על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 10/2009
 מתחת לפני השטח
כשסגרתי את השבת בבסיס, אמא שלי, אח שלי ואחותי הפתיעו אותי מאוד ונסעו עד לבסיס שלי בשביל לבקר אותי. כמובן שאבא שלי נשאר מחוץ לתמונה כי הוא סגר את השבת בבית הכנסת. היה לי ממש כיף לראות אותם, במיוחד שזה משהו שבהחלט לא ציפיתי אליו וזו הייתה הפעם הראשונה במהלך שנה שמישהו בא לבקר אותי. אחי הגדול הביא לי את המחשב הנייד שלו והוא העביר לי את כל השמירות והכל עף לי בכיף :)
מאוחר יותר, בלילה, דיברתי עם אחותי דרך המסנג'ר והיא סיפרה לי עד כמה המצב בבית קשה. אמא שלי לא בנאדם בריא כל כך.. יש לה מחלת נפש מסוימת אם כי מגדירים אותה קלה. האמת ששמתי לב בעצמי שהמצב הורע לאחרונה, הרי בכל פעם שהיא מתחילה לצעוק ולרטון על דברים חסרי משמעות- אני נכנס לחדר או יוצא מהבית. אחותי כתבה וסיפרה שהמצב לא טוב. שאמא נמצאת כרגע בעלייה מאוד גדולה מבחינת מצב הרוח הרע שלה(זה קורה ללא כל סיבה ממשית) ושזה משפיע על כולם. בנסיעה חזור, למשל, היא לא הפסיקה לצעוק ולריב עם האחים שלי וזה הגיע למצב שהם כמעט איבדו את העשתונות.
לאמא שלי יש לפעמים קטעים שהיא אומרת דברים מאוד לא יפים על אנשים אחרים.. וזה התחבר לי לשיחה שלנו ביום כיפור שעבר. כששנינו ניסינו להעביר את הצום בשיחות על דברים חסרי משמעות היא פתאום באה ודיברה איתי על אבא.
אבא שלי ואני לא קרובים כל כך.. לעומת הוא והאחים שלי. היא מאשימה את זה בגלל חזרתו בתשובה, כי "בגללו" לא יצא לי לחוות ילדות של טיולים עם המשפחה והתקרבות לאבא, ובמקום, כמו שהיה תמיד בילדותי, התרחקתי מכל עניין הדת ושנאתי ללכת לבית הכנסת. כתוצאה מזה לא נוצרו בינינו יחסי אבא-בן נורמלים כמו לאחרים.
היא אמרה שהוא לא באמת מקבל את העובדה שאני הומו, ושהוא עדיין מתכחש לזה עם עצמו.
אני ניסיתי לקחת את זה בפרופורציה, או בערבון מוגבל כלשהו, אבל בכל זאת.. המילים חדרו והסתננו מבעד לאוזניים אל תוך הראש והמחשבות. זה לא מעסיק אותי הרבה, אבל זה יעציב אותי מאוד אם זה נכון. בכל זאת.. עברו כמעט 5 שנים מאז שהם יודעים. ואני מייחל לו שישלים עם זה בדרכו הקשה שלו כתמיד.. כי הוא בנאדם שלא מרבה לדבר על הרגשות שלו או על מה שעובר עליו. אבא שלי הוא מקרה קלאסי לספוג משובח. הוא סופח, וסופח, ואם יש יותר מדיי הוא לאט לאט מטפטף אבל אף פעם לא מתפוצץ.
ממש הבאתי אותה בדמיון הא?
מעציב אותי שהמשפחה שלי לא ממש מושלמת כפי שחשבתי שהיא או כפי שאני מעדיף לחשוב ולספר לאחרים.. אחותי נמצאת בעימות מתמיד עם אמא כבר שנים, והיא מאמינה שכשהיא תחזור למכללה בצפון המצב בבית ירגע כי אמא תראה אותה פחות. היא גם אמרה שאבא בדכאון.. אבל היא לא בטוחה. בין כה וכה, זה לא שהוא מדבר פחות מהרגיל. אמא שלי ואבא שלי צועקים המון לאחרונה, וזה מכעיס אותי ומוציא לי את הרוח מהמפרשים. בסך הכל אני יודע שאין דבר כזה משפחה מושלמת.. ושבכל משפחה יש את הדברים שלה הקבורים מתחת לפני השטח.
למזלי, חברים שלי עדיין נותנים בי את האנרגיה הדרושה לי להמשך.
האמת שהתחלתי לצאת יותר לדייטים לאחרונה.. בשבועיים האחרונה הכרתי שני בחורים.. שכמובן אף אחד מהם לא מצא חן בעיניי ליותר מידידות מזהירה. אני תוהה אם אוכל למצוא יותר מזה.. הרי ברור לי שהאמון הרעוע והזכרון הטעון שלי מגברים שפגעו בי בעבר מונעים ממני להרגיש דברים ולהיפתח ואני לא מצליח לשנות את זה.
אחד מהם אפילו אמר שאני צריך פסיכולוג.
אני חושב שאני בסך הכל צריך מישהו שיבין אותי.
עפיפון
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
