הדוקטורט תם אך המחקר נמשך, הבלוג שב להתעדכן מדי פעם

ב-14.11 אוניברסיטת בר אילן מארחת כנס ארצי של דוקטורנטים בתחום מחקר האינטרנט. אני אעביר שם פרזנטציה על מהות הבלוג ובלוגינג ישראלי. מזה שנתיים אני משתמשת בנתונים שיריב מספק על ישראבלוג ולשם שינוי, למרות שהדוקטורט שלי בישרא, החלטתי לבקש מתפוז נתונים מקבילים על התפלגות הגילאים והמינים, פשוט כדי לראות האם נערות צעירות זה הרוב גם בתפוז ואפשר לכנות את זה תופעה ישראלית. להלן הנתונים ההשוואתיים, המתפרסמים לראשונה, באדיבות ניר אופיר מתפוז:

ראשית לחדשות המרעישות, בתפוז יש הרבה אבל הרבה יותר גברים. 45% לעומת 27% בישרא. אולי זה מסביר מדוע הרווק, הנביא בהכחשה, באד זיינמן, בן דובר, תום הממורמר וכל התופעות האלה זוכים כאן לתשומת לב כלשהי, כיאה למיעוט נכחד. מעניין לציין, מבחינה סטטיסטית, שבישרא יש די הרבה בלוגים שלא בוחרים את מינם ואילו לפי הנתונים של תפוז כל הבלוגרים בחרו זכר או נקבה, 0% לא מוגדר. ייתכן שהדבר קשור לעובדה שהבלוגים קשורים למערכת "תפוז אנשים" התומכת בתשתיות קהילה רחבות יותר שאינן מעודדות אנונימיות, הסתרה או משחקיות עם הפרטים הללו.

באשר להתפלגות הגילאים, הנה התמונה:

תחילה נטפל בקצוות: ברור לכם שה-5 אחוז מתחת לגיל 10 מעוותים את התמונה. הבלוגרים הצעירים ביותר הם בני 9-10 והם ספורים ביותר, לרוב מדובר באנשים שמזינים תאריכי לידה אקראיים/סתמיים ולכן אפשר להוריד את רובם מהחישוב, מה שמשנה את התמונה. כנ"ל לגבי אנשים שהם 60+, סביר להניח שאחוזיהם קטנים בהרבה מאשר אחוז המהתלים שאוהבים לבחור את 1900 כשנת הלידה החביבה עליהם. כשיריב משקלל נתונים הוא לוקח בערך מגיל 8 ועד 80, למיטב זכרוני, מתוך התחשבות מראש באפשרויות ההטייה/הטעיה הללו. מה שבולט ותומך בתמונה הקיימת בישרא זה שהבלוג שייך לצעירים וגילאי 11-20 שולטים בכיפה. 11-20 זה טווח רחב מדי, בישרא מחלקים את זה אחרת, אבל סביר שבאמת רוב המשתמשים הם מתחת לגיל 18 או אף 16. מה שכן, יש בתפוז ייצוג גדול יותר לבני 20 ו-30 פלוס באופן יחסי.

בלוגים בישראל באופן כללי, אם כן, הם תופעה של נוער, אך דווקא בתפוז שהיא מערכת חדשה יותר, יש עליה קלה באחוז הכותבים הבוגרים (והגברים). אשמח לשמוע השערות שלכם לגבי מקור השוני. ההשערות שלי:

1. תפוז הוקמה בתקופה שרבים מאסו בתופעת הפקצות בישרא ורצו להגר לאדמה "נקייה" יותר

2. השוני נובע מההבדלים הטכניים של המערכות. בישרא מאפשרים הרבה יותר יצירתיות עם עיצוב וקוד וזה הרבה יותר נוח לילדות שעושות תחרויות, כפתורים וערים וירטואליות, בעוד שתפוז זה יותר מקום לכתיבה בסגנון ה"מיושן".

כל מי שיש לו בלוג כבר יודע שאנחנו חוגגים השבוע חמש שנים להולדת ישראבלוג. בשנתיים האחרונות גם אני כאן על תקן חוקרת והבלוג הזה משמש כיומן השדה של המחקר, מקום להגג בו על בלוגים וגם מראה את הדרך שעשיתי כדי להבין מה אחקור בדיוק בישרא. למקרה שפספסתם, אלו הם הנתונים הסטטיסטיים החדשים לגבי ישרא ומומלץ לקרוא גם את הפרוייקט שנענע עשו לכבוד היומולדת שמלונקק שם.

בשבילי ישרא היא המון דברים אבל הדבר היחיד שאולי אני קצת שונה בו מאחרים כאן, זה שהאתר אינו מסגרת חברתית עבורי. זה נכון שאני מכירה מהחיים כמות לא מבוטלת של האלפא-בלוגרים/ות כאן אבל איכשהוא הייתי הרבה יותר מעורבת כאן כשלא הייתי כאן. כנראה שאני לוקחת את תפקיד החוקרת ברצינות מדי. בעוד פחות מחודש תהיה החתונה הראשונה שהאתר מניב בין שני בלוגרים ותיקים ומוערכים שאחד מהם הוא גם ידיד מהחיים, אז אני מקווה לראות קצת את ישרא קמה לתחייה שם.

כשהגעתי לכאן לראשונה הרעיון שלי היה לעשות מחקר שקשור להיבטים הקהילתיים של המקום, אבל כשגיליתי שיש כאן יותר בנות מתחת לגיל 17 מאשר כל דבר אחר, הלכתי לטריטוריה הפחות מוכרת כדי לנסות לגלות דברים אחרים על מה זה בעצם בלוג. אחד הדברים שהכי התלהבתי מהם בהתחלה היה המעמד של יריב, יוצר האתר, כמעין אב ואל בקהילה, אבל היום אחד הדברים המעניינים הוא כיצד כל הבלוגייה נעה לכיוון התנהלות שיותר מזכירה תיאוריות אקדמיות של חברה אזרחית, לרבות סיוע וגיוס של הבלוגרים הן בפיתוח ישומים חדשים והן בתחזוקה של "מוסדות" באתר. גם השימוש הנעשה בבלוגים הולך לכיוון הזה, אפילו במובן שילדות בנות 13 מנהלות ערים וירטואליות. אולי זה קשור למבני התפתחות סוציולוגיים טבעיים וזה כר פורה ומרתק לעקוב אחרי זה, חבל שזה לא קשור לתחום המחקר שלי אבל מישהו מוזמן לעשות את זה.  

אם נסכם, ישרא בשבילי היא אורגניזם חי דינמי ומתפתח ללא הרף, שתמיד מפתה לחפור ולחקור בו עוד ועוד היבטים. מזל טוב!

לפני שנתיים, מוזיאון ההיסטוריה של התקשורת בארה"ב עשה סרטון פלאש מדובר מאד על העתיד של המדיה, כשהוא מצייר את גוגל בתור ענק שינצח את מיקרוסופט, יתאחד עם אמאזון ויקים את הגוגל-גריד, רשת ענק שכל אחד יכול בה להפיץ ולפלטר חדשות וכו'. הסרטון נגמר בנימה פסימית כשהניו יורק טיימס הופך לעיתון פרינט לזקנים ולאליטה התרבותית ולמושג האמת אין עוד ערך. במהלך השנה האחרונה נראה שגם ארגוני המדיה הבינו שהבלוגרים הם בודקי העובדות הטובים ביותר שיש להם ושלפעמים האמת נמצאת דווקא בצד שלהם, החף מאינטרסים ויחסי כוחות. לראיה, הופק סרטון חדש שסופו שונה מפסימיות לאופטימיות שמסוגלת לראות את האפשרויות החדשות שנפתחות כתוצאה מזה שכולם משדרים ויש איזו שהיא נטישה של הטיעון לאמת כלשהי.

ההתלהבות מהבלוג כיישום התחילה מהפונקציה החדשותית שייחסו לו. לפני נתוני מחקרים בארה"ב בשנים האחרונות, מעטים הם הבלוגרים שאכן עושים חדשות ביחס לבני נוער שכותבים את סיפוריהם, אך האחוז הזה הוא מה שיוצר את ההייפ לגבי תופעת הבלוג. בלוגרים היו אלו שגילו את תופעת התמונות שטופלו בפוטושופ שבגללה רויטרס הפסיקה לקבל צילומים מפרילאנסרים. בלוגרים עוזרים לחשוף את הבעייתיות מאחורי התעמולה של הצד השני (תתפלאו גם על צה"ל יש המון תעמולה מוזרה בצד הלבנוני, כמו הוכחות שישראל משטיחה שם כפרים בעזרת נשק ביולוגי). הדבר החם הבא שמשתלב היטב בבלוגים זה סרטוני וידיאו ביתי. אזרחים משני הצדדים מפוצצים את YouTube בסרטונים אותנטיים של הפגזות, לחימה והפגנות בשני הצדדים וגם בלא מעט סרטוני תעמולה בייתיים, שווה לחטט.

