על קו האופק כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 3/2009
דברים שכתבתי בבסיס - חלק 6: אבק שריפה 24.3.09
" השבוע בבסיס, למרות שהוא עוד לא נגמר, עובר בצורה דיי טובה. ביום השני לקחו את כולנו ליום כיף בבית הארחה בקרבת מקום והיה מהנה ביותר . לצערי, הפעילות הופסקה בשל סופת חול רצינית שאילצה אותנו להיכנס פנימה אבל זה היה כבר בשלב שמיצינו את המקום מבחינתי. היום היינו במטווחים סדירים, המתקיימים בערך כל ארבעה חודשים. יום המטווחים זהו היום האהוב עליי ביתר. אני אוהב את אבק השריפה ששורר בכל מקום, אוהב את הרגשת הקנה החם לאחר המקצה, את הרגשת שחרור הקיטור כשמרוקנים את המחסנית על המטרה ואת מרגש הסיפוק לאחר וידוא הפגיעה. אני אוהב את הציפייה כשמכניסים את המחסנית וכשנכנסים למצב שכיבה, את פעימות הלב המאיצות ואת האנדרנלין שנזרק לדם בן-רגע. יותר מכל אני אוהב את תחושת ההתאחדות עם הנשק בזמן שאני יורה, את הפיצוצים ואת ההדף שאני מרגיש.
בסך הכל לא רע לי מבחינת המקום והתנאים. הרי במשך חודשיים של שהות כאן, הספקתי להיות חלק מכמה אירועים חברתיים דיי נחמדים. תחילה היה לנו ערב קריוקי ועל האש, אחריו כמה ימים בכפר נופש של חיילים, סטאנג אפ, מסיבת פורים מושקעת ואחרון חביב את בית ההארחה שלקחו אותנו אליו. הבסיס כאן בסדר גמור בסופו של דבר, אבל העבודה והתפקיד שאני צריך לבצע עדיין נותרו בעיניהם בעייתיים כשלעצמם ולא חל שום שינוי. זה מתקרב, בקרוב מאוד אני אצטרך ללחוץ על המפקדים שלי ולעשות משהו בנידון. עוד זמן קצר ואני אהיה כבר חצי שנה בצבא ומאותו רגע פסילת התפקיד שלי תהיה בעייתית עם כל יום ויום שיעבור. אני ממש לא בנאדם של בלאגן, זה ממש לא אני, אני אוהב לפתור את הבעיות שלי בעצמי ברוגע ובנועם, בייחוד עם מערכת מורכבת שכזו כמו צה"ל. הכל ממליצים לי ללכת ראש בראש, לא לצאת מהחדר ולא לבצע את המוטל עליי אך אני משיב ואומר שאני פשוט לא אדם שכזה, בין היתר בייחוד שבעצם לקיחת צעדים שכאלו אני עלול להחמיר את מצבי ולהזיק יותר מכפי שאועיל. אני לא יודע מה לעשות, או איך לעורר את תשומת ליבם של מפקדיי בייחוד שלא יכלתי לבוא אל אחד מהם באמצע הבריכה ולהתחיל לפתוח את זה כשזה לא הזמן והמקום המתאימים. בינתיים אני מנסה להתחבר עם האנשים הנכונים הנמצאים בפיקוד במטרה שיעזרו לי להזכיר למפקדים שם שאני עוד מחכה.. "
| |
|