6/2009
פרק 15:יום לפני,יום אחרי.
תודה ענקיייייייית על התגובות שכתבתם :)
אני עוד מעט יענה עליהם :P בגלל שמאוד שמחתי מהתגובות...מאוד מאוד שמחתי מהתגובות! 
החלטתי לעשות פרק ארוך 
פרק 15:יום לפני,יום אחרי.
"געגוע הוא רגש המורגש כאשר קיימת תחושת כמיהה או תשוקה לאדם מסוים, לרעיון מסוים או לזיכרון מסוים. הגעגוע מובע במספר דרכים, ביניהם בשירה ובספרות, והוא מלווה ברגשות עצבות ובתחושת חיסרון או אובדן."
"עוד הפעם את עם הסיכומים שלך!"מישל היתיישבה ליד אמילי,כששתי הבנות ישבו בחדר מחשבים.
"כן,אתמול טום אמר לי כול הזמן שהוא מתגעגע עלי...אז החלטתי לעשות מחקר על הגעגוע,ובינתיים אני לא מסוגלת להבין מהו געגוע...כאילו..."אמילי היסתובבה עם הכיסא המסתובב לעבר מישל.
"איך הוא היתגעגע עלי?"אמילי שאלה את מישל.
"הוא הריי כמעט אף פעם לא היתקשר...אני כמעט ולא הייתי קיימת בשבילו.אני לא מבינה איך הוא יכל להתגעגע עלי עם הוא לא שלח הודעות,ובקושי רצה לשמוע את הקול שלי"אמילי אמרה
"אולי..."מישל התחילה להגיד
"לא.הוא פשוט לא היתגעגע עלי...אני יודעת את זה"אמילי אמרה וקמה ממקומה בזמן שהיא יוצאת מהחדר מחשבים.
מישל היסתכלה עוד הפעם על השורה שאמילי כתבה בווארד "..והוא מלווה ברגשות עצבות ובתחושות חיסרון או אובדן.."
"היתגעגעתי לג'ו וניק?"מישל שאלה את עצמה,ואז ניזכרה באתמול...איך שהיא דיברה עם ג'ו.
יום לפני:
"אנחנו צריכים לדבר"ג'ו אמר ומשך את מישל לתוך חדר שעדיין לא הצליחה להבין מהו.
"על?"מישל שאלה,כשידעה בדיוק על מה גו הולך לדבר איתה.
"אני יודע הכול"ג'ו אמר ומשך את מישל אחריו בחדר חשוך,ואז ג'ו הדליק את האור ומישל ראתה מולה מלא כיסאות ובמה גדולה שעליה היא וג'ו עומדים.
"מה אתה יודע?"מישל שאלה
"שאת אוהבת את ניק"ג'ו אמר והוציא כיסא והניח אותו באמצע הבמה בזמן שהוא הולך לקחת את הגיטרה שלו.
"מה?!"מישל שאלה
"אל תעשי את עצמך ראש קטן...את אוהבת אותו...אני יודע"ג'ו אמר והיתיישב על הכיסא עם הגיטרה.
"אבל אני אגרום לך להיתאהב בי..."ג'ו חייך למישל והתחיל לנגן בגיטרה.
"כשאני אני אתן לך סימן תשירי איתי..."ג'ו חייך והתחיל לשיר.
"If the time will stay
the sun never never find us
We can light up
The sky tonight
I see the world in your eyes
Live it all behind…"
ג'ו סימן למישל להתחיל לשיר איתו והיא היתקרבה עליו והוא התחיל לשיר:
It's you and me forever
It's you and me right now
It'll be all right
It'll be all right
מישל התחילה לשיר עם ג'ו,את המשך השיר והם מאוד נהנו לשיר ביחד. ג'ו ישב על הכיסא עם הגיטרה ומישל עמדה לידו בזמן שהם מסתכלים אחד על השני,מחייכים וממשיכים לשיר.ואז הם נעצרו ואת הקטע הבא ג'ו שר לבד למישל:
…Chasing stars and losing shadows
Peter Pan and Wendy turned out fine
So won't you fly with me
Oh Yeah Gonna fly with me now…"
בזמן שג'ו שר למישל את השיר היא חייכה והסמיקה בזמן שהיא צוחקת והוא רק מחייך עליה וממשיך לשיר את השיר.
ואז הגיע הפיזמון והם המשיכו לשיר ביחד.כשהם סיימו לשיר ביחד ,ג'ו חייך ושם את הגיטרה בצד.
"אנחנו שרים יפה ביחד..."הוא חייך והחזיק את ידיה של מישל.
"נקים להקה"מישל צחקה
"הלוואי"ג'ו חייך לעצמו.
"תודה"מישל חייכה כשהם עדיין עם ידיים משולבות.
"בכיף...אני הייתי בא לפה כול יום בשביל לשיר איתך" ג'ו חייך
"ומה עם אמנדה?"מישל הישתחררה מידיו של ג'ו
"אנחנו לא ביחד"ג'ו חייך
"באמת? אבל ראיתי אתכם מתנשקים"מישל אמרה
"כן...אבל אני לא אוהב אותה..אני לא יכול להיות איתה"ג'ו אמר וקם ממקומו.
"אני אוהב מישהי אחרת"ג'ו היתקרב למישל.
אחרי שמישל ניזכרה במה שהיה אתמול ואיך שאחרי שג'ו היתקרב עליה היא שיקרה לו שהיא צריכה ללכת למשהו דחוף וברחה משמה, היא קמה ממקומה והלכה לעבר חדר האוכל.
מישל היתיישבה ליד שולחן האוכל והמשיכה לחשוב על מה שקרה אתמול.
יום לפני:
אחרי שמישל היתרחקה מהמקום בו היא וג'ו שרו,היא היתיישבה על ספה שהייתה במיסדרון ליד הכניסה לחדרים של הבנות.
היא הרימה את רגליה על הספה בזמן שהיא חיברה אותן ביחד.היא הוציאה את הפלאפון שלה והיתקשרה לאמילי.
"איפה את?"מישל שאלה
"יושבת בחדר..."אמילי אמרה בקול בוכה.
"את בוכה?!"מישל שאלה
"לא...אל תדאגי..אני אדבר איתך אחר כך"אמילי ענתה ואז אמרה בקול חלש..."ביי"
"אני כבר באה,ביי"מישל אמרה וניתקה,היא קמה ממקומה ומולה עמד ניק.
"אני צריך לדבר איתך"הוא אמר
"אני לא יכולה עכשיו"מישל אמרה וניסתה לעקוף את ניק,אבל לא הצליחה.
"מה?"היא שאלה
"אנחנו צריכים לדבר"ניק אמר עוד הפעם.
"אני לא יכולה לדבר עכשיו"מישל אמרה,רצינית.
"אני חייב לדבר איתך.את לא מבינה?"ניק אמר בקול חלש כשדמעות מציפות את עיניו.
"איפה?"מישל שאלה
"בואי"הוא אמר לה ותפס בידה בזמן שהוא מתחיל ללכת איתה החוצה.
"מה קרה?"ניק שאל את מישל כשהם טיילו בחוץ כשמישל הולכת עם ידיה בכיסים האחוריים וניק עם הידיים בכיסים הקידמיים.
"מזאת אומרת?"מישל שאלה
"למה עזבת?"ניק שאל
"הייתי חייבת...אמילי באה בשביל החבר שלה..."אמילי אמרה
"למה לא הודעת?"ניק שאל מבלי להיסתכל על מישל.הם רק הלכו קדימה ולא הביטו לצד אחד של השני.
"כי זה היה פיתאומי...לא יכולתי להודיע"מישל אמרה
"לא רצית להודיע..."ניק נעצר.ומישל הלכה עוד כמה צעדים ואז היסתובבה על ניק.
"לא,זה לא שלא רציתי..."מישל התחילה להגיד
"את לא רצית."ניק אמר והיסתובב בזמן שהוא מתחיל ללכת חזרה.
"רגע"מישל עצרה את ניק,וסובבה אותו עליו.
"נכון.לא רציתי...אני מיצטערת. אני לא יכולתי להגיד לך..אני לא הצלחתי..."מישל התחילה להגיד
"גם לא ניסית."ניק אמר והייתה שתיקה,שמעו את הרוח נושפת ונושפת...פתאום...כשהיה כזה שקט...הם התחילו לשמוע דברים שאף פעם לא שמעו.הם התחילו לשמוע עלים עפים עם הרוח,הרעש שהענפים עושים...מרחוק מישל ראתה את הנדנדה מתנדנדת מצד לצד.
