ישבנו בשכונה עם כל החבר'ה ואז גיל בא .. הוא קרא לי כזה לבוא אליו הלכתי לראות מה הוא רוצה , מה זה לא היה לי כוח להצגות שלו אבל לא היה נעים לי לייבש אותו מול כולם .
גיל הוא אחד מהילדים המושפעים האלה שרק פוזה יש להם בראש, הוא די נראה טוב, הוא גבוה , עיניים חומות וגדולות וגוף בריא ..
אבל הוא מעשן שאת זה אני לא סובלת [ זה גם חלק מהפוזה ] .
אם לומר את האמת אני די מרגישה אליו משו וזה קרה רק בזמן האחרון כי הוא פתאום מנסה להתחיל איתי בכל רגע שאנחנו ביחד עם כולם כזה .. פתאום מתנהג אליי יפה.. לא יודעת מה קרה לו ..
בקיצור הלכתי אליו והא אמר שהוא צריך להגיד לי משו חשוב אז הלכנו לסיבוב כזה והתיישבנו על אחת מהמדרכות.
אני : " טוב נו מה רצית להגיד לי ? "
גיל : " אממ .. אה שמעי מה קורה נשמההההה ? "
אני : " טוב נו גיל אני רוצה לחזור תגיד כבר מה רצית להגיד לי ... "
הוא שנה התמהמה ולבסוף החלטתי שאין לי כוח למשחקים שלו ופשוט קמתי
גיל : " לא נו הנה אני אגיד לך .. שבי "
ישבתי שוב על שפת המדרכה .
גיל לא אמר כלום הוא רק כתב משהו על החול .. כשהוא הרים את היד הסתכלתי וראיתי שכתוב [ בכתב הלא כל כך יפה שלו ] ' אני אוהב אותך ' ..
הסתכלתי עליו ושוב על החול ושוב עליו ... לא ידעתי מה להגיד לו
מצד אחד אני מרגישה אליו משו אבל מצד שני .. פתחתי בפניו הרצאה :
" אוקיי .. ומה אתה רוצה שאני אעשה בזה ? מה אתה רוצה שאני אגיד לך ? שאני רוצה להיות חברה שלך ? אני לא רוצה .. אתה ילד מושפע שבקושי לומד, שמעשן , שחי בשביל הפוזה ... אני לא אוהבת ילדים כאלה ! אתה חש גבר כשאתה מחזיק סיגריה ביד אתה חייב להתבגר דחוף ! וואלה לא יודעת .. לא יודעת מה לעשות עם זה ... " הסתכלתי עליו והקול שלי התרכך מעט " אתה יודע מה לעשות עם זה .. ? "
הוא לא ענה .. הוא הסתכל עליי במבט של כלב שמבקש רחמים , לא עמדתי בזה ..
קמתי והתחלתי ללכת הוא רץ אחריי תפס אותי ביד , סיבב אותי אליו והתחיל לנשק אותי .
התרחקתי אחורה העיניים שלי היו פתוחות מהשוק שחטפתי !
אמרתי כזה בתדהמה : " גיל ! "
והוא בשיא התמימות ענה : " מה ? "
לא רציתי שככה תראה הנשיקה הראשונה שלי ...
אבל אי אפשר להגיד שהוא לא יודע לנשק ..
טלי : " מה זההההההההההההההה ? "
אני : " מה מה זה ? מה ששמעתן .. "
דניאל : " ענבר ! את רוצה להגיד לי שאת וגיל.. ? "
אורטל : " איכס ימגעילה " היא אמרה בשיא האדישות ..
אני : " מה מגעילה מה ? א. הוא נישק אותי ו- ב . אני בטוחה שתום לא מנשק יותר טוב " דפקתי חיוך כאילו בכוונה לעצבן את אורטל היא לא יודעת לפרגן אף פעם !
