על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 12/2008
שקט.
אני יושב תחת פרגולת העץ הרעועה וכותב. מסביבי יש רק את השקט חסר המנוחה
הנקטע בגלל חייל שמנסה לשרוף חפץ כלשהו, אולי כי הוא לא נרדם. ממולי
האוהלים של הטירונים החדשים, כל כך מבוהלים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם.
חבריי לקורס לבטח כבר ישנים שינה עמוקה, אבל אני בשלי. הרוח שנעשית קרירה
מלילה אחד למשנהו נכנסת מבלי התראה אל ראותיי וגורמת לי לצמרמורת נעימה
שאני אוהב. אני יושב על פרגולת העץ הרעועה, רק אני ועלה שנידף ברוח. מאזין
לשקט שמופר מדיי פעם בכמה חיילים שיוצאים ושבים אל מיטות הברזל.
אני יושב. יושב וכותב.
"
אז אני בצבא, כבר מה שנדמה לי כלא מעט זמן. אני אוהב את הרגשת הביחד בין
האנשים שאיתי בקורס המתווצרת לה בכל יום ויום שעובר. אנחנו נהנים יותר,
צוחקים יותר. כשהיינו בירושליים זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת נהניתי
מחברתם.
הם קצת שואלים, אולי קצת הרבה. אני לא חושב שאני אגיד להם את האמת לגביי
בעיקר כי הם לא יתנו לעצמם את הסיכוי להכיר אותי באמת. אני חושש מכך שאני
אצטייר "כאותו הומו" מבלי האפשרות להראות את מי שאני מפני שהנטייה המינית
שלי תהיה הדבר שיעסיק אותם יותר מכל. אני רוצה שיכירו אותי וכרגע עצם
הויתור בהלראות את הצד הזה בי נראה לי כדבר ההגיוני והנכון ביותר לעשות.
וזו בחירה שעשיתי.
"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
