על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 10/2008
מחשבות מתרוצצות.
אני יוצא הבוקר לטיול מחנאות של שבעה ימים לפני הגיוס, ואני מאוד מתרגש. מעולם לא יצא לי להיות בטיול עצמאי שאני בניתי והכנתי עם חבריי כשאנו נטולים מכל מסגרת שהיא. רק אנחנו אל מול הטבע המקסים.
לקח לנו כמעט שבועיים לתכנן אותו מההתחלה ועד הסוף, וביום חמישי נפגשנו בבית קפה שאני מאוד אוהב על-מנת לסגור פרטים אחרונים. למי שמתעניין, המסלול שלנו הוא כך:
ביום ראשון אנחנו קמים דיי מוקדם ויוצאים לאכול ארוחת בוקר. משם אנחנו לוקחים קו שמוביל אותנו לכפר ויתקין, שם אנו עושים את מסלול נחל אלכסנדר מגשר הצבים ועד חוף-הים. את הלילה אנחנו מתכוונים להעביר בחוף מכמורת שהוא חוף דיי מסודר (הנרגילה שלי כבר מוכנה ומזומנה בתיק למקרה הצורך).
ביום שני אנחנו עושים ארוחת בוקר עם הזריחה היפייפיה, ומתקדמים אל מחלף אולגה. יום שני זהוא ערב-החג השני של סוכות, לכן עלינו להיות מאוד זהירים וקפדניים בכל הנוגע לזמני התזוזה שלנו. אחה'צ אנחנו מגיעים לעין גדי ויורדים לים-המלח שם אנחנו מעבירים את הלילה באוהלים. את החג עצמו אנחנו מבלים בנחל דוד ונחל ערוגות באיזור עין-גדי המקסים. הדפסתי המון תמונות והסברים על החיות שם, אז אני כבר דרוך לכל חיה שתצוץ לנו בדרך.
את הלילה שבין שלישי ורביעי אנחנו מעבירים באוטובוס לאילת, אליה נגיע בערך לפנות-בוקר. אני כל-כך אוהב את אילת. היא נותנת לי הרגשה של ריחוק מושלם מכל מה שאתה מכיר ואת החופש שבלהיות חופשי עם עצמך ועם חבריך בכל.
מכל מקום, את ארבעת הימים האחרונים אנחנו מעבירים באילת בדירה שכבר שכרנו מראש. אנחנו קרוב לוודאי נבקר במצפה התת-ימי (מראה הדגים מרתק אותי, אני חייב לציין) ונלך לכמה פאבים נחמדים באיזור שהמליצו לי עליהם.
יומים לאחר שאנו חוזרים מאילת אני אמצא את עצמי בבק''ום. אני קצת חושש מהיום הזה מפני שהוא מסמל בעבורי את סופה של התקופה הנפלאה שעברה עליי מהתיכון ועד עכשיו, אך אני דרוך ומוכן לתקופה החדשה שתבוא עליי.
המון אנשים וחבריי בפרט אומרים לי שהם מתגעגעים לבית הספר ולאווירה שהייתה שם. אני לא מרגיש כמותם.. אני מניח שזה בגלל שאני בניתי לעצמי מסגרת עצמאית שאני ניהלתי אותה ואני חי לפיה כבר המון זמן. רוב החברים שלי התחילו לעבוד רק אחרי התיכון כי הבגרויות לא נתנו להם זמן להשקיע בעבודה כלשהי, הם נתנו את כל כולם למסגרת התיכון ולכשהיא הסתיימה, הם הרגישו אבודים במקצת. אני מניח שזה קורה למספר לא מבוטל מבני הנוער כאן..
אתם מבינים, אני חי עפ'י המסגרת שאני בעצמי בניתי כבר המון זמן. השביתה הארוכה שהייתה הכריחה אותי ליצור לעצמי כזו ולהיות עצמאי לגמריי מפני שאם לא, הייתי מאבד את עצמי בדרך. לכן הקדשתי קצת זמן ללימודים, קצת-יותר זמן לחברים, והמון זמן לעצמי.
אולי בגלל זה אינני מתגעגע לתיכון, מפני שאני שמח במה שיש לי עכשיו ורגיל אליו.
עצם זה שאני מאוד דוגל בללכת אחר מה שעושה אותי מאושר ואחר מה שמעלה חיוך על פניי, נותן לי המון שלווה בחיים שלי כרגע.
אני לא חושב שאני יכול לדגמן חברת בגדים, אבל אני בהחלט מרגיל את עצמי לחשוב שאני נראה לא פחות מזה ומשתדל להוציא את זה החוצה. מספר של אנשים אמרו לי שהם מקנאים בבטחון העצמי שאני משדר, אבל זאת באמת לא עבודה של ממש. זהו תהליך ארוך בו אתה לומד להכיר את עצמך ולאהוב את עצמך כאן, ועכשיו, עפ'י התכונות והנתונים הקיימים.
אני השתדלתי להשקיע המון זמן ואנרגיה בחברים הקרובים שלי, וזה מאוד השתלם לי מפני שהתקרבתי לאנשים שייחלתי בליבי להתקרב אליהם. חברים שלי מקבוצות שונות מתחילים להתגבש ולהיות יחדיו- הטיול עצמו מוכיח זאת.
אחת החברות הכי טובות שלי אמרה לי שאני חצי ממנה, וזה חשוב לי יותר משאי-פעם תוכל לדמיין. אני לא כל-כך מרבה בלהעריף אהבה לכל אותם אנשים שאני אוהב, אלא פשוט סומך עליהם שהם יודעים זאת. חברה נוספת אמרה לי שהיא מרגישה שמחה יותר בתקופה האחרונה, וזה ממש עשה לי את היום. הם באמת חשובים לי, ואיכפת לי.
לאחרונה נוסף לי חבר סטרייט אל החברים הקרובים-יותר קרובים, ואני ממש מרוצה מזה. משהו גורם לי לרצות לפתח את החזות הגברית שלי קצת יותר(כן, יש הרבה על מה לעבוד). אולי זה הצבא, אולי זו הסיבה שאני כרגע הרבה יותר בשליטה. אולי זה מן שילוב מוצלח בין שניהם. בין כה וכה, אני מרוצה מהשינוי.
בברכת שבוע מוצלח,
מעופף(אבל עם עדיין הרגליים בקרקע).
:]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