טלי : " טוב מה נדבקתן אליה ? עזבו אותה "
דניאל : " מה קשור מה נדבקתן אליה ? את יודעת טוב מאוד מי זה גיל השפעה הזה ! "
טלי : " בואי נגיד שאני מכירה אותו קצת יותר ממך , את יודעת שפעם היינו ידידים טובים והוא יכול להיות ילד מה זה חמוד כשהוא רוצה ... "
אורטל : " פעם זה פעם ועכשיו זה עכשיו " אמרה בקול המעצבן שלה.. כאילו שהיא יודעת משהו .
עמדתי לבכות , הן הורידו לי את כל הביטחון שלי ואמרתי בגרון חנוק " אבל הוא אוהב אותי ... "
טלי הסתכלה עליי ודפקה חיוך " ענברי יפה שליייי אל תדאגי עכשיו אתם ביחד מה את דואגת ? "
חייכתי בקושי ואמרתי " כן .. " בשקט .
דניאל גם השתדלה לחייך וחיבקה אותי כאילו היא מאושרת בשבילי .
ואורטל ? היא הסתכלה מהצד עם הפרצוף של הנחש שלה ! תפרגני יזבל !
טוב אז אני לא אאריך בסיפורים על הקשר שלי ושל גיל ..
רק אני אומר שלאט לאט התחלתי לא רק להרגיש אליו משו , הייתי מאוהבת בו עד מעל לראש ולא יכולתי לדמיין את עצמי בלעדיו , הרגשתי שזה באמת משהו מיוחד .
יום אחד הלכנו לעיר כי הוא היה צריך לעשות שם כמה סידורים ...
לפני שחזרנו ישבנו באיזה ספסל בצד כזה ושתקנו אמרתי שאין לי מה להפסיד ורציתי לסחוט מחמאות [ חח כזאת אני 
] אז שאלתי אותו בשיא תמימותי " גיל תאמת אתה אוהב אותי ? "
הוא עשה ' לא ' עם הראש .. חשבתי שהוא מסתלבט עליי אז שאלתי " באמת ? "
אז הוא עושה לי " מחבב .. " .
מה זה מחבב ?! אמרת לי שאתה אוהב אותי לאאאאא !? שתקתי .
התחלנו ללכת לכיוון הבית וכל הדרך שתקנו ובסוף אמרנו "ביי " יבש כזה.
הגעתי הביתה ואפילו לא היה לי זמן לבכות, הלכתי לדניאל וכל הדרך אליה רק חשבתי .
דוגרי מה אני מאשימה אותו ? הוא בטח כבר לא אוהב אותי כי ייבשתי אותו , הוא רצה להיות חבר שלי ואני לא רציתי אז בטח כבר ירד לו ממני לאט לאט .
כשהגעתי לדניאל סיפרתי לה מה היה בעיר .
אחרי זה נכנסתי לשירותים והיא ניצלה את זה כדי להתקשר אליו והיא עושה לו בעצבים
" גיל ? מה הקטע הזה עם ענבר עכשיו ? "
" איזה קטע ? "
" מה זה איזה קטע ? מה קרה פתאום אתה כבר לא אוהב אותה ? "
" שמעי דניאל אני אגיד לך תאמת , דוגרי אף פעם לא אהבתי אותה "
היא ניתקה , חיכתה שאני אצא מהשירותים ובצער רב וביגון קודר היא סיפרה לי על השיחה הלא כל כך נחמדה שהייתה לה כרגע .
" מה את סתומההההה ? למה התקשרת אליו ? " אמרתי בעצבים ... פתאום שתקתי והתחלתי לבכות " הוא כאילו אף פעם לא אהב אותי ? הוא שיקר לי ... "
פתאום ראיתי שהיא באה להתקשר שאלתי אותה " מה את עושה ? "
היא ענתה לי " מתקשרת אליו כדי שתדברי איתו את "
"אני לא רוצה לדבר איתו .. בחיים ! "
" את חייבת , את צריכה לסגור את זה "
הדבר היחיד שסגרתי זה את הדלת של השירותים ולא רציתי לצאת .. אבל דניאל עם העקשנות שלה התקשרה לגיל ואמרה לו " עכשיו אתה מבקש ממנה סליחה ולא מעניין אותי ! "
" ענברי פתחי רגע את הדלת "
כולי שטופת דמעות " לא רוצה בבקשה דני עזבי אותי עכשיו "
" ענבר אם את לא פותחת את הדלת עכשיו אני לא יודעת מה אני עושה לך ! " היא התעצבנה .. ולא מתעסקים עם דניאל כשהיא עצבנית , פתחתי את הדלת והיא אמרה לי " קחי את הטלפון "
ניסיתי להסתיר את הדמעות החנוקות שבגרון וכנראה שלא כל כך הצלחתי
" מה אתה רוצה ? " סיננתי לעבר המכשיר הקטן שכל כך לא היה בא לי להחזיק בו עכשיו .
