אפצ'י

אין על מה. סתם כי זה מטריף אותי להכנס לבלוג עם השיר [[המצוין, ד"א]] של עברי לידר, שאפחד לא מגיב עליו, ואולי בצדק. כי תכלס אין מה להגיב עליו. אז הנה. פוסט חדש. עכשיו אין לכם תירוץ

אממ.. נו,  אז הרגע חזרתי מהמגרש וירדנו רבות על "השרוך". ^עזבו, באמת.^

לא קשור בכלל, אבל ניתקתי קשר עם חברה.

יש לה נטיות התאבדותיות, וההורים המפגרים שלה סוג של הפילו את האחריות לשמור עלייה עלינו בזמן שאנחנו בקיבוץ.

אבל לא חשוב, כי היא לא הקלה עלינו. היא ניצלה אותנו בצורה בלתי מתחשבת בכלל, התנשאה מעלינו, זלזלה בנו והכי חשוב? לקחה את הקשר שלנו כמובן מאליו.

אני? לא קוראת לקשר כזה חברות. אז חתכתי את זה. חתכנו. שלושתינו. ה'חבורה'. כל אחת מסיבותיה שלה. אני אישית לא מוכנה לסבול יחס כזה, ואמנם זה נגמר בצורה מכוערת במיוחד ואולי אפילו אכזרית. אבל אין דרך אחרת. ואני לא מתחרטת לרגע. אולי בהמשך.

אבל עזבו, באמת שאין לי כוח לפרט.

ביי ביי חברים.

לילה טוב לכם :]