לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קו האופק


כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2008

טירונות


בעודי מתאמץ להסוות את גרוני החנוק שעה שחבריי והוריי עמדו סביבי הבחנתי באוטובוס המתקרב. זה היה יום ובכלל שבוע חורפי במיוחד במה שנדמה כמן יריית הפתיחה הגשומה ביותר שהייתה עד כה. הרגשתי את הרוח נושבת על ראשי המגולח שעד לפני 24 שעות היה מלא בשיער מתולתל ופרוע. עליתי על האוטובוס לא לפני שזקנה מרוקאית צצה משום מקום, בירכה אותי והתיזה עליי כמה טיפות מבושם שהדיף ריח חזק במיוחד. נופפתי לחבריי ולמשפחתי לשלום שעה שעליתי על האוטובוס שהסיע אותי ועוד 40 בחורים אל מעבר לחומות הבסיס. "זהו זה.." חשבתי לעצמי, נאחז בפלאפון שלי ושולח הודעות תמיכה אחרונות לכל אלה שהופיעו. נימה של סיום מוחלט הייתה באוויר, אך עם זאת הייתה כהתחלה חדשה, גדולה מאוד.

היום הראשון היה צרוף בטרטורים ובתזוזה מתמדת ממקום למקום, כפי שצפיתי. השתדלתי מאוד לשמור על קור-רוח ועל רוגע לכל אורך היום ובכלל לכל השבוע הראשון. היה מאוד מאוד גשום, מה שלא הקל עליי כ'כ ולא על כל אלה שאיתי במחלקה אבל אני הסתדרתי. ישנתי על מיטה ספוגת מים ונהניתי מזה, היה לי קר כ'כ ונהניתי מזה ולבסוף הייתי גאה בעצמי שעברתי זאת. המון אנשים התלוננו ועדיין מתלוננים אבל אני בשלי. המשכתי באותה גישה הדוגלת בחוסר מתן זמן לקיטורים מפני שאם אתחיל להתלונן דבר לא ייגמר. הייתי במטווחים שם יריתי בנשק חם בפעם הראשונה בחיי ומאוד נהניתי מהחוויה. גם התוצאות הרשימו אותי מאוד.

לגבי כל העניין עם הנטייה המינית, קצת קשה לי פתאום לעטות על עצמי את אותן מסיכות פעם נוספת, אבל אני מצליח לא רע. אין לי ברירה.. אין במידת מה הצקות או גילויי הומופוביה מהאנשים שאיתי במחלקה (לצערי יש מישהו אחר שלועגים לו מפני שהוא לא מסתיר זאת כ'כ) אבל עם המקלחות טרם התמודדתי. אני אסגור שבת ראשונה בבסיס בשבוע הקרוב ומן הסתם אצטרך להתקלח. אולי אתגנב במהלך אחד הלילות אבל פשוט כל כך קר. אני אחליט בזמנו.

קשה לי עם העובדה שאיבדתי את המראה שכל כך אהבתי. הבטחון העצמי שלי ירד ללא היכר ומאז הגיוס הוא נמצא בתהליכי שיקום אינטנסיביים. אני אהבתי להיות אותו נער עם שיער פרוע וחיוך מסתתר ואני מרגיש שמכריחים אותי לוותר על זה. אני לא מוצא הרבה זמן לחייך כי אנחנו צריכים להיות כמעט כל הזמן רציניים אם זה במסדרים, בכיתות הלימוד ובסיטואציות אחרות. אני מאוד מתגעגע לזה.. לחייך בלי סיבה. אני התבגרתי כבר ממזמן, אבל אני אוהב להיות נער.


אני מקווה שיילך לי טוב בשבוע האחרון. מתוכנן לנו יום מטווחים נוסף בימים הקרובים ואני מצפה לכך מאוד. מעבר לזה, אני מקווה שהגשם לא יחזור על עצמו במלוא הדרו כפי שהיה לפני כשבוע.
ועד אז,

קבלו ממני חיוך.


נכתב על ידי , 8/11/2008 21:16   בקטגוריות צבא  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מישור בבירה ב-19/11/2008 21:25



5,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל* עפיפון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על * עפיפון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)