על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 3/2010
לא כמו בסרטים
כל הנגיעות והחיבוקים שאני מרעיף עליך מהולים בכעס עצמי שמטפטף מבעד לחורים שניסיתי לסתום כבר תקופה.
אני נוגע בך וכועס על עצמי כי אני יודע שלעולם אני לא ארשה לעצמי לפרק את מה שבנינו במשך כל כך הרבה חודשים, לא במחיר הספק הכי קטן.
ומה אני בכלל חושב שאני עושה. שאני אספר לך שאני מרגיש אליך דברים מסוימים, ואתה תגיד שגם אתה, ואז מה הלאה? שכחתי מה עושים, ושכחתי מה צריך להגיד ואיך להתנהג. ואיך בכלל נתנהג? נתחיל לדבר אחד אל השני בשפה אחרת ונתנהג בצורה שונה?
אז אני שותק ונשאר בשלי, כי הספק לא שווה את המתח ואת הסיכון של פירוק החבורה המקסימה שיש לנו כרגע.
ושהוא נגע בך במסיבה הזאת אל מול העיניים שלי רציתי לתפוס אותו מהחולצה ולזיין לו את הצורה. אבל כמו שאתה מצפה מהחבר הטוב שלך, אני פירגנתי ודחפתי אותך לעשות את מה שרצית מבלי להתבייש, ובערתי מבפנים שהוא נישק אותך, וליטף אותך, ואמר לך את מה שהוא אמר.
ולפעמים אני מתנהג אליך ברשעות ובכעס שאתה לא מבין למה, ואני בעצמי מרגיש כמו מטומטם כי אני לא שולט בזה. אני מפחד שיבוא רגע שאתה תקרא אותי ותבין למה ואני לא מוכן שזה יקרה מהסיבה שזה יעמיד אותך, ואותי במצב לא נעים שאתה לא תרצה להיכנס אליו.
בכלל מה אנחנו צריכים את כל השטויות האלה בגלל כמה רגשות. זה יעבור לי, ומבחינתי מה שאני פורק כאן מציין בעבורי את סוף את ההתעסקות בזה.
אני אנסה לכבות את עצמי מהבערה הזאת, ואעשה הכל כדי שתהיה מאושר. כי ככה עושה חבר טוב.
עפיפון
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
