| 7/2008
המרדף אחר השלמות רוב מערכות היחסים שהיו לי בחיים לא ידעו יציבות מהי. בצעירותי, לאחר שדיברתי עם כמה נערים בגילי דרך המסך הוירטואלי, נפגשתי בפעם הראשונה עם נער שהיה גדול ממני בכשנה. מצאנו חן האחד בעיני השני ואני כנער קטן בתחילת דרכו מאוד שמחתי מהעניין כיוון שקסמה לי האפשרות שאוכל לטעום מחיי הזוגיות בפעם הראשונה בחיי. כמה שבועות לאחר שהכרנו קראנו לעצמינו זוג, כשבסופו של דבר לאחר כמה ימים הבנתי שהוא לא בשבילי. ככל שהיינו ביחד התחלתי לגבש את הצורך שלי באשיות מסויימת ובשלב ההוא הבנתי שאני צריך בחור דומיננטי יותר, אולי יותר בוגר. כשנה לאחר מכן הכרתי בחור נאה למדיי שאיתו הייתי לתקופה של כמה חודשים. הייתי מאוד קליל, מאוד התרגשתי מהנסיון להכיר, להיפתח ולטעום מאנשים חדשים שאולי יביאו משהו אחר שטרם התמודדתי עמו אל חיי הזוגיות. גם איתו סיימתי את זה בסופו של דבר כיוון שהרגשתי שזה לא מתקדם לשום מקום. לא צמחתי מאותו קשר, לא ידעתי מה מקומי ולאחר שהתברר לי שאני לא הבחור היחידי בחייו סיימתי את העניין בלב שלם.
ועדיין, הרגשתי כדף חלק. חיכיתי לבחור שיקסים את כולי ומערכת יחסים שאוכל לצמוח וללמוד ממנה, וכמובן, גם להיות מאושר בה. ואז הגיע אותו בחור כובש שהגיע דווקא ממקום לו לא ציפיתי, מאותו אתר הכרויות ידוע לשמצה שכביכול הסיכויים למצוא בו אהבה בין אלפי אנשי סקס הם קלושים ביותר. דיברנו כמה חודשים, ולאחר מכן נפגשנו בתור ידידים. העובדה שבאתי אליו בפעם הראשונה ושיחקנו באקס בוקס העידה על בסיסם של היחסים האפלטוניים שהיו בינינו באותה התקופה. למרות זאת, הרגשתי שמשהו בו מיוחד מהאחרים. בפעם הראשונה היה בחור שהקסים אותי בדרך ההסתכלות שלו על העולם, ולא עבר זמן רב עד שנפגשנו בשנית ובשלישית, והרגשנו את אותו ניצוץ קסום שמרגישים בפעם הראשונה. לא עבר זמן רב עד שנעשינו בני זוג. מבחינה מסויימת, הוא היה הגבר האידיאלי בשבילי: אהבתי שהוא הצחיק אותי בכל פעם שרק היה יכול ותמיד ידע לזהות את מצב הרוח שהייתי בו לפי החיוך שהיה על פניי. הוא לעולם לא חסך בדלק והסיע אותי תמיד מאיפה ולאן שרציתי אם היה יכול. ברור לי שהוא אהב אותי אהבה שלא תתואר במילים.. בנשיקות שלו, בתחנונים שלו לחיבוקים לפני השינה, בהודעות האסמס המתוקות שקפצו מדיי פעם במהלך היום והלילה, וכמובן את המסירות והדאגה שהייתה לו אליי. אהבתי את רצינותו לגבי עתידו האקדמי והמקצועי ואת תכנון הזמן הנכון אותו ניהל. מעל לכל אהבתי את הגבריות שלו, אך גם את הרומנטיות שהייתה בו לפעמים.
בסופו של דבר, זה נגמר בצורה מאוד כואבת אך בלתי נמנעת. ככל שעבר הזמן פער הגילאים, כנראה, נתן את אותותיו. במבט לאחור נראה שהוא רצה מישהו בוגר יותר מכפי שהייתי בזמנו לפני כמעט שנתיים, עם עתיד מגובש יותר ועם חוכמת חיים כשלו. אולי הוא לא רצה להתמודד עם הזעזועים שבתקופת הצבא ואחריה. בין כה וכה, הפסקתי לחפש את המענה לשאלות הללו כיוון שעצם מציאתן כבר לא רלוונטי. אם כן לאחר כמה פרידות מצידו ושכנועים לחזרה מחודשת מצידי, הפסקנו להתראות. הרגשתי שככל שאעסיק את עצמי בדברים אחרים ולא אהיה שקוע בו, כך אוכל להמשיך הלאה בחיי ולאחר כשנה וחצי של כמעט ניתוק מוחלט, שמתי את עברי מאחוריי. כבר כתבתי כאן על מה שמערכת היחסים הזו תרמה לי ועיצבה אותי על יתרונותיה וחסרונותיה, לכן לא אפרט כיוון שעדיין כואב לי להיזכר בעבר. בסופו של יום קיבלתי את הפרידה כעובדה מוגמרת, אך עדיין לא הפסקתי לשאוף אל השלמות הרגשית. למרות האכזבה הנוראית, לא הרשיתי לעצמי לוותר על האמונה הגדולה ביותר שלי. הרי אהבתי, כל כך אהבתי..
במשך כל אותם שמונה עשר חודשי התגברות כמעט ולא חוויתי מגע מיני עם איש. כל נגיעה הזכירה לי אותו ואם לא נגיעה אז זכרון שחלף על פניי במהלך היום, אותו החלפתי במחשבה אחרת. ניסיתי בכל כוחי להיפתח רגשית אל בחור מקסים אותו הכירו לי, אך באשמתי פספסתי את ההזדמנות לבנייה מחודשת. לאחריו בא בחור מקסים לא פחות, אך גם אליו לא הייתי מסוגל להיפתח. מאוד פחדתי להיפגע כמו שנפגעתי בצורה כל כך כואבת, לכן הייתי בקונפליקט מאוד קשה עם עצמי כשמצד אחד הייתה בי כמיהה גדולה לאהבה מחודשת ומנגד את הסלידה הכמעט בלתי נשלטת מכל גבר שנכנס לחיי. באופן כמעט בלתי נשלט בכל גבר מצאתי פגם אחר. אם זה לא היה המראה, זו הייתה האשיות. אם אלו לא היו תחביביו, זה היה סגנון הדיבור שלו. למרות זאת את אותה כמיהה מוכרת לתחושת "הביחד" השתדלתי למלא באהבה ובהשקעה בחבריי, שהפכו לחלק מאוד נכבד מחיי.
גם לאחר שהייתי מסוגל להשאיר את עברי מאחוריי, עדיין לא הרשיתי לעצמי להתקרב לאיש. לא רציתי לקחת את הסיכון שאולי בשלב כלשהו ארגיש בפתאומיות את אותה סלידה מעיקה ובשל כך אפגע במישהו. ובכל זאת, הכרתי בחור