על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 2/2009
בחזרה אל הרעש של המרכז.
הם המשיכו הלאה, אני התיישבתי בקבוצת המושבים הראשונה שראיתי שהייתה מספיק מתאימה בעיניי. חיפשתי קבוצת מושבים שטרם הספיקו להתיישב בהם מספיק אנשים בשביל שיתמלאו. בחרתי את המושב שהיה עם כיוון הנסיעה כדי שאוכל לראות את הנוף ביתר קלות. ממולי ישבה חיילת יפת תואר שהסתכלה בדריכות אחר התשחץ שהתחלתי לפתור. רציתי לשאול אותה אם היא רוצה להצטרף אליי, אבל התביישתי. הדלקתי את נגן המוזיקה הקטן שהיה לי בתיק שעה שאני תוהה איך הוא לא נשבר כבר לגמריי מכל הזעזועים והנפילות שהוא חטף עד כה. בעודי שומע את המוזיקה החלה הרכבת לנסוע ואני בשלי. בחנתי את הנוף המרהיב של המדבר משתנה והופך לירוק יותר. מרחבי החולות העצומים פינו את מקומם אל בניינים שהלכו וגדלו במספרם ובצפיפותם ככל שהרכבת התקרבה אל המרכז.
שמעתי את כל אותם שירים שעושים לי טוב על הלב, ופתאום היה לי קצת חנוק בגרון. עצמתי את העיניים ועשיתי לעצמי כמה סדר בראש, כזה שעושים בסיומו של כל שבוע וחושבים על מה שהיה. עצמתי את העיניים חזק, והתנתקתי מהעולם, מהמציאות.
רק אני והמילים.. עד שנגמרה הסוללה ושבתי בעל כורחי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
