על קו האופק כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 4/2009
אובדן האופטימיות? וואו, השבועות האחרונים לא היו קלים בכלל. משהו בין סערת רגשות רצינית מאוד שהתפוצצה לי אחרי שהייתי שבת בבסיס לבין בכי ודמעות בשבוע של יום השואה ויום הזכרון לחללי צה"ל. התמודדות רגשית לא קלה בכלל, אבל היא עברה לבסוף. לפעמים אני חושב שאני לוקח את המטענים השליליים שלי והדכאון שאני שרוי בו בבסיס אל היציאות שלי עם החברים. אני כבר לא נהנה כמו פעם (נהנה, אבל פחות), קשה לי לחייך בצורה כל כך קלה ונינוחה ובאופן כללי אני פחות אופטימי כמו פעם. קשה לי לעשות את ההפרדה הזו לבין מה שאני עובר בבסיס לבין מה שאני עובר מחוצה לו. בכל זאת, זה מטענים שנשארים איתי כל השבוע, כמן פצע שגדל במהלך השבוע והוא מתאחה בכל פעם מחדש בסופו של השבוע אם כי לא מספיק כדי שאני אחזור לעצמי לחלוטין. יש רגעים, שאני תוהה אם אני לא באמת חזק כמו שחשבתי.
| |
|