"מה קרה?"ניק שאל
"יום לפני...את מתנהגת הכי טוב שיש...מישהי אוהבת,דואגת...מחבקת אותי...וצוחקת איתי...את לא זוכרת?"ניק שאל והיתקרב למישל
"הנשיקות...החיוכים...החיבוקים...ליטופים..."ניק ליטף את פניה של מישל
"ויום אחרי..."הוא הוריד את ידו מפניה.
"את עוזבת."הוא אמר והיתרחק צעד אחד.
"לא עונה לטלפונים...אני מחפש אותך...ואת לא מזיזה אצבע בשביל לפחות לדבר איתי..להסביר לי.ואחרי זה... כשאני מגיע. יש לך חבר."ניק אמר
"יום לפני..."ניק היתקרב שוב עם חיוך למישל.
"את היית מאוהבת בי...ראו עלייך שאת אוהבת אותי...היינו יכולים להיות כאלה מאושרים"ניק חייך והיתקרב יותר ויותר למישל.
"ויום אחרי..."החיוך של ניק ירד
"את משחקת בי. את משחקת גם בג'ו.גורמת לנו לריב.ועכשיו מוצאת לך מישהו חדש שאת יכולה לשחק בו...זה לא הולך ככה מישל.את תישארי לבד."ניק אמר
"בינתיים אני לא..."מישל התחילה להגיד
"כן!"ניק צעק "את תישארי לבד...אני אומר לך.עם היתנהגות כזאת את תישארי לבד"ניק אמר והיתרחק ממישל.
"אבל את יודעת מה...בין כול הלפני ואחרי..."ניק הוריד את הראש.
"יש את מה שבין זה...יש את הזמן הזה...שהכול מושלם..."ניק הרים את ראשו וחייך.
"הזמן הזה שאני באמת מאוהב בך."ניק חייך,היסתובב והתחיל ללכת חזרה לביניין.
למישל ירדה דימעה.הדברים של ניק היו כול כך נכונים שהיא כעסה עליו בגלל זה. היא היסתובבה לכיוון אחר והרימה את הראש בשביל שהדמעות לא יצאו מעיניה,בזמן שהיא מתחילה ללכת לכיוון עליו היא היסתובבה.
"על מה את חושבת?"אמילי היתיישבה ליד מישל בחדר אוכל שעדיין חשבה על מה שהיה אתמול.
"אתמול..."מישל אמרה
"כן...גם אני חושבת הרבה על אתמול..."אמילי אמרה
"נירגעת?"מישל שאלה
"ממה?"אמילי שאלה
"מאתמול"
"כן...למזלי כן..."אמילי חייכה
יום לפני:
"כניראה שזה באמת ניגמר ביננו...כן?"קווין שאל והיתקרב לאמילי,שהיתרחקה ממנו יותר ויותר,היא לא רצתה להיתפתות היא לא רצתה לשחק עוד משחק אהבה מלוכלך,אבל כניראה שהיא לא עמדה בפיתוי,היא היסתכלה על הריצפה ואז הרימה את ראשה והיסתכלה על קווין"לא יודעת..."היא היתקרבה עליו ואז לחשה באוזנו"מה אתה חושב?"
"אני חושב שכן,שזה ניגמר...לתמיד.."קווין לחש לאמילי שעיניה נהיו גדולות.היא הייתה בשוק ממה שהוא אמר היא הייתה בטוחה שהוא יגיד לה משהו טוב והם יתנשקו.אבל זה לא קרה.
"להיתראות אמילי..."קווין אמר ויצא מחדרה של אמילי.
"לא!"אמילי צעקה אך קווין כבר יצא מהחדר.
"הוא לא עשה את זה!! אף אחד אף פעם לא עשה את זה!!!"אמילי צעקה והעיפה מהשולחן כמה קטלוגים של אופנה.
"הוא לא יכול לעשות את זה!!!"אמילי צעקה ודחפה את הכיסא שהיה לידה,ומהר מאוד נהיו דמעות בעיניה. הדמעות נהיו גדולות יותר ויותר וירדו מהר יותר ויותר.
"זה פשוט לא קורה!"אמילי צעקה ונפלה על הריצפה בזמן שהיא מתחילה לבכות.
"למה קיבלת את זה קשה כול כך?"קווין ניכנס חזרה לחדר.
"עוף מפה!"אמילי צעקה וזרקה קטלוג של אופנה שהיה לידה על הדלת.
"את כול כך שונאת שלא משחקים במשחק שלך..."קווין היתקרב לאמילי והיתיישב על בירכיו מול אמילי
"לך מפה אמרתי..."אמילי אמרה,עצבנית,בזמן שהיא עדיין יושבת על הריצפה.
"את פשוט ילדה מפונקת...את רוצה הכול ותמיד קנו לך הכול...ופעם ראשונה שאמרו לך לא אז את מתפוצצת. אני לא מיסתכל על ילדות כאלה"קווין אמר וקם ממקומו
"כבר היסתכלת...והיתאהבת..."אמילי אמרה
"היתאהבתי במישהי אחרת..."קווין היסתכל על אמילי מלמעלה.
"יום אחד...פגשתי נערה מיוחדת...היא הייתה יפייפיה ומדהימה...היא הייתה מצחיקה...ונהנתי מאוד איתה...יום לפני היא הייתה מושלמת בשבילי.אבל יום אחרי..."קווין היתקופף לאמילי
"היא נהייתה שונה.היא נהייתה ילדה קטנה...ילדה שעם משהו לא הולך לה טוב,אז היא חייבת לעשות הכול בשביל שזה יסתדר....אבל..."קווין קם ממקומו "ככה זה ילדות קטנות"הוא היסתכל על אמילי
"הן תמיד בוכות..."הוא חייך והתחיל ללכת לעבר היציאה מהחדר.
"לא נכון..."אמילי לחשה והמשיכה לבכות.
"זה נכון"קווין שמע את אמילי ולפני שהוא יצא מהחדר הוא אמר"תמשיכי לבכות...זה הריי הדבר היחידי שאת יודעת לעשות" הוא אמר ויצא מהחדר.
"אני שונאת אותך קווין ג'ונאס!"אמילי צעקה וזרקה עוד כמה מגזינים על הדלת בזמן שהיא ממשיכה לבכות,ואז הפלאפון שלה צילצל.
"איפה את?"מישל שאלה בקו השני.
"יושבת בחדר..."אמילי אמרה בקול בוכה.
"את בוכה?!"מישל שאלה
"לא...אל תדאגי..אני אדבר איתך אחר כך"אמילי ענתה ואז אמרה בקול חלש..."ביי"
"אני כבר באה,ביי"מישל אמרה וניתקה.
"ועל מה את חושבת?"מישל שאלה את אמילי כשהן עדיין יושבות בחדר אוכל.
"על הכול..."אמילי אמרה
"על המוסקטרים,נידמה לי שעשינו טעות כשהתחלנו לעשות את ההיתערבות הזאת עליהם"אמילי אמרה
"למה?"מישל שאלה
"הם לא יניחו לנו עכשיו...את תיראי...הם ימשיכו להציק לנו...ולגרום לנו לסבול...אותך ניק וג'ו ישגעו...וקווין יגרום לי להרגיש הכי רע שיש.אני מבטיחה לך שזה יהיה ככה.אבל אנחנו לא ניתן להם...אני אומרת לך מישל. אנחנו חייבות להעיף אותם כבר מפה...אני אגרום להם כזה סבל...שהם לא ירצו לראות אותנו יותר בחיים."אמילי אמרה,מעוצבנת. היא הייתה מאוד עצבנית.היא יכלה לעשות הכול בשביל לפגוע בקווין.ברגע הזה..היא שנאה אותו.היא רצתה שהוא יעלם מהחיים שלה.
"את איתי?!"אמילי היסתובבה בחדות לעבר מישל ושאלה.
"אני...."מישל לא ידעה מה להגיד
"את מטומטמת. הם כבר עכשיו מחרפנים אותך...ניק גורם לך ליסוריי מצפון וג'ו רק מת שאת תתאהבי בו ואז הוא יזרוק אותך.זה צפוי מידי,ילדה."אמילי קמה ממקומה והיסתכלה על מישל
"את צריכה לתקוף.אסור לך להיות חסרת הגנה...כי כשהם יתחילו לתקוף אותך...ואת תהיי חסרת הגנה...את תיפלי. ואני? אני כבר לא אהיה שם בשביל לעזור לך לקום,מישל."אמילי המשיכה להגיד
"יום לפני...הוא אומר לך שהוא אוהב אותך."אמילי היתיישבה בחזרה ליד מישל.
"ויום אחרי...הוא זורק אותך לטובת מישהי אחרת..."אמילי אמרה
"אז תחליטי.את איתי...או שאת ממשיכה במשחק של המוסקטרים...לצד מי את?!"אמילי צעקה
מקווה שאהבתם :)
ביי ביי 3333>
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
