לפני שבועיים הייתי בגימלים אחרי שחליתי באיזה שפעת מוזרה שהרופא הגדיר אותה כ"ויראלית". לא כל כך ידעתי מה זה, אבל שמחתי שלא התחזרתי. כמובן שהלכתי ברחוב וההמונים בישרו לי שאתחיל לחרחר באוינק גדול בעוד כמה שעות, ככל שזה יחמיר, אך לא הסכמתי לזה להוריד את מצב רוחי המרומם שהרי הייתי בדרך הבייתה ולא בדרך למגורים ביחידה.
נחתי ככל שנתתי לעצמי ושום דבר לא קרה, מה שכמובן אכזב את ההמונים. סתם, לא בדיוק המונים, אבל כל אותם אנשים שהסתלבטו עליי ועשו לי נאחס בצחוק. אבל שום דבר לא קרה ואני בריא :)
בלילה השני שהייתי בבית באו אליי כמה חברים וראינו את הסרט "דמדומים", שהפתיע אותי מאוד והשאיר אותי בריר נוזל נוכח אהבתם המוזרה והמעוותת של הזוג הראשי בסרט. אני בהחלט ממליץ :)
וכרגיל, נשארנו רק אני והוא. אני לא יודע למה יש לו השפעה חזקה כל כך עליי, אבל מה זה משנה. היא חיובית בכל מקרה.
"כוסעמק, אני מת לעשן ואני לא יכול להנות מזה כמו בנאדם. הגרון שלי הורג אותי", זרקתי לו אחרי ששתיתי קצת תה עם לימון.
"אני באמת לא מבין למה אתה עדיין מעשן כשאתה במצב כזה", הוא הפציר.
"כי אני פשוט אוהב לעשן ונהנה מזה, ולא יעזור לך." וכך התחלתי לספר לו סיפור קטן במטרה להשקיט אותו קצת מעליי ולהעביר נושא כמה שיותר מהר כי באמת לא עניין אותי לדבר על זה. סיפרתי שההורים שלי היו בחו''ל, ואני חזרתי הבייתה ללילה קצרצר והייתי נורא רעב אחרי שלא אכלתי כל היום. הכנתי לי ארוחת צהריים נהדרת, ובסיומה כל כך שמחתי על זה שאני עומד לעשן את ה"סגריה שאחרי האוכל" שייחלתי לה כבר מעצם תחילת החיתוך של המלפפון מהמקרר. "קיפצתי עד לחדר, כשאני כמעט עם דמעות של אושר ובעיניים קורנות", סיפרתי לפרטי פרטים את תחושות האושר והסיפוק שהיו לי.
"אתה רואה? זה לא יעזור לך. אני פשוט אוהב לעשן"- פסקתי.
הוא עשה פרצוף נדהם, שלא בדיוק הבין מה היה פשר הבעת הסיפוק שהייתה לי על הפנים באותו הרגע: "אתה רציני איתי? זה רק אומר עד כמה שאתה פתטי עם הסגריות האלה. כל חוויה שלך צריכה להיות מושלמת רק עם סיגריה ונדמה כי זהו מקור האושר שלך. זה ממש עצוב, ומאוד תלותי. אתה עד כדי כך תלותי בחפץ?" הוא ירה את הפצצה שלו.
"באמת שאין לי מה להגיד, ואתה אפילו צודק. אם אני אתחיל לספר לך את סדר היום שלי בו הסגריה משתתפת, אני אספר לך את היום שלי מהרגע שאני ער ועד הסוף. הסגריה נמצאת בחלק מאוד נכבד מהחיים שלי."
הוספתי ואמרתי "יש המון סוגים של סגריות. של כעס, של גשם, של טלפון, של בוקר, של שינה, של אוכל טוב, אחרי גמירה טובה, סגריית שיעמום וסגריית בושה וביישנות. סיגריה על הבר ובריקודים, וסגריה מול המחשב בזמן שאני מדבר במסנג'ר או באטרף". אמרתי.
הוא מצידו ירה את הנשק הסודי שלו ואמר בשאלה רטורית "אתה עד כדי כך רוצה להיות תלותי?" ובאותו הרגע הבעת הסיפוק שלי התחלפה בפנים נפולות, כזה שהודיעו למישהו שהקרב שלו בזה הרגע הוכרע ונוצח בידי האויב.
חשבתי על זה קצת ואמרתי "זה עדיין לא משפיע עליי", מנסה לאסוף את שאריות האגו. "האמת, שאם עכשיו אתה מביא לי אלף שקל אני מפסיק בזה הרגע. מה אני אעשה, דברים כאלה משכנעים אותי יותר". זרקתי אליו את הכדור, במה שהייתה נראית כמו מלחמה פסיכולוגית קטנה בין שנינו, עד שאחרי חשיבה קטנה, במה שנראה כאילו הוא עומד לאסוף את מכלול המילים הנבחרות ביותר בכך שאמר "אני יכול להביא לך אלף שקל תוך שלושה חודשים".
הייתי מאוד מופתע. הוא המשיך ואמר "אם מחשבים את עלות קופסאות הסיגרית שאתה קונה בשבוע ומכפילים את זה בארבע, ואז בשלוש, יוצא כמעט אלף שקל".
ואז שתקתי. "אתה יכול לחסוך אלף שקל תוך שלושה חודשים. תחשוב מה היית יכול לעשות בסכום הזה, וזו תוצאה שתרגיש מיד. מיד תרגיש שאתה חוסך," הוא סיכם והתיישב בנוחות בספה כמי שכרגע ניצח בכלל המלחמה אחרי שניצח גם בקרב.
"וואלה", אמרתי.. ותליתי דגל לבן ובלתי נראה באוויר.
הוא ביקש ממני לא לעשן באותו הערב, ואני עשיתי כן כדי לכבד אותו ואת השיחה שהייתה לנו. למחרת עישנתי סיגריה אחת. במוצ"ש שאח"כ עוד אחת, ואז בראשון בלילה. מאז אני לא מעשן ועברו כמעט שבועיים.
אני מרגיש מצויין. :)
את החלק הקשה ידעתי שעברתי אחרי שעברתי סופ"ש שלם מבלי לעשן ושתי מסיבות מבלי לעשן. למרות שרציתי מאוד.. התחברתי לחלק בי שאומר לי "כאן היית יכול לעשן עכשיו, בדיוק בדרך הזו". וכדי לזרום עם ההרגשה ולא להילחם בה, אני תמיד צועק בכל רם "פה הייתי מעשן. וגם פה, וגם שם. וגם בסיטואציה ההיא". ובהתחלה, עצם הדיבור על סגריות סיפק את התיאבון הפרוע לפעולה עצמה. עד שהחלפתי אותה והגעתי לפשרה עם החלקים האחרים בי שרצו לעשן(החלק שמבין את חשיבות הבריאות, מול החלק שנהנה מעצם העישון ומכור לפעולה עצמה), והם הסכימו לוותר על ההרגל הזה ללא קרב קשה במיוחד. בכל פעם שרציתי להעסיק את הלוע, לקחתי מסטיק שהטעם שלו נשאר להרבה זמן וכך הוא לא הופך לדוחה אחרי כמה דקות.
בסופו של דבר, נהדר לקום בבוקר עם אף פתוח לרווחה וללא ליחה ירוקה שפותחת לך את היום.
:)
עפיפון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
