על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 3/2009
דברים שכתבתי בבסיס- חלק 5: הג'וקר.
12.3.09
"
שעת לילה מאוחרת. ממסביבי שורר השקט והחושך שנקטע מבעד לפנסים שחוצים את הרחבה המגודרת של הנשקייה. אין כאן אף איש מלבדי, ובכל זאת אינני מרגיש לבד. בתקופה האחרונה אני יכול להגיד שהמצב בבסיס התמתן יותר. אני עדיין, כמובן, לא שש לעשות את מה שאני אמור לעשות כאן, אך רוב הנגדים שמפקחים עליי כבר יודעים שאני לא מסתדר עם העבודה והם אינם, ברוב הפעמים, מכריחים אותי לעשות דברים שאני נגעל מהם או מעדיף שלא לעשות אותם כך שרוב הפעמים אני מעסיק את עצמי לבד ומנקה פה ושם או סתם מסתובב לי ברחבי משטח העבודה.
לקחתי חופש ביום שלישי, והייתי במקום שהייתי בו רק פעם אחת וממש נהניתי. הוא דיי מוכר, קוראים לו התיאטרון. אני מניח שנהניתי במסיבה בגלל שלא הייתה אווירה מינית באוויר והתחפושות גרמו לי להרגיש יותר בנוח במה שיצר אווירה יותר קלילה וכיפית, כמו שאני אוהב במסיבות. אולי גם תרמה הגישה שבאתי עימה מתכתחילה שהיא פשוט לרקוד ולהנות כאוות נפשי מבלי להסתכל לצדדים ולצוד בחורים כי זה ממש לא מעניין. כמובן שנהניתי בכל זאת מבלי משהו מיוחד שהיה אבל המוזיקה והאנשים שהייתי איתם בהחלט עשו לי את הערב.
בחלק מסויים יצאתי החוצה לקנות לי בקבוק מים נוכח המחירים המופקעים שהיו במקום לבקבוק מים קטן ומסכן. יצאתי עם ידיד טוב שלי שלא ראיתי אותו הרבה זמן. ישבתי על מרגלות תשתית הבנייה ההרוסה שמצויים שם ודיברתי איתו על כמה שהתגעגעתי אליו ושאני ממש נהנה איתם. לפתע הופיע מישהו שהתחפש לג'וקר ושאל אם יש סופרמרקט באיזור. השבתי ואמרתי שיש ממש בהמשך ופרגנתי על התחפושת המושקעת והנהדרת שלו. הוא הודה לי ושאל אם הוא יכול לנחש את שמי כי יש לו קטע כזה לנחש שמות של אנשים ברחוב.
השתעשעתי מהרעיון, עד שאחרי דקה בערך הוא אמר את השם המלא שלי, באיזה תחום עבדתי בעבר ואיפה. נעשיתי מתוח מעט, ידיד שלי חשב שמדובר במישהו שעוכב אחריי והוא ניסה להרחיק אותו מאיתנו עד שהוא אמר לו איפה הוא גר. הוא השתתק בהתאם.
הג'וקר נעלם כפי שהוא בא, לא לפני שהוא הוציא לנו קלף קטן בדמותו.
מאוחר יותר התברר לי שזה מישהו שמכיר אותי והעדיף לא להזדהות עם שמו. אין לי מושג למה. המשכתי את הערב שלי, בן הזוג המיתולוגי שלי אמר לי שלום לשנייה חטופה ואני הייתי בשלי והמשכתי לרקוד עד הזריחה עם חבריי שעוד נשארו.
משם חזרתי הבייתה להתקלח ותוך שעה כבר הייתי ברכבת לכיוון מרכז באר שבע. מצאתי את עצמי צובע עמודים בשחור שעות ספורות אחרי שרקדתי להנאתי במסיבה. היה לי קצת מוזר, אבל לא התחרטתי שהלילה שלי היה לבן לחלוטין ובלי אף דקת שינה. נרדמתי בכל מקום, אם זה בפינת העישון, בישיבה על המדרכה, או בחדר כמעט בעיניים פקוחות. היה בהחלט משעשע.
לא ממש הייתה לי הזדמנות לישון היום, כי נקבע לי ליל שמירות בנשקיית הבסיס. אני כבר אישן בבית בתקווה שלא אתמוטט עד שאגיע לרגע המיוחל הזה.
דברתי עם נגד הלוגיסטיקה שמשרת איתי בבסיס. הייתי צריך להדפיס משהו בשביל המפקד שלי, והדפסתי אותו במשרד של הנגד. התפתחה לה שיחה קצרה והוא שאל איך ביליתי את פורים. אני השבתי ואמרתי שהייתי במסיבה ממש כיפית. היינו לבד, אז הוא שאל בשקט אם הייתי בתיאטרון(הוא גם הומו) ועניתי בחיוב. התפתחה לה שיחת נפש הזויה על מה שאני עובר בבסיס ומה עשיתי כדי לצאת מהתפקיד שאני עושה עכשיו והוא הציע אוזן קשבת ואמר ש"זה לא ייקח עוד הרבה זמן אבל זה יתבצע בסופו של דבר. להחליט על אי התאמה זה לא דבר שעושים בן רגע וזה יכול לקחת כמה חודשים אבל זה מתבצע".
שמחתי על מילותיו, והודיתי לו בחיוך רחב ובחפץ לב.
אני אוהב להיות חייל וגאה בזה מאוד. אני שונא להגיע למצבים של שבירה וחוסר מוטיבציה בגלל דברים שאני שונא לעשות שגורמים לי להרגיש חסר ערך ומבוזבז לחלוטין. נותר לי רק לקוות שהמצב בבסיס ימשיך להתמתן ולא יהיה נורא כל כך לחודשיים הקרובים. זה באמת לא הרבה זמן.. נכון? 
"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