"האמת" כפי שנקבעה עד כה על פי ארגוני החדשות מסתברת כתוצר של הבניות ויחסי כוחות ישנים, כניזונה מעובדות בלתי בדוקות בשטח וכשונה מכלי תקשורת אחד למשנהו. נראה שארגוני המדיה נכנעו לפוסט מודרניזם שבו האמת כבר לא בידיהם בהכרח ולא בטוח שיש אמת אחת ברורה בנמצא וגם הם מכסים הרבה מאד קולות מהשטח ומצטטים בלוגרים רבים. האמת שלנו מורכבת מפיסות רבות ככל האפשר של פרספקטיבות, כאשר תפקידנו לזהות שבכל אחת יש ניצוץ אותנטי לצד עיוות פוטנציאלי. בתוך הערפל הזה, קולם האותנטי של בלוגרים היושבים בביירות ומצלמים את ההפגזות ליד ביתם, מספרים על כעסיהם וחששותיהם, לצד בלוגר מנהריה שמשדר באופן דומה מהמקלט, הם הדברים הכי קרובים שיש לי לאמת אותנטית וראויה, זאת שנמצאת איפה שהוא ביניהם. האמת לא שמה את כל הביצים שלה בסל אחד, היא מחלקת אותם לpackets ותפקידנו לאסוף אותם מרחבי הסייברספייס. [במאמר מוסגר: אם הרעיון מעניין אתכם כתבתי בבלוג הראשי שלי פוסט על אמיתות שונות שאנחנו עושים בהם שימוש בחשיבה שלנו ובויכוחים שלנו עם בלוגרים מהצד השני של המתרס.]

משרד החוץ הוציא לגולשים צו 8 וירטואלי וביקש מהם להתערב ולהשפיע בסקרים ובמאמרים בעייתיים ברשת אבל הדבר יצר יותר נזק מתועלת. שכנינו גילו מהר מאד את דבר המבצע, היו בטוחים שבכלל משלמים לנו והמציאו על זה תיאוריות קונספירציה גדולות יותר וכרגע הם לא מוכנים לשמוע מאיתנו מילה. הניסיון להפגזה כמותנית בפרספקטיבה שלנו וללא אבחנה והקשבה יצר אטימות גדולה יותר. האינטרנט זה לא סיפור של רייטינג ואף אחד לא באמת מתרשם מזה, דווקא הנרטיבים המורכבים יותר עובדים. כאן נכנסים הבלוגים. גולשים רבים פתחו בלוגים באנגלית לכבוד המצב. גם אני התגייסתי קצת למאמץ הבלוגי-מלחמתי על מנת להשמיע קולות קצת יותר מורכבים של נשים ישראליות מהעורף, פתחנו בלוג נשים זמני ואני מזמינה אתכם להפיץ אותו לחברים בחו"ל ואם יש נשים שמעוניינות להצטרף אלינו ככותבות קבועות או לתרום פוסט חד פעמי באנגלית, הן מוזמנות לפנות אלי במייל.

בשבוע האחרון אני פעילה בפורום קטנטן ושקט שהתחיל כתוצאה מויכוח ענף בבלוג לבנוני. כרגע יש בו מאזן שווה של ישראלים ולבנונים שהחליטו לעבור את זה יחד בחמלה ובזהירות למען עתיד טוב יותר. לפעמים זה חברי וכייפי, לפעמים השיחות מתוחות וטעונות ולפעמים זה פשוט סוריאליסטי, כי החבירם שלנו במילואים הורגים את החברים שלהם מהשכונה הסמוכה. אבל היישומים הללו שמאפשרים לנו להשאר מחוברים על אף שהמדינות שלנו נלחמות, הם סוג של תקווה. אני שומעת את המסוק עובר מעל ראשי ומספרת לחברתי בביירות שהוא בדרך אליה, והמילים שלי יגיעו יותר מהר ממנו. ואולי בסוף, המילים ינצחו את הפגזים וחיבור הרשת את הניתוק התרבותי העמוק וחוסר האמון שכולנו גדלנו עליו.