על קו האופק

אתה יושב על הבר המלבני, מקשיב בשקיקה לשירים הנשמעים ברקע, מעשן את הסגריה ורוקד לעיתים עם כולם. לפעמים אתה אפילו מתופף באוויר עם הידיים, רק כי אתה מאוד מרגיש את הקצב. מסביבך המון פרצופים, חלקם מוכרים וחלקם לא. אתה מסתכל על האנשים הסובבים אותך. ממולך יושבים זוג, בחור ובחורה, שלא מתביישים להראות לכולם שהם מאוהבים. הוא נוגע בה, והיא מנשקת אותו שעה שהם מחזיקים ידיים. אתה מסתכל עליהם, מחייך, וממשיך להסתכל על האנשים שמסביבך.

ליד הדלת יושבים כמה בנים נאים למראה, שבדיוק האמצעי בניהם התחיל עם ידידה שלך שישבה לידם. היא מסמיקה וממשיכה לדבר איתו, ואתה מחייך בסתר לעברה תוך כדי שאתה שומר עליה בארבע עיניים, מוכן לכל אירוע חריג שיהיה.

משמאלך אתה מסתכל על כמה בחורים שמדברים בניהם אבל ספק אם הדברים נאמרים בבהירות נוכח המוזיקה הרועשת. נדמה כי הפן החברתי בבר שאתה אוהב קצת דעך לו לאחרונה, אתה חושב.

בדיוק כאשר הסתכלת עליהם שוב, הבחנת שאחד מהם שהוא בדיוק נאה לטעמך, מרקין את מבטו ומסתכל לכיוונו השני. אתה ממשיך בשלך, ושוב אתה שולח מבט נוסף על מנת לבחון מקרוב את גופו הבנוי. ידיים עבות, חזה מתוח, שיער שחור קצר במקצת, עצמות לחיים שקועות שמתוכן מבצבצים זיפים קטנים שאתה אוהב. אתה מסתכל בעיניו הגדולות שכמעט בוהקות אל מול האור המעומעם, כשפתאום אתה שם לב שהמבט שלו מצטלב במבט שלך. במן שבריר שנייה של מבוכה שרק אתם מרגישים בה, אתם חוזרים איש איש אל חבריו, משתדלים להתרכז בהם.

השירים ממשיכים להישמע ברקע, מתנגן שיר על מישהו שמשתוקק לאהבת האמת שלו. כולם נהנים מקצבו ומצליליו אבל בשבילך המילים הם המשמעות האמיתית בכל הנוגע לגביו. בדיוק כאשר אתה מסיים את הבירה השנייה שלך לאותו הערב אתה מבחין בעוד מבט חטוף של אותו הבחור, שהפעם הביט ישרות לעברך. נדמה כי הוא מחפש משהו.

באותם רגעים עוברים בראשך כל מיני תסריטים. אתה מדמיין שהוא בא ושואל אותך מה השעה, או אפילו אומר לך במפורש שאתה מוצא חן בעיניו- למרות שהסיכוי שאתה מציב לכך מראש הוא קלוש ביותר. אתה אפילו מחייך כשאתה מדמיין סיטואציה בה אתה לפתע מקבל מהברמן שוט של מנת האלכוהול האהובה עליך, שעה שאותו בחור מחייך לעברך ומסמן לך לשתות איתו כשהוא ממלמל "לחיים".

שניכם ממשיכים להסתכל אחד על השני עד שחבריו מזמינים חשבון ולוקחים אותו אל מקום אחר, אולי בניגוד לרצונו. הוא הולך אחריהם במבט זקוף שמא יבחינו שהוא פוזל אל מקומות לא ראויים מבחינתם.

אתה מתאכזב במקצת, אבל עקב סיטואציות כאלו שקרו לך בעבר אתה משתיק את האכזבה מהצפייה ומזמין את הבירה השלישית בדיוק כאשר עוד שיר שאתה ממש אוהב מתנגן ברקע. אתה מסתכל שוב על הבר, הוא אפילו עוד יותר התמלא ממקודם. הזוג שראית בהתחלה פינו את מקומם לשני בחורים שקצת נרתעו מכמות האנשים, אבל הבחנת בשפת הגוף שלהם שתוך דקות הם התחילו ליהנות מהאווירה. אולי הם לא יוצאים הרבה.

גם אותם אתה בוחן בשתיקה, אבל אתה מזכיר לעצמך שאתה לא במקום בו לרוב יוצאים אותם אנשים שאוהבים את מה שאתה אוהב. אתה ממשיך ליהנות מהמוזיקה ולשוחח עם החברים שלך, אבל מחשבות ה"אולי אם" לא נותנות לך מנוח.

לפעמים אתה אפילו שוכח ליהנות כי אתה עסוק בלבחון את האנשים שמסביבך כל הזמן במטרה שאולי הם יבינו את המבט שלך, כי אתה מתבייש מכדי ללכת לדבר איתם. ולך תדע, גם אם הם חושקים בבנים, אולי אתה בכלל לא הבחור שהם מחפשים.

אותו פספוס גורם לך להרגשה מדוכדכת כאשר אתה חוזר הביתה, כשבאופן אירוני אתה אמור לחזור מסופק אחרי ערב רצוף בהנאה מהמקום שאתה אוהב לבלות בו.