שלום, מזמן לא דיברנו, אני בערך באמצע כתיבת הדוקטורט ובדיוק בשלבי סיום של הפרק העוסק בפקצית על כל גווניה. חצי מהפרק עוסק בטיפוגרפיה המיוחדת וחצי במאפייניים בלשניים אחרים. היום אני רוצה לכתוב על החלק הטיפוגרפי בלבד.
בכל אותם תרגומונים וחיקויים של פקצית עשו עוול גדול לעגה: ראשית, קיימות חלופות רבות לכל אות והכתיבה הרבה יותר עשירה ויצירתית מאשר התרגומונים שלקחו בחשבון רק חלופה אחת, ושנית, הבנות לעולם אינן מחליפות את כל האותיות במילה. בניגוד לשפת ההאקרים שמטרתה לקודד ואינה מערכת תקשורתית, לפקצית יש פונקציות תקשורתיות והן שומרות על דימיון רב ככל האפשר לאות המוחלפת ועל פרופורציונאליות גראפית. הפונקציות התקשורתיות הן:
1. החלפת אות אחת במילה מבטאת לעיתים דגש קולי בכתיבה ומנסה להעביר מאפיינים של טון מבטא ועגת סלנג דבורה לתוך הכתיבה הדיגיטלית.
2. החלפת אותיות רבות יותר שמתרחשת לרוב רק בכותרות, כינויים וקטעים פרפורמטיביים ספורים בבלוג (כמו ד"שים, שיר וכד'), הן סוג של ניסיון להתקרב לכתב יד, למשיכת מכחול חד פעמית, להחיות את הכתיבה הדיגיטלית באופן אותנטי ואנושי יותר, משהו שמאפיין כתיבה נשית מעוגלת ומעוצבת יותר. קיים מחקר של כריסטין יאנו על כתיבה של עקרות בית יפניות שמשנות את הסימניות היפניות באופן דומה ומסיבות דומות והיא מזכירה לנו שביפנית כתיבה היא אמנות, קליגרפיה. גם במקורות היהודיים שלנו יש ספרות סת"ם, כתיבה כאמנות.
אחת הצורות הכי ברורות לזהות בלוג פיקטיבי של פקצה זה שימוש ייתר בטיפוגרפיה פקצית. פקצה אמיתית לא מקודדת. אפשר להבחין בקלות בגלל זה גם בין בלוג פיקטיבי שנכתב ע"י גבר וכזה שנכתב על ידי נערה שאינה פקצה. הכל לפי נורמות השימוש הבלתי כתובות בטיפוגרפיה הפקצית.
הנה הטבלה המלאה של ההחלפות המתועדות מכל החומרים שיש לי:
יש גם ת', היא נחתכה לי בטעות מהגיף: ר(
רוב ההחלפות הן על בסיס דימיון גראפי אבל יש כמה החלפות נדירות על בסיס פונטי וגם משחקים כפולים על דמיון גראפי ופונטי גם יחד כמו הקוף שמוחלפת במקבילה הפונטית שלה באנגלית שהיא גם מעין תמונת ראי גראפית של האות. רגישות פונטית באה לידי ביטוי גם בסמך המסולסלת § או בסימן ¢ לכ-דגושה. אין החלפות מתועדות רק לגימל ולהא. חוסר האפשרות לחקות את הא מבחינה דיגיטלית מובן אבל לגימל יש סימן מאד דומה במעבד התמלילים, האות היוונית λ, אבל כנראה שמערכת הכתב הזו לא מוכרת לנערות ודורשת דפדוף סבלני במעבד התמלילים.
ישנם שני מקורות משוערים עיקריים להתפתחות הפקצית. האחד הוא מחסור בכינויי אייסיקיו שהצריכו החלפת טיפוגרפיה יצירתית כדי לקבל בכל זאת את הכינוי הרצוי. אגב, l33t, היא שפת ההאקרים, התפתחה באופן דומה לא רק כצורת קידוד לססמאות אלא גם בשל מחסור בכינויים הרצויים במשחקים רבי משתתפים ב-bbsים בשנות ה-80. הסברה האחרת שהיא סברה שלי, קשורה לגילוי אקראי של פקצית במסגרת הסמסית. שימו לב שהמקשים בטלפון הנייד המייצגים את האותיות ט, ל, פ, ו-ר הם אותם המקשים המייצגים את החלופות הטיפוגרפיות שלהן בפקצית: 6, 5, 9, ו-7 (בהתאמה). לחיצה אחת מיותרת ומופיעה ספרה. אולי זה התגלה כך באקראי, והדימיון הגראפי גרם לילדות להשאיר את זה ולהתחיל להשתמש בזה בצורה משחקית.
עד כאן להפעם, בפעם הבאה על מאפיינים בלשניים נוספים.