על קו האופק

כבר עמדתי לוותר, מנסה לתכנת כבר כמה שבועות את עצמי בצורה שתמנע ממני להיכנס למציאות אחרת מכפי שהיא באמת.

ובדיוק כשחשבתי שהצלחתי בכך, איכשהו, משום מקום, בהפתעה גמורה ובטיימינג מאוד מעיק, אתה הגעת אליי כשישבתי עם הסגרייה והרהרתי עם המוזיקה, אוחז בי בצוואר ומקרב את שפתיך אליי בזהירות.

באינסטיקט טבעי הזזתי אותך מפניי מבלי לחשוב פעמיים. כועס כל כך על זה שנתת לעצמך לשתות כל כך הרבה ומשום מקום באת דווקא אליי תוך כדי שאתה מתעלם מהתוצאות של המעשה הזה. כועס כל כך על זה שהתעלמת ממני במשך שבועות קשים מנשוא, חרף מה שכתבתי, עשיתי, הרגשתי ואמרתי. מאוכזב מהצורה בה בחרת להראות לי שאני נחשק בעיניך דווקא כאשר שיפוטי המחשבה וההגיון הבריא שלך לא במיטבם, מה שלא אפשר לי לדעת האם המעשה הזה בא מבפנים או שמא חסר כל משמעות בעיניך.

הזזתי אותך. פולט כמה משפטי איומים ואומר בליבי כמה קללות עסיסיות לעברך. הרגשתי כל כך רע עם עצמי שעה שבכית בחדר הסמוך, מתחרט על כל תזוזה ותזוזה שלך. לא יכלתי לסבול את דמיון המראה שלך בזמן שאתה יושב על המדרגות ומזיל את דמעותיך, אני מניח שזו הסיבה שמצאתי את עצמי נכנס לשם ומחבק אותך, נושק לך על העורף החם ואומר לך שזה בסדר. פה ושם מנסה להגיד מה הרגשתי ומה אני עדיין מרגיש, וגם כמה קשה לי. כל זה מבלי צורך שתגיב בחזרה.

לאחר ששנינו נרגענו אני חזרתי להרגיש את האלכוהול בעורקיי, בדיוק כמו שרציתי, שעה שראיתי אותך הולך מהמקום כנראה לכיוון הבית שלך, נושק לכולם לאות שלום. נראית רגוע ונינוח מאוד, אפילו ישבת במשך כמה דקות כשאתה צוחק ומחייך וניהלת שיחות עם האנשים, אך מבט אחד בעיניך השחורות הראה לי כמה שאתה נסער מבפנים.

לא עבר זמן רב עד שגם החושים שלי התערבבו זה בזה. שמעתי מכיוון האף, טעמתי עם העיניים וראיתי עם המגע שלי. שותה בירה אחר צ'ייסר ונעלם עם המוזיקה כמו שאני כל כך אוהב. בדיוק כשכבר הרגשתי שאינני יכול לעמוד על הרגליים, נכנסתי לחדר הסמוך. אני אוהב את אותו חדר.. הוא נותן לך הרגשה שאתה בתוך בועה, מרוחק מכולם למרות שהם קרובים אליך במרחק כמה צעדים. נותן לך את האפשרות להתחבר לעצמך כשאתה לבד, ולחשוב ללא המסכות שאתה מחזיק מבפנים.

עליתי במעלה המדרגות, עצמתי את העיניים ודמיינתי אותך. "חבל שעדיין אינך נותן לי את ההזדמנות לעשות אותך מאושר." כתבתי לך. שיחת הטלפון שקיבלתי ממך לאחר כמה רגעים הפתיעה אותי במקצת, במיוחד כאשר אמרת לי שהסיבה לכל ההתרחשות מלפני שעתיים היא רק כי רצית להתעורר איתי בבוקר, מחובקים.

בחרתי לקחת את הסיכון שבדבר, ובאתי אליך בדיוק כשחברי הטוב שם אותי בבית. שנינו הבנו ללא צורך במילים שהלילה הזה לא יסופר לאיש מחברינו בשל התוצאות הכרוכות בדבר. פתחת לי את הדלת, אני שותק והולך אחריך לכיוון החדר והמיטה החמה. בדיוק כשסגרת את הדלת והתיישבת במיטה אחזתי בך חזק ונישקתי אותך בלהט, מאושר לגלות שטעמך הוא בדיוק כפי שדמיינתי אותו.

הרגשתי עמך בנוח כפי שלא הרגשתי עם איש כבר המון זמן. לא היה איכפת לי מהשיער הפרוע במקצת ואפילו לא הכנסתי את הבטן כפי שאני נוהג לעשות. ליבי דפק בעוצמה שעה שנישקתי אותך והרגשתי את חום גופך, מחבק אותך חזק. מריח את ריח הגוף שלך, נושק לך בצוואר ללא היכולת להפסיק ומרגיש את פעימות לבך חוזרות אליך בקצביות שעה שאתה נרדם בזרועותיי. פחדתי להתמכר להרגשה הזו. כל מה שדמיינתי, חשבתי והרגשתי במשך השבועות האחרונים הובילו לרגע הזה, לרגע הקסום בו אתה נרדם בזרועותיי. באותו רגע הרגשתי הבנאדם הכי שלו והכי מאושר עלי-אדמות. תחושה שלא הרגשתי כבר זמן רב מאוד. הצטערתי שאותו רגע היה כל כך קצר וממש חמק לי מבין האצבעות כיוון שמחויבויות אחרות שלי מנעו ממני להמשיך ולהרגיש את חום גופך.

אותו לילה עבר ללא שינה, הלכתי ברחוב, עדיין נמצא באופוריה מוחלטת בדרכי לעבודה ומרגיש את כאבי הראש שהצביעו לי על עייפות גדולה, אך המחשבות עליך והזכרונות מאותם רגעים ביחד לפני כמה שעות גרמו לי להיות עירני מאי-פעם ומלא מרץ אפילו יותר מהרגיל. הגעתי הבייתה אחה'צ כאשר המטרה היחידה שלי הייתה המיטה הקרה, קצת מאוכזב מהעובדה שאינך נמצא איתי בתוכה. נרדמתי מיד אל תוך הלילה עד הרגע בו חברתי הטובה העירה אותי בצלצול בדיוק כשהפלאפון נפל מהמיטה ויכל לקלוט שיחות, בטעות. הגעתי באיחור אופנתי ללא כוונה אל המקום בו אתה עובד ואל המקום בו אני מצאתי את רגעי האושר הגדולים ביותר שלי מאז שאני זוכר את עצמי, שותה פעם נוספת ומאוכזב לראות שוב את התעלמותך הרגילה ממני. העברתי כמה שעות בתהיות על כך שזה בגלל כמות העבודה המטורפת, אך כשיצאתי לכיוון הרכב הודעות הדחייה ממך הבהירו לי את מה שחשבתי.

כל כך מאוכזב, לא אמרתי מילה בדרך חזרה. מרגיש שאינני יכול לעבור עוד דקה מבלי לנשק את שפתיך פעם נוספת.

הגעתי הבייתה ונרדמתי מיד. שעות השינה שצברתי אתמול נתנו לי את המנוחה המספקת וקמתי ביקיצה רגועה בבוקר שלמחרת.

"כנראה שהצלחת להיכנס לי ללב, למרות הכל." כתבתי לך.

הסיכון שבחרתי לקחת באותו לילה גרם לי להרגיש פגיע מִתמיד, הוא החזיר אותי לימים בהם חשקתי באהבת האמת שלי, מפחד שהרגשות לא יתפוצצו מבפנים.

למרות הכל, זו בחירה שלא אצטער עליה לעולם.