פרסומות
ההומואים הצטרפו אליי לאחד הברים ההזויים אך הנחמדים שבנחלת בנימין עם הסטרייטים. זה היה איחוד מוצלח לאללה וכולם שיחקו אותה. הייתי בעננים וזה האיזון שחיפשתי.
בכל מקרה חזרתי הבייתה, ומכיוון שאין לי בן זוג לישון איתו ולכוון את המזגן על 16 מעלות, לשחק אותה כאילו חורף ולהתכרבל בפוך תוך שאנחנו מסניפים אחד את השני - פניתי לחברתי הנאמנה שאף פעם לא מאכזבת אותי - יד שמאל.
נכנסתי לאתר האהוב עליי ופשפשתי בכמה קטעים שתפסו לי את העין במטרה לפרוק קצת וללכת לישון מסופק חלקית אבל עם חיוך.
עכשיו.. מכירים את זה שאתם עוברים בתמימות עם העכבר ופתאום קופצת לכם פרסומת תמימה? טוב לי זה קרה עם קול צורם במיוחד ובוודאי לא תמים.
כל זה עוד היה בסדר אלמלא השעה הייתה 5:00 בבוקר! בכל מקרה בתזוזת עכבר תמימה לפתע קפצו לי על המסך שני בנים בלבוש קל ופרסמו אתר היכרויות לאירופאים(שווה לבדוק?) תוך שהם מבליטים את הכישורים הווקליים שלהם וצורחים לי בכל החדר.
אני דיי בטוח שהערתי את הציפורים מחוץ לחלון של החדר, אבל למזלי אבא שלי נוחר כמו מפוח (מילה חדשה שלמדתי, חפשו בגוגל) ואף גרוע יותר ולא נגרם לי שום נזק.
וגם פה יש את הפרסומת המעצבנת של פוקס. שלא תבינו לא נכון, עבדתי בפוקס בערך שנתיים וחצי ואני מוכרח לציין שהכסף שהרווחתי מהעבודה (שנהניתי בה עד מאוד) הסב לי ערבים נאים ורוויים באלכוהול - אבל הפרסומת הזאת פשוט מעצבנת.
מה לעזאזל אני צריך לראות על המסך את בר ונועם, משחקים אותה כאילו הם באודישנים לכוכב נולד וכל זה מבלי יכולת לעשות כלום עם המסך, שהכל תקוע לי ואין לי יכולת לסגור את השטויות האלה כמו בכל פרסומת נורמלית? הפתרון שמצאתי הוא לעשות "רענן" לעמוד ופשוט ללחוץ מהר על הכפתור שאני רוצה לפני שהפרסומת הזדונית משתלטת לי על המסך 
.
משקל
אמא שלי תמיד הייתה זו שדחפה לנו אוכל לפיות שהיינו קטנים. במקרה שלי זה עבד - הייתי כמו דובון איכפת לי שרק מחכה למנה הבאה עד כדי כך שהיה לי תפריט ג'אנק פוד קבוע במשך כל שנות היסודי:
ראשון - שאריות מיום שישי (תגידו שזה לא ככה אצלכם).
שני - שניצל וצ'יפס.
שלישי - ספגטי ברוטב עגבניות.
רביעי - ג'חנון.
חמישי- שניצל וצ'יפס.
שישי- ארוחת קידוש מפוצצת של בשר ואורז.
שבת - בורקסים וסביח.
אמא שלי אהבה לפוצץ את הבן הקטן שלה באוכל שהוא רק אהב מבלי יכולת לרסן את עצמה.. אני בתור ילד נהניתי מהמחווה המרגשת הזו אך זה גרם לי נזק תדמיתי רב בכל שנות היסודי.. ואני ואחי הגדול נראינו בהתאם כי כמו בכל בית ישראלי הגברים היו צריכים לדחוף כמה שיותר אוכל לפה שלהם. במקרה של אחותי הגדולה זה פחות השפיע. היא הייתה מהחנוניות שנראות כמו מקל של מטרייה שרק נזהר לא לעוף ברוח.
אני זוכר לילה עשוק אחד, שאמא שלי כעסה על אחותי שלא סיימה את הצלחת והשאירה אותה בעונש בשולחן המטבח והכריחה אותה לסיים את האוכל מהצלחת. אני בתור ילד שמן (וכמובן בגלל שאהבתי את אחותי מאוד מאוד) התגנבתי מהחדר שלי אל המטבח ושאלתי את אחותי אם היא רוצה שאני אעזור לה לסיים את המנה .
תמיד היה לי בעיות עם המשקל. הייתי שמן עד כיתה ט' שנשבר לי שאף אחד לא מסתכל עליי. אני זוכר שזו הייתה תקופה של כמה חודשים שהייתי מתאמן ורוקד מוזיקה שחורה לחימום, מקפץ בדילגית כמו איזה כוסית (ונועל את הדלת שחלילה מישהו ייכנס) עושה שכיבות שמיכה ומרים משקולות. האמת שפיתחתי שרירי חזה נאים שנשארו לי (ראו תמונה מטושטשת) גם אחרי כמה שנים שלא התאמנתי.
מאז שהפסקתי לעשן השמנתי ואכלתי כדי למלא את כל ההרגלים הרבים שהסגריות תפסו לי בשגרת היומיום. גם העובדה שלא עשיתי ספורט לא עזרה.. אבל בזמן האחרון פשוט נשבר לי עוד פעם ואני לוקח את זה ברבאק.
אני גם מרגיש יותר טוב עם עצמי. יצאנו עם הבנים לאיזה בר של הומואים ולא יודע אני מרגיש תחושה יותר טובה ויותר נוחה עם עצמי. חולצות יושבות עליי יותר יפה. מכנסיים שלא לבשתי שנתיים פתאום עולים עליי בול (כבר הבאתי את חצי מהארון שלי לשני חברים שחיפים ) ואני מרוצה.
אני עדיין לא במקום שאני רוצה להיות אבל אני מאמין שאני אגיע לזה. אם ידיד שלי יכול לרוץ כמו משוגע בשעה 5:00 בבוקר אז אני לא יכול לעשות קצת ספורט בשעה סבירה?
החכמה הפעם היא לא לחזור אחורה אחרי שאני שהשגתי את מה שרציתי.
אני נבון, אל תקחו אותי ככה.
עפיפון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
