השבוע סוף סוף הצלחתי לשכנע את אמא שנסע לבלות לנו בקניות בתל אביב ביום שישי.
אני פשוט מרגישה שאני מאבדת את אמא שלי, אם כל הזמן שאני "אבלה" איתה יהיה מלוווה בצעקות, מריבות וויכוחים לא ייצא מזה טוב לאף אחת מאיתנו. אז החלטתי שאני שאני אשכנע אותה שניסע לנו לבלות בעיר הנוצצת - תל אביב.
נסענו. היה כיף... התחלנו בנחלת בינימין, יש שם דברים כל כך יפים (= ... אחרי זה המשכנו לשינקין ובדרך קיניתי המון בדגימים XD. סוף סוף יהיה לי מה ללבוש!
אחרי שסיימנו עם זה הלכנו לארומה ואכלנו סלט והיה טעייייייייייייייייייים!!! P=
אחר"כ בערב נסעתי לחברה שלי שהייתה לה יומולדת וגם נשארנו לישון- היה כל כך מצחיק וכיף [ומשמין ברמות. השבוע אני ארוץ הרבה כדי להוריד הכל D:].
אני לא מאמינה!
זה באמת ייקרה?
לא. אין מצב.
בטוח משהו יהרוס את זה.
אבל מה אם כן?!
הוא בכלל יבוא?
לא. אין סיכוי.
אין לו מה לחפש שם.
אבל מה אם כן?!
אם כן... אז אני אהיה כל כך מאושרת.
אולי זה יהיה סגירת מעגל ויסיים הכל?
זו התקווה האחרונה שלי...
~עריכה~
מה לא בסדר איתי? למה אני מקנאה בה כל הזמן?
למה ההרגשה החלולה הזאת בפנים?
למה אני לא מסוגלת להוריד את המסכה?..
להיות שלמה עם עצמי?...
מאושרת?
למה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