"לבקש ממך סליחה "
" נו ? "
" אז סליחה אני מצטער "
"יופי כוס אמא שלך " וניתקתי.
לא, זה לא עבר לי כל כך מהר .. קיוויתי שיעבור ותאמת שקיוויתי שהסליחה של גיל תצא מהלב
ומסתבר שזה גם לא קרה כי כמה ימים אחרי זה דניאל שמעה את גיל מדבר עם אבי ואומר לו בשיא הזלזול " וואי אחי אתה מת ! היא בכתה לי בטלפון " ושניהם צחקו .
כן , הם דיברו עליי אבל שילכו לחפש תחברים שלהם !
אני לא גדלתי במשפחה דתייה והקשר היחיד שלי לדת זה היה בבית הספר היסודי שלמדתי אבל אני ידעתי שיש כוח בשמיים שקוראים לו הקב"ה שהוא יגרום לו לשלם על הכל !
הייתה תקופה של כמה חודשים שלא הייתי יוצאת מהבית , נכנסתי לדיכאון
וכולם התחילו לנתק איתי קשר ..
רק טלי ודניאל היו באות אליי מידי פעם והיו מספרות לי מה קורה בחוץ ושומדבר לא עניין אותי , אם הייתי ברמה קצת יותר גרועה של דיכאון הייתי עלולה לנסות להתאבד ..
אמא שמה לב שאני לא בסדר ורצתה לקחת אותי לרופא או משהו , כמובן שאני התנגדתי .
הייתי חוזרת מהבצפר ישר לחדר מכינה שיעורים, לומדת , לא יוצאת , לא כלום ! אפילו כמעט ולא הייתי במחשב .. [ שאני מכורה למחשב !! ]
כולם שמו לב שמשהו לא בסדר איתי , ואני בטוחה שגם גיל ! אבל הוא החליט להתעלם ..
לא דיברנו מאז , לא בגלל שהוא הבין שהוא עשה משהו מגעיל , אלא בגלל שאני פשוט לא הסתכלתי עליו , לא התייחסתי , עשיתי כאילו שהוא לא קיים , פחדתי להסתכל לו בעיניים .. לבן אדם שניצל אותי !
פתאום הוא היה נראה לי כמו מפלצת , מכוער כזה
ושתבינו זה הבן אדם שהכי אהבתי בעולם !
לאט לאט זה עבר לי , כי הייתה תקופה שלא ראיתי אותו אולי חודש..
יום אחד ירדתי למכולת ובדרך חזרה את מי אני רואה ? את גיל !
כל הרגשות שאי פעם הרגשתי אליו צפו מחדש ... לא בבקשה אני לא רוצה שזה יקרהה !
המשכתי ללכת כלא מתייחסת ואז הוא צעק לי " ענבר !! "
הסתכלתי עליו וראיתי אותו עם משהו ביד הוא התקרב והייתי פשוט בשוק ממה שהוא החזיק ! לא נכון .. זה אשכרה היה .....
אני מקווה שנהנתם מהפרק הראשון :]
ואל תדאגו הסיפור רק הולך להיות יותר טוב בכל פעםם P:
רוית ? אני יודעת שלא תקראי את זה אבל רק שתדעי שאני אוהבת אותך ושכואב לי שקשה לך לפרגן ...
אני משתדלת להבין אותך ואני לא כועסת על זה .
שיהיה לכולם המשך יום מעולההה :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
] ... הוא כולו התקפל מסכן כאב לי לראות אותו ככה ..