על קו האופק

עברתי למקום חדש, לחדר חדש. הוא קצת מרוחק מהבית.

מוזר פתאום בלי כל ההמולה, מוזר בלי הצעקות של ההורים שלי ובלי ערוץ האוכל ברקע של הסלון. מוזר ללכת יותר מעשר צעדים עד לשירותים הקרובים, מוזר שכל כך קר כי כל הקירות כאן חיצוניים ואני קופא. מוזר שאני לא יודע מה קורה בבית, לא שומע מי עבר מבעד לדלת או מי דופק בכלל.

פרטיות מזהרת. אני יכול עכשיו להביא לכאן את מי שאני רוצה מבלי לעשות רעש (לא שזה הפריע לי עד עכשיו.. השכנים עוד שנייה מזמינים רוצח בגלל הצעקות שהסבתי להם במהלך השנים), שלא לדבר על להביא לכאן את בן הזוג שלי שיחיה (אני רק צריך למצוא אותו קודם).

אבל יש כאן אווירה נעימה. המון עץ, המון חום. אלמנטים של אדמה ויציבות וזה מרגיש לי נכון.

הוא היה חמוד מאוד, וראיתי אותו מגניב לעברי כמה מבטים. הוא ישב כמה מושבים ממני אך בטווח העין שלי. הוא היה נראה לי כאילו לקחו אותו מאיזה סרט אמריקאי, עם השיער הבלונדיני והדגמ"ח הטיפוסי. סקרתי אותו במבטי, שתיתי את כוס התה והגנבתי מבט מיוסר אל עבר התיק שנייה לפני שמרחתי את הפרצוף שלי עליו ועצמתי עיניים.

אני אוהב לישון ברכבות, כי אני לא שומע כלום ואני אוהב את הנסיעה הרציפה שבקושי מרגישים בה. הפעם היא הייתה מפוצצת והמצפון שלי הרים לי את הראש ואילץ אותי לנסות להירדם על המושב. ראיתי אותו מסתכל ומחייך ומתבונן בחלון. היו כמה פעמים שפקחתי את העיניים וראיתי אותו מסתכל עליי. לפעמים בהיתי בו בחזרה והוא הפנה את המבט שלו. פעם אחת הם הצטלבו לכמה שניות ארוכות מאוד.

קפצתי בחינניות מבעד למושב כדי לא להעיר את הבחור שהתעפץ ליד המושב שלי, חייכתי לעברו וירדתי מהרכבת.

יצאתי מהתחנה, יושב על המדרגות ובוהה בשובל המכוניות שנסעו על איילון. העיניים שלי נעצמו. אבא עדיין לא הגיע, יכול להיות שהוא מתעכב באיזה פקק. כל כך יפה מצידו לבוא לאסוף אותי בכל פעם. רכנתי לעבר הגדר וראיתי רכב עוצר ליד המדרכה. הוא היה בשנות העשרים המאוחרות והיא הייתה כנראה בגילו. לא יכלתי שלא להתעמק בהם אבל שמרתי על חזות לא מתעניינת. הוא חייך לעברה ושניהם הסתכלו אחד לשני בעיניים והתנשקו בלהט.

הוא חיבק אותה חזק, ליטף את ראשה ואת גופה והיא עטפה אותו בידייה. היא באה ללכת והוא עצר אותה ונישק אותה שוב.

חלמתי. חלמתי שאני באותה הסיטואציה. נפרד מהחבר שלי, גם אם זה לנסיעה קצרה שאראה אותו בערב או למחרת. הרגשתי את החום ואת תחושת הביחד. דמינתי אותו מנשק את כולי. העיניים, המצח, הלחיים ואת הגומה הצדדית, הידיים והשפתיים. הרגשתי בטוח.

לא היו לו פנים. לא ידעתי מה לדמיין. אני שונא את זה שאין לי פנים לדמיין. פנים לחשוב עליהן.. עיניים להיאבד בהן.

דמיינתי אותנו מתחבקים, ופתאום התעוררתי.

אבא שלי הגיע.

גם אני רוצה להיות כמותם.

עפיפון