על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 6/2008
אני והג'ינס שלי
"
עזור לי להמשיך בדרכי הלאה,
הבטח לי שזה בסדר
להשתמש בלב ולא בעיניים שלי,
כדי לנווט בחשיכה.
"
אז
אתה נכנס לבית הספר. אומר שלום לכמה אנשים שאתה מכיר, עושה את הבגרות
ולאחר מכן הולך לפינת המעשנים במדשאות המרוחקות. בדרכך אתה שם לב בקבוצה
של נערים נאים למראה מסתכלים עליך ומתלחששים להם. אתה באינסטינקביות כמעט
מוחלטת שולף את המכשיר הסלולרי שברשותך ובודק מה השעה. "העיקר להתעסק
במשהו", אתה אומר לעצמך בראש.
אחרי שאתה בודק מה השעה, אתה מחליט
להתקשר לחבר טוב, כדי שתוכל לדבר עם מישהו בדרכך ואולי מההתעמקות בשיחה
איתו אתה תוכל להתעלם מהפרצופים המכוונים לעברך, כמעט בסתר.
אחרי שאתה
מסיים את השיחה, כי באמת לא נעים לך- אתה מחליט לשלוח כמה אסמסים. "העיקר
שתתעסק במשהו, זה יעזור לך להתעלם מהפרצופים האלה. אני מבטיח" אותו קול
אומר לך בראש. אז אתה שולח כמה הודעות, לאחת אתה מזכיר שיש מחר ישיבת צוות
ושאתה נורא מצטער שזה בשעה כל כך מוקדמת. אל השנייה אתה שולח הודעת בהצלחה
ושאתה מאוד אוהב אותה, ועם השלישית.. טוב, השלישית זאת אמא שלך.
אתה
כבר במדשאות, הרחק מאותם פרצופים שעדיין מהדהדים בראשך בכל פעם שאתה נכנס
לבית הספר. אתה מכיר את המבטים האלה כבר המון זמן- בערך ממתי שהחלטת
ללבוש את הג'ינס שלך. ואתה גם יודע בדיוק מאיזה סיבה. קול קטן בראשך אומר
לך שזה בסדר שאתה אוהב ללבוש ג'ינסים קצת אחרים מאשר כולם. אתה בחרת ללבוש
ג'ינס אחר, בניגוד לרוב הנערים כמוך, שמעדיפים ללבוש את הג'ינסים שכולם
לובשים.
אתה מביט ימין ושמאל, אולי למצוא איזה מישהו מוכר. שוב
המבטים האלה, ספק מתעניינים ספק מתלוצצים, מן שילוב של שניהם. מה שכן, אתה
ממש לא אוהב אותם.
לאחר שאתה כבר בדרכך הבייתה אתה נכנס אל השדרה שלידו
ומישהו שגר באיזור שלך מזהה אותך, הוא מיד ממלמל לחבר שלו בהתלוצצות
מרגיזה "היי, תראה, זה לובש הג'ינסים הזה" וכאשר אתה שומע אותם אתה שם לב
שהרגליים שלך הולכת מהר יותר, אבל עדיין בצורה נונשלאנטית כדי שהם לא
ישימו לב שזה בגללם. אולי אם אתה תלך מהר מספיק אתה כבר לא תשמע את
מה שהם אומרים אפילו בראש שלך.
"זה בסדר שאתה לובש ג'ינסים, לא דנו בנושא הזה כבר בעבר? הסכמנו שאתה מקבל את העובדה הזו".
"ברור שאני מקבל אותה" השבת בצורה מוחלטת.
"אם
כן, למה אתה עדיין נרתע מהפעמים בהן צוחקים עליך שאתה לובש ג'ינסים? נוכחת
לדעת שהמון אנשים לובשים אותם. הם נוחים, לא נהרסים מהר. המון אנשים
לובשים ג'ינסים. אז למה דווקא כשצוחקים על הג'ינס שלך, אתה נעלב?"
אתה
נזכר בדיאלוג הזה עם עצמך בכל פעם שאתה נתקל במבטים האלו, ובאופן מוזר זה
גורם לך להרגיש יותר טוב ולנתב את המחשבות שלך למקומות אחרים.
כי אם עושה לך טוב ללבוש את הג'ינס הזה,
למה שתחליף אותו במשהו אחר, שלא נוח לך עימו?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
