על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 5/2009
בלאגן של אהבה.
אפרורי סגריות על הרצפה, חלון פתוח למחצה, ספק כדי להוציא את עשן הסגריות ספק כדי למנוע את הרעש לשכנים. כמה מזרונים שרועים על הרצפה כשעליהם מאפרה גדולה ומלאה בבדלים. הדפדפן מכוון על כמה אתרים הזויים אבל תמיד גלגל"צ ברקע. כמה בגדים שזרוקים בכל מיני פינות בחדר כשבינהם כמה תחתונים שלא הספקתי להחזיר לארון והתבלבלו להם בין ערימת הבגדים המשומשים כשמעליה מבצבצים המדים הירוקים שלי. עכשיו רק השקט.
החדר שלי נראה כמו איזור קרב אחרי שחברים שלי הולכים מכאן (שבזמן האחרון זה דיי שילוב נחמד של חברים שלי מכמה חבורות שונות). אבל בחיי שאני אוהב לארח. הם עושים רעש, בחיי שהם עושים המון רעש. לא פעם ולא פעמיים אמי או אחותי התלוננו על הרעשים ואני מאז תמיד זה שמנסה לשמור על איזון מסוים של שקט (השכנים הפרסים מעבר לחלון החדר מתעוררים נורא בקלות). לפעמים נדמה כי החדר המחומש עם העמוד באמצע לא מסוגל להכיל כל כך הרבה אנשים בבת אחת, אבל זה גורם לתחושת קרבה מסויימת (וגם מחנק מסויים כי כמעט כולם מעשנים). ראינו כמה סרטונים ישנים, שהעלו בי זכרונות ישנים שכנראה לא יחזרו על עצמם.
לפעמים אני חושב שאני ממלא את עצמי בכל כך הרבה חברים כתוצאה מחסך מסויים. אולי אני פשוט חברותי.
אולי זה שניהם.
עפיפון
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
