אני הכרתי אותה... אבל ככל שהסתכלתי עליה יותר ראיתי כמה היא שונה, ופתאום כבר לא הכרתי אותה.
אני מרגישה כאילו אני מסתכלת על חיים של מישהיא אחרת... לא יכול להיות שזו אני- זאת לא אני!!!
זאת פשוט לא אני... זה לא קורה לי...
אבל בעצם- מה אני? מי אני?
ומה לעזאזל אני עושה פה?
ולמה... ?
זאת השאלה העיקרית בעצם - למה??? מה עשיתי שזה מגיע לי. לטוב ולרע. מי אני שזה מגיע לה.
למה דווקא אני? מה המטרה שלי בעולם?
גם ככה לאף אחד לא באמת אכפת אם אני חיה או מתה.
אם אני פה או שם.
אם אני בבצפר זה או אחר.
אם הצלחתי או לא.
אם אני שמחה או מדוכאת.
אם אני אדישה או מתלהבת.
חכמה או מטומטמת.
אם אני פה או שם.
חיה או מתה.
"אין לך חברים"
הלוואי ויכולתי להגיד לה בלב שלם שזה לא נכון....
אני כבר לא בטוחה בקשר לכלום- הכל מתפורר לי בין הידיים... ונופל... ונעלם...
אני כבר לא מאמינה באף אחד.
הם שם- מדברים ואכפת להם ממני. אבל הם רחוקים מידי. ואני על האי שלי... לבד.
-עריכה-
היא טועה. יש לי חברים- והם הכי חמודים בעולם!!!!!!!
יש אנשים שברגע שרואים אותם מיד קופץ לו החיוך על הפנים, ויש אנשים שכשרואים אותם כל הערכה העצמית, הביטחון העצמי, הרגשות האופטימיים והחיוביים מתנדפים כלא היו- ובכל זאת כמה שאתה שונא להיות איתם אתה לא יכול בילעדיהם.
אפשר להשפיע לי על הרגשות כל כך בקלות, זה עיניין של שיר אחד. מנגינה אחת. מילה אחת. בנאדם אחד. מקרה אחד.
אין יותר מבחנים!
שיהיה לכם שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
