לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם


בלוג מחקר שנמצא בישראבלוג מ-2004 והוקם לצורך הדוקטורט של כרמל וייסמן. כרמל כבר דוקטור (ולא רק "דוקטור בלוג") מספטמבר 2010 אך ממשיכה לעדכן מדי פעם אודות מחקריה על בלוגים, פקצות ותופעות שהחלו בישראבלוג.
Avatarכינוי:  כרמל וייסמן

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2005    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2005

מזל טוב


יש לי יומולדת היום. דל-פיירו הפתיע עם הכרטיס. החלטתי שהבלוג ימשיך בנפרד מהמחקר. אני רוצה גם מהפך עיצובי. בינתיים אני יוצאת לחגוג. לילה טוב.

נכתב על ידי כרמל וייסמן , 31/7/2005 20:59   בקטגוריות יומן שדה, פק3+ת  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אילנה שקולניק ilana shkolnik ב-3/7/2007 18:30
 



פנינו לאן


בלוגרים/ות יקרים/ות. עוד מעט ימלאו לבלוג הזה שנה, אתמול הגשתי את הצעת המחקר רשמית, הפרו תם בעוד פחות מחודש ולפני דילמה קשה שהתחלתי להרגיש כבר לפני כמה חודשים כשהתחלתי לעדכן בקושי, והיא התחדדה מאד באי ההבנות שנוצרו לגבי הפוסט האחרון. קראתי לבלוג "דוקטור בלוג" אך מסתבר ששתי המילים האלה לא ממש מסתדרות בשלום. כל עוד הבלוג הזה עסק בנושאים מעניינים מחיי הבלוגים ואני חייתי את מה שקורה אצלכם, הצעת המחקר היתה תקועה ואף אחד באקדמיה לא אהב אותה. כשהסבירו לי שבלוגים לא יכולים להיות הנושא אלא רק מקרה מבחן לשאלה אחרת, בחרתי תחילה בשאלת הקהילה אבל זה הלך והסתבך וגם את זה לא אהבו, מסתבר שלשאול מה זו קהילה היום זה שדה מוקשים שכבר אף אחד לא יודע לפרק וזה גדול על דוקטורט אחד קטן. ואז הגיעו הפקצות ו"הצילו" אותי. פתאום היתה קבוצת התייחסות עם מאפיינים מיוחדים שאפשר לחקור אותם והכל נדחף בבירור לכיוון של נשיות ואוריינות. (כן, לא הספקתי לדבר על האספקט הזה אתכם. בטח גם את התיאוריות האלו לא הייתם סובלים, תיאוריות חדשות שאומרות שאם בנאדם נראה לכם עילג אתם ודאי טועים, הוא פשוט מביע את עצמו במערכת סמלים אחרת, כמו כפתורים, או מספר האיסיקיו של אגם רודברג, ואתם צריכים ללמוד לפענח את זה ולהפסיק להתאבל על מות האינטלקטואליות, שאת הקריטריונים לה המציאו בורגנים מנופחים ממין זכר במאה ה-19).

 

ולאט לאט ככל שהתקרב הדדליין והתחלתי ליישר את עצמי במהירות לפי כללי משחק אקדמיים, זה כבר לא דיבר באותה שפה של הבלוגרים. נאלצתי להחליף משקפיים ופתאום לא ראיתי אתכם כל כך טוב. סדרי העדיפויות ברורים. הבלוג הזה קם כדי לתמוך במחקר לא כדי לקרטע סביבו. ומהרגע הזה בעצם, כשאני אתחיל בפועל את המחקר, הנושא יהיה אחיד, ההתקדמות תהיה איטית וכל מה שיהיה לי לגלות יעצבן אתכם ממילא. אז מה הרעיון?

 

לפנינו שתי אפשרויות ולא הייתי רוצה לקבל את ההחלטה הזו לבד, אני אשמח לשמוע מכם: הבלוג יכול להפוך לסוג של בלוג על בלוגים, כמו שהוא היה בהתחלה, מסתכל על תופעות כלליות כאן ותוהה, מצטרף לבלוגים כמו דיאבלוג או קלמן בסגנון... אפשר לעשות את זה, זה יהיה נחמד, היו לי עוד מלא נושאים לטפל בהם ברשימות בימים ההם לפני שנבחר נושא המחקר. מצד שני אולי לא צריך עוד בלוג כזה והגיע הזמן לפרוש. לא חייבים להיות בתוך השדה הזה כדי לחקור בלוגים של ילדות כי זה ממילא בכלל לא אותו שדה, אפילו שאני כאן אני שקופה בשבילן, אותן אני יכולה לחקור גם בלי הבלוג הזה. מה אתם אומרים? להגיד יפה שלום או לעשות הפרדת רשויות בין המחקר לבלוג ולהתחיל לדבר על דברים מעניינים בגובה עיניים? 

נכתב על ידי כרמל וייסמן , 29/7/2005 07:31   בקטגוריות יומן שדה  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאי ל ב-15/8/2005 15:44
 



בלוגים ופמיניזם


ובכן, אחרי תלאות של קרוב לשנה, יש הצעת מחקר ממש כמעט מוכנה שמוגשת ביום חמישי, בעזרת השם. היא ארוכה מכדי להופיע כאן ובינינו גם לא כל כך מעניינת כי היא לא עוסקת בבלוגים, זהו רק מקרה המבחן. בעקבות העניין ההולך וגובר בבלוגים של ילדות, נקלעתי לתחום חדש לגמרי של כינון זהות מגדרית באמצעות פרקטיקות של שפה, כשכאן בבלוגים זה כולל מאפיינים טיפוגרפיים, לשוניים וחזותיים ייחודיים, שעליהם דיברנו קצת כבר. מסתבר שיש לא מעט מחקר תחת מגדר ושפה ופתאום מצאתי את עצמי עמוק בתיאוריה הפמיניסטית ובסוציולינגוויסטיקה. יש להשערת המחקר עוד אספקט מעניין שקשור לאוריינות ונדבר עליו בפוסט נפרד בפעם הבאה, אבל כרגע אני רוצה להעלות שני דיוני יסוד בתיאוריה הפמיניסטית ולראות מה דעתכם על איך שזה משתקף אצלנו בבלוגים של הילדות.

 

בשנות ה-70 וה-80 הייתה טענה ברורה ומקובלת שטכנולוגיה ותרבות מחשב הם תחומים שנוצרים וממוסגרים על פי הגיון פטריארכאלי (גברי), ועוד לפני כן היה ברור שגם השפה אינה ניטראלית אלא נושאת ערכים גבריים כי פעם היה פה עולם של גברים בלבד. המילה אנושות באנגלית היא למשל MANkind... ורק כשממציאים מושג כמו הטרדה מינית אפשר להתחיל לשים לב שהתנהגות שנתפסה כנורמטיבית עד שנות ה-60-70, מוגדרת כעת כסוג של פשע. הכל עניין של שפה. אבל אלו טענות ישנות מאד. היום ברור שזהות זה דבר נזיל שאנו שבים ומכונים כל הזמן וגם חוקרים אותו באמצעים שקשורים לשפה, בין אם בצורות יצירתיות של דיבור והצגה עצמית או בכתיבה לסוגיה, גם ברשת. השיח הפמיניסטי ניגש לנושאים מתוך ניסיון לראות מה מדכא ומגביל לעומת מה מעצים ומשחרר נשים. בין השאר, עצם הניגוד הסטריאוטיפי שנוצר בין מה זה להיות אישה ומה זה להיות גבר, קצת מצמצם מגביל ומדכא את שני הצדדים... 

 

שתיים מהשאלות שחוזרות כל הזמן דרך הרבה מאד מחקרים הן: האם כשאישה מאמצת פרקטיקות שפה ומודלים של התנהגות גברית, אפילו אם זה בצורה פארודית וארעית, זה נחשב סוג של הגבלה, כניעה לנורמה מוכתבת, או שזה חתרני בפני עצמו, שהיא לא עומדת בכל מה שמצפים מאישה? ולהיפך, כאשר אישה לוקחת במודע את כל מה שמצופה מה"נשיות" ועושה בזה שימוש מוקצן ומכוון שיש לה רווח או ערך חיובי ממנו, האם היא מבזה או מעצימה את עצמה?

דוגמא למחקר שעוסק בשאלה הראשונה בארץ, הוא מחקרה  של אורנה ששון-לוי מ-2001 על חיילות צה"ל שמשרתות בתפקידים נחשבים לגבריים ומאמצות שפה והתנהגויות פארודיות שמחקות זהות גברית ומאד מבלבלות את החיילים ואולי גם את עצמן. לא ברור אם זו הסתגלות או חתרנות. דוגמא למחקר שקשור לשאלה השניה, הוא מחקר אמריקאי של קירה הול מ-1998 על נערות שעובדות בשיחות ארוטיות. סגנונות השפה שנחשבים ל"נשיים", סוג דיבור מתרפס וחסר כוח שמעצים כביכול את הלקוח, הוא זה שנחשב לסקסי ואירוטי. אז כשהן מנצלות את זה במודע לרווח וחושבות שדווקא הלקוח הוא הפאתטי, האם זו העצמה עצמית או קיבוע והנצחה של מעמדן חסר הכוח?

 

ובואו נחזור רגע לבלוגים. קחו לדוגמא את קבוצת הבלוגים הגדולה הזו שמכונה כאן "בלוגים של פקצות". מדובר בבלוגים שעושים שימוש לא שגרתי בדפוסי התקשורת של בלוג, הרבה יותר עיצוב ורייטינג מאשר עיסוק בתוכן הכתיבה, אך גם הכתיבה וגם הדימויים עושים שימוש מוקצן בסימני "נשיות" סטריאוטיפיים: אימוץ מודל של מיניות נשית מנקודת המבט הגברית שצורכת אותו (מתבטא בתפיסת עצמי של "כוסית" או בכפתורים כדוגמת "גם אני זנזונת" עם לוסיאנה מהמורדים כרקע...), עיסוק באופנה, מיתוס היופי, צרכנות מותגית, רכילות על חברות ועל בנים... האם לבוא ולהקיא את זה בצורה מוקצנת לתוך פורמט של בלוג זה בזוי או חתרני? והאם ילדות אחרות, שעושות כל שביכולתן להתרחק מהסטריאוטיפ הזה, לכתוב בצורה "רצינית" על דברים "משמעותיים", לזלזל בעיצוב על חשבון תוכן - האם זו העצמה עצמית או ניסיון להתאים לאיזה מודל נורמטיבי של איך בלוג צריך להיות?

 

מי קבע מה זה בלוג בכלל ואיך משתמשים בו? (גברים בארה"ב....) 

אז כשילדות אוספות בובות בבלוג ומשתלטות באופן סטטיסטי על הז'אנר, האם זה חתרני ברמת השפה והשימוש?

 

* הערה מאוחרת: הפוסט הזה מעצבן המון אנשים, בעיקר נשים. מכיוון שאתם לא נוהגים לקרוא תגובות אז קשה לענות שוב את אותו הדבר לכל אחד ואחת. הצגתי כאן שיח אקדמי שמצאתי את עצמי ממוסגרת במסגרתו כמסגרת התייחסות כאשר אני רוצה להתייחס לבלוגים של נערות. משום מה אנשים חושבים שזה אומר משהו עליהם או שזה קשור איכשהוא לדיעות האישיות שלי לגבי מגדר. תאמינו לי אתם לא רוצים לשמוע את הדיעות האישיות שלי בנושא ואין לזה או לכם/ן שום קשר למה שהוצג כאן. מסיבות אלו גם אין ממש טעם להתווכח איתי על מה שכתוב בפוסט הזה. אני מתחילה לחשוב שזה רעיון רע מאד להביא לבלוג הזה שיח אקדמי, זה פשוט חסר משמעות לקהל היעד. בתקופה הקרובה אני אחליט אם הבלוג הזה סיים את תפקידו או ישנה את ייעודו.

נכתב על ידי כרמל וייסמן , 25/7/2005 12:36   בקטגוריות פק3+ת  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של כרמל ב-30/7/2005 21:32
 





67,005
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , ביקורת בלוגים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכרמל וייסמן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כרמל וייסמן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)