ברוקולים ורודים?!

בחלק הזה אני מבקשת מכל מי שמכיר אותי ויודע מי אני בבקשה בבקשה לא לקרוא,

תודה מראש.

אני לא אצליח להירדם.

כל הראש שלי מלא מחשבות עליו.

היא חזרה ואמרה שהוא דלוק אלי.

זה הגיוני.

אבל הוא רצה אותה קודם,

כולם רוצים אותה.

אני שנאתי אותו כל כך.

ועכשיו מה קורה לי?

מה פתאום הוא מעניין אותי בכלל?

אני חושבת ומוצאת רק תכונות רעות...

צומי, ילדותי, סוטה, צומי, "מופרע", ודי מטומטם. אבל מה לעשות שהוא חמוד [לא. לא ביופי, גם, אבל בעיקר באופי].

הבטן שלי מלאה פרפרים ומחשבות עליו.

כל הטיול או שהייתי לידו ואיתו, או כשהיינו יותר רחוקים אחד מהשני החלפנו מבטים כל הזמן.

ביום הראשון חלק מהמסלול הייתי לידו, ואז בערב הוא היה עם מישהי אחרת, שדי דלוקה עליו, ואז הבנתי שאני מקנאה לו, שאני רוצה אותו. ואחר"כ כשהוא נשאר באוהל של ט'1 וט'2 ולא בא לאוהל שלנו, החלטתי שבלילה הבא אני אשן לידו (ולא במובן אחר..).

ביום השני כל המסלול היינו ביחד. ובערב שכבנו אחד ליד השני, הרבה פעמים הצטרפו עוד ילדים, והיה נורא מצחיק. חברה שלי (שמכירה אותו מהגן בערך) אמרה לי איזה מיליון פעם שהוא דלוק עליי, לא האמנתי לה. הוא לא מזמן, לפני בערך חודש, ביקש מחברה שלי להיות חברה שלו- היא סירבה. ואז באה זו שדלוקה עליו וניסתה להיות איתו כזה, הוא אמר לה שאין לו כוח ושהוא עייף- אבל הוא לא היה עייף מדי בשביל להיות איתי [!].

באותו ערב כשהיינו כל הזמן אחד ליד השני  הרגשתי כזאת הרגשה עוצמתית בבטן, אני אפילו לא יכולה להסביר אותה. בקושי הצלחתי לנשום.

ביום השלישי הייתי פחות לידו, אבל כל הזמן החלפנו מבטים ו"דיברנו" בשפה שלנו, שאף אחד לא שם לב אליה מלבדנו.

כנ"ל גם באוטובוס חזרה הביתה.

אבל הוא בהתחלה רצה אותה. הוא רק משחק בי? מנצל אותי? או שהוא באמת דלוק עליי... שאני באמת מעניינת אותו?

הכל מתפוצץ בתוכי.

אני לא מאמינה שזאת אני שחווה את כל זה, זה לא הגיוני.  אם היו אומרים לי שככה תראה השנה שלי, בשנה שעברה הייתי אומרת לכם שאתם הוזים. זה לא מתאים לי. אף פעם אף אחד לא התעניין בי, אף פעם לא הרגשתי כל כך שייכת לקבוצה כל שהיא, בטח לא כיתה או בצפר. אני כל כך מאושרת שעם האנשים האלה אני הולכת לבלות עוד 4 שנים... (: