיון רב בין התפתחות הרדיו להתפתחות האינטרנט ולא בכדי, הרדיו היה חלוץ התקשורת האלקטונית ובתחילה הוא היה בידי העם, הפריקים, חובבי הרדיו. המדיה הציבורית הזו הייתה האינטרנט הקולי של פעם עד שתאגידי התקשורת הלאימו את השידורים והפכו אותם לחד כיווניים. יש איזה רעיון קונספירטיבי (?) ברשת שחברות טלקומוניקציה רוצות לעשות אותו דבר לאינטרנט כרגע ויש המון פעילות סביב הניטראליות של הרשת כדי שלא תיפול לידי AT&T למשל, אבל נראה לי שהסכנה אינה ממשית עוד מאז התפרצות הבלוגינג (ואולי כל תוכן גולשים הוא בלוגינג, גם יו טיוב ומיי ספייס, כל הפעולות הללו, הן בלוגינג?).

אבל רגע, לא סיימנו. אני רוצה לפתוח שוב את ההגדרה ולבלבל. "עבודה שחורה" עזבה לפני חודשיים את ישרא והודיעה שהיא הופכת לאתר. הכל טוב ויפה חוץ מזה שהפורמט הכי פשוט להקמת אתר היה... וורדפרס. טכנית, "עבודה שחורה" היא עדיין בלוג. אבל היא רוצה להיות אתר. היא יכולה לבחור לפעול כאתר. היא יכולה לעדכן פחות, לקשר פחות... ? אוי, אני לא בטוחה בכלל שאני יכולה להחזיק עוד את הגבול שבין בלוג לאתר בעידן הוורדפרס. כאן אני נדרשת לפיצ'ר אחר שחשבנו בהתחלה שהוא מאפיין בלוג ואחר כך נדמה כי ויתרנו עליו: הכתיבה האישית הבלתי פורמלית. האם זה חייב להיות אישי או שזה עדיין יכול להיות בלוג אם זו ביקורת הצעות חוק? מגזין מדע בדיוני? ומדוע האייל הקורא מתעקשים להקרא אתר או מגזין מקוון ולא בלוג קבוצתי? הרי אם אמרנו שלא נגדיר בלוג בשום אופן לפי בחירת הז'אנר והתכנים שלו, עכשיו אנחנו לא יכולים כל כך לסמוך גם על הפורמט הטכני כשאתרים וכתבי עת קמים על וורדפרס ומעדכנם בפורמט יומני ובתדירות בלוגית. נורא מבלבל! 

הנה עוד דוגמא: מזל טוב לד"ר גיא בכור ולנו על ה.... החדש שלו. אתר? בלוג? ולווט קראה לזה אתר, 3 אנשים אחרים קראו לזה בלוג. אני מהמרת שבמסגרת ההתעוררות לחיים של הרשת, לא יהיה עוד הבדל בין אתר לבלוג כשאין ממסד מאחורי זה. בין אם ידעת html או התעצלת עם וורדפרס. מה אתם חושבים? נזכרתי פתאום באתר המיתולוגי של יעל המבקרת בקולנוע. פעם כשבקושי היו אנשים ברשת היא הייתה דוגמא מדהימה ל... בלוג. בחורה שעושה אחלה ביקורות קולנוע מטעם עצמה וכולם הקשיבו רק לה ולא למבקרים בכלל. אז מה זה היום, אתר? מה הופך את זה לאתר? בלוג הוא בסך הכל אתר חי. והרי כל האתרים עומדים להתעורר, איזה אתר היום בכלל משאיר את עצמו מת ולא מעודכן? (חוץ מאתרים של מפלגות).  

אז יש לי 2 מחשבות בנושא כרגע:

1. זה בלוג כשזה ספונטני, פיראטי, ראשוני. כשזה מצליח ומתמסד זה הופך לאתר. הטכנולוגיה יכולה להשאר דומה אבל ההבדל בין בלוג לאתר הוא מוניטין, מעמד כלשהו. אולי עבודה שחורה רוצה לפרוץ מתוך העממיות של הבלוג כרגע. כמו מאט דראדג' האמריקאי, עיתונו-בלוגר שגילה את פרשת מוניקה לוינסקי ובלוגו התנפח עד כי הפך לאתר חדשות. האתרים של היום כבר מתעדכנים בתדירות גבוהה אז אתר הוא לפעמים פשוט בלוג עם אגו מנופח.

2. נישאר עם הפוקוס של דנה בויד, בפרקטיקה, לא בז'אנר וגם לא בטכנולוגיה. זה בלוגינג כשהבלוגר אומר שזה בלוגינג (מזכיר קצת את "it's news because i say so" של אד מורו). כשאנשים טוענים שהם מפעילים אתר או אתר קבוצתי, צריך להאמין להם שהם לא עושים בלוגינג. השד יודע מה הם עושים אבל אם הם חושבים שזה לא בלוגינג אז זה לא. זו כנראה פשוט כתיבה. :-)

ביום ג' דיברתי בסמינר המחלקתי של החוג שלי ומרוב שהיה חשוב לי להבהיר להם מה זה באמת בלוג ומה האתגרים המחקריים שקשורים אליו, נשארו לי בדיוק חמש עשרה דקות לדבר על הבלוגוספירה הפוליטית, הספקתי להראות בקושי רבע ממצא ואיזה שלושת רבעי מצגת נבנתה לשווא. בכל אופן, ביום ד' הקרוב 16.5 יש כנס של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה (כניסה חינם אבל יש להרשם מראש) על דיאלוגים ברשת ואני אציג שם קצת מתוך המחקרון הפוליטי בעיקר בהקשר של רמת הדיאלוגיות של ח"כים בבלוגים שלהם, אבל אספר גם על עופר לנדא בראשית ימיו ועבודה שחורה בימיהם בישרא, בהקשר של שימוש בדיאלוג ישיר באמצעות בלוגים. אתם מוזמנים.

זה מצחיק, התחלתי לעשות את המחקרון הזה בתור תגובה לשיח על בלוגים שהוא כל כך דמוי ארה"ב ויש כזה ניסיון גם אצלנו להיות פוליטיים ועיתונאיים וזה... אבל כמו שאמר אחד המרצים החביבים עלי אצלנו בחוג - מעניין מה מקלוהן היה אומר על זה. האם השפעתם של הבלוגים נמצאת בתוכן שלהם? אני חושבת שלא. נושא הדוקטורט שלי מהווה דוגמא לכך. אבל עובדה שהרגשתי צורך לקחת צעד אחד אחורה ולפרסם 2 פייפרים קטנים שמנסים להתייחס לבלוג כמדיה או כהשתתפות פוליטית, דווקא כדי להסיט את הפוקוס מבפנים, כדי להראות בסוף שייתכן שהסיפור הוא בכלל לא התוכן, אלא עצם היכולת ליצור קשר ישיר, להשמע, לייצר תוכן באופן אקטיבי ואולי פשוט האופנים הטכניים שבהם אנו לומדים להשתמש ברשת, מי יודע איך זה ישנה אותנו לטווח הארוך. מה יקרה אם יום אחד כל אזרח יהיה המו"ל-עיתונאי של עצמו ברשת? האמנם זה יהיה כאוס כמו שחלק חושבים? האמנם בני אדם מטבעם צריכים מנגנוני מסגור ובולטות ולעד יעדיפו צריכה פסיבית מסודרת מגוף רשמי? או שמא גדל לנו כאן דור חדש שמתמודד עם כאוס בטבעיות, שמנגנוני המסגור והבולטות העדיפים עליו יהיו גוגל-סטייל: חיפוש,תגיות ודירוגי עדיפות ע"י רשתות חברתיות?

לא חושבת שסיפרתי לכם את זה, אבל בזמן המלחמה בקיץ לא פתחתי טלוויזיה אפילו פעם אחת. התעדכנתי ברמה מבזקית מכותרות בווינט אבל קראתי בשקיקה בלוגים ישראלים ולבנוניים. הרגשתי שאני מאד בעניינים ואפילו מאד מאוזנת. לא הרהרתי יותר מדי בחוויה הזו אבל בשיחות שאחרי הסמינר המחלקתי  קלטתי שזה קשור, שמשהו מאד מהותי משתנה כתוצאה מהחוויה של הבלוגינג גם כבלוגרית וגם כקוראת וזה באמת לא קשור לאופי התכנים. חלפו הימים של נרטיב אחד, אמת אחת, אנחנו בימים של שברי אמת כשכל אחד מאיתנו הוא האינטגרטור האקטיבי של עצמו, תובע חזרה את מה שהמדיה לקחה ממנו כשחינכה אותו להיות צרכן פסיבי. המחשבות הללו קצת נפלטו לי עכשיו מהמקלדת, הן הרעיון המרכזי מאחורי מאמר אחר שאני כותבת עבור ספר באנגלית על ניו מדיה בחודש הבא והוא לא קשור רק לבלוגים. אבל דיה לצרה בשעתה, חוזרת לעבוד על המאמר הנוכחי.  

אנו עדים לטיעונים רבים שמתחילים במילים: "הבלוגים הם". הם כן משפיעים או לא משפיעים, הצלחנו או לא הצלחנו ליצור בקרבם באאז וכו'. מנקודת המבט של חוקרת, רציתי לחשוף אתכם לאבסורד שבטענה גורפת על "הבלוגים" באמצעות הקשיים להגדיר ולכמת את הבלוגוספירה בהקשר מקומי או נושאי. פוסט זה מכיל גם הערכה ראשונית ויחידה מסוגה לגבי מספר הבלוגים הפעילים בישראל כיום ותוכנו עתיד להתפרסם במסגרת מאמר אקדמי על שיטות מחקר בבלוגים.

חוקרי אקדמיה נוהגים לומר ששיטות המחקר שהם גדלו עליהם לא רלוונטיות לרשת וזה גורם לאינטרנט להישמע כמו משהו מיסטי כמעט, אנשים שלא חוקרים את הרשת לא ממש מבינים מה הבעיה ואיך ישנה תופעה בעולם שאינה ניתנת לכימות בכלים מדעיים באיזה שהוא אופן. ובכן, בואו נפזר את הערפל המיסטי וננסה לענות על השאלה הפשוטה: כמה בלוגים יש ב"בלוגוספירה הישראלית"? מי שמתייחס אל בלוגים כאל עוד דף כתוב ברשת יתקשה להבין מה כל כך מיוחד בהם שאי אפשר פשוט לספור אותם או לנתח אותם כתוכן סטנדרטי. אני מוצאת את מטאפורת התא באורגניזם כמתאימה יותר להבנת בלוגים מאשר דימוי דף. שכן מדובר בסדרה של דפים, שעצם הקישוריות היא ההופכת אותן ליחידה אחת. ועצם הקישוריות של התא הזה עם תאים אחרים היא ההופכת אותו לחבר פעיל ותורם ב-cluster כלשהו, איבר של הבלוגוספירה. ככל שבלוג מקשר ומקושר כן הוא מרכזי יותר בתרבות שמייצר האורגניזם הזה. וכמו תאים, בלוגים נולדים ומתים בכל רגע. בכל רגע נתון משתנה התשובה לשאלה "אז כמה בלוגים יש בישראל"? כדי לסבר את האוזן, רק ב"ישרא בלוג" בחודשים האחרונים נפתחים בממוצע כ-163 בלוגים חדשים ביום בעוד  כ-70  נמחקים על ידי בעליהם ואין דרך לדעת כמה מהם פשוט הפסיקו להתעדכן.

אז בואו בכל זאת ננסה לספור את הבלוגים כתמונת מצב מוערכת נכון ליום אחד באמצע אפריל 2007. אני מתנצלת מראש על העמימות היחסית שבקיבוץ חלק מהנתונים יחד, שכן חלק מהנתונים שניתנו לי מעדיפים לשמור על חיסיון מסיבות מסחריות. ישראבלוג ותפוז מספקות נתונים לגבי כמות הבלוגים שנפתחו בהן מאז הקמתן וגם את כמות הבלוגים הפעילים (קרי, מעדכנים לפחות אחת לחודש או עודכנו במהלך החודשיים האחרונים). הבלוגים הפעילים מהווים כ- 20% מכמות הבלוגים הקיימים בשתי הפלטפורמות כך שיש כאן מדד להערכה לגבי אחוז השורדים שניתן לצפות לו בעתיד גם בפלטפורמות החדשות. ביחד, מדובר בכ-42,000 בלוגים, שהם 85% מסך הכל הבלוגים בישראל. ועכשיו לתבלינים: יש לנו את בלוגלי החדשה, הבלוגים ב"כיפה" וב"רשימות" שאפשר לספור אותם ידנית וקצב הגידול שלהם נמוך בשל היותם במערכות סגורות, הבלוגרים העצמאיים שרובם (אבל ממש לא כולם) בוורדפרס עברי והבלוגרים שכותבים באנגלית מעל גבי שלל פלטפורמות בחו"ל אבל מקושרים למצבור המרכזי של הבלוגים, מתייחסים לחיים בישראל ויותר מזה, הם מייצגים את הבלוגרים הישראליים בעיני העולם שאינו קורא עברית.

עם כל הח'ברה האלה אנחנו סוגרים את המספר הסופי על 50,000 בלוגים פעילים פלוס מינוס. ומכיוון שלכל בלוגר יש בין 2-4 בלוגים, בייחוד בקרב הנוער, אנחנו מדברים בעצם על לא יותר מ-15,000 בלוגרים פעילים בישראל וזו ממש הערכה אופטימית. כדי להבין אם זה הרבה או מעט נשווה את זה לנתון של 3.9 מיליון גולשי אינטרנט בארץ...עוד רגע נדבר על מה שהמספר הזה לא כולל ומדוע הוא לא כולל אותו, אבל לפני כן עוד כמה פרטים טכניים מעניינים. כדי להגיע לבלוגים יש רק דרך אחת: קישוריות. אם בלוגים לא היו מקושרים אלה לאלה לא היינו יכולים למצוא אותם, זה היה כמו לספור כוכבים בחלל. ניתן למפות קישוריות באמצעים כגון technorati או באמצעות אגרגטורים בנושאים שונים. רן יניב הרטשטיין שתרגם את הוורדפרס לעברית הציע לי לבדוק בטכנוראטי כמה לינקים יש לבלוג שלו בהנחה שרובם לא חברים שלו אלא משקפים את הלינק הקבוע בתחתית של תבנית הוורדפרס. זה המדד היחיד והכי טוב שיש לנו למספר הבלוגים העצמאיים. מתוך הנחה שמספר הבלוגים שטכנוראטי לא תופס מתקזז עם מספר הבלוגים הלא פעילים, לקחתי את המספר כפי שהוא.

אגרגטורים מתנדבים הם מדד אמין ומעניין יותר למרות ההטיות האפשריות שלהם. תבינו, המונח "בלוגוספירה" מתייחס לשדה שיח לא לכמות מרחבית כלשהי. "הבלוגוספריה הישראלית" לא בהכרח מוגדרת ע"י גאוגרפיה שכן בישראל יכולים לשבת אנשים שמחזיקים בלוגים בוורדפרס אנגלי וכותבים על ואל תעשיית הקוד הפתוח ואין להם דבר וחצי דבר עם ישות שיח שנקראת "הבלוגוספירה הישראלית". מצד שני, ישראלי שחי בניו יורק וכותב כל היום על המצב הפוליטי בישראל עשוי בהחלט להחשב כחלק מישות השיח "הבלוגוספירה הישראלית", כי אמנם אנו מגדירים את גבולנו בעצמנו אך בו זמנית אנו מוגדרים מבחוץ ע"י מי שרואה באותו ניו יורקי חלק מהבלוגוספירה הישראלית ומייצג שלה (להזכירכם, רוב הבלוגים שקראנו בתור בלוגים לבנונים בזמן המלחמה היו בפועל של לבנונים תושבי אירופה וארה"ב).

המבחן הנוסף הוא קישוריות בין בלוגים אלו למצבור המרכזי של הבלוגוספירה הישראלית. לפיכך, כשהחשבתי אך ורק את הבלוגים שנמצאים בוובסטר האנגלי של חנן כהן וליסה גולדמן, אני סופגת את ההטייה הפוליטית שלהם: חנן כהן הבהיר שהוא לא מקבל לוובסטר בלוגים על רקע קיצונות פוליטית או חוסר מעניינות, מה שאומר שיש עוד עשרות ואולי כמה מאות של מתנחלים אנגלו סכסיים שמאכלסים את אתרי הבלוגים בחו"ל והם חיים בהתנתקות מאיתנו על אף שהם עשויים לייצג אותנו בעיני עוברי אורח. חלק מהבלוגריםהכותבים באנגלית העריכו את עצמם כמיעוט מול הכותבים מההתנחלויות. ועדיין, אני לא יכולה להכליל אותם בספירה כי אני לא יכולה לאתר אותם בצורה מסודרת והם לא מקושרים למצבור המרכזי של הבלוגוספירה שלנו. אנחנו לא מכירים בהם כחלק מהשיח. מעניין לא?

המספר הזה לא כולל גם ישראלים שכותבים על פלטפורמות שונות ברחבי העולם כשהם פונים לעולמות מקצועיים בחו"ל או אפילו כותבים על חייהם בישראל אך משתתפים בישות שיח אחרת, למשל: בלוגים ברוסית. איה הם? או לחלופין בלוגים של צרפתים שחיים בארץ אבל כותבים באתרים זרים... אין לנו שום דרך להכליל את זה ואם הם לא מקושרים ולא לוקחים חלק פעיל בתרבות ובקהילה המקומית, אז הם גם לא אמורים להחשב חלק מ"הבלוגוספירה הישראלית".

אני מקווה שזה נתן לכם מושג מדוע אי אפשר לכמת את הבלוגוספירה ולכן כל חוקר או מפרסם שרוצה לטעון טענה לגביה חייב להגדיר קודם את קורפוס הבלוגים שהוא מתייחס אליו. כרגע אין בנמצא טכנולוגיה שתצליח לעשות אינטגרציה סטטיסטית בין כל הפלטפורמות הללו ולכן רוב החוקרים בוחרים באתר אחד או שניים כשהם עושים את מחקריהם. הניסיון שלי לתת כאן הערכה "מדינית" הוא מאד יוצא דופן ומדגים כמה חלוקה גיאוגרפית פיזית אינה קריטריון רלוונטי למרחב האינטרנטי גם כשמחפשים תוצאות בהקשר מקומי.

ואני בכלל לא מדברת על קפה דה מרקר שהוסיף לנו עוד מספר לקלחת. המחקר נעשה לפני פתיחתו. 

מחר אני מציגה לראשונה את הנתונים של המחקר הפוליטי בבלוגוספירה בסמינר המחלקתי של החוג לתקשורת בירושלים (בתקווה שהסטודנטים יאפשרו לנו להכנס לקמפוס). ייתכן שאפרסם דברים מתוכו כאן אבל רק כשתהיה גרסה סופית בעברית זה יתפרסם במלואו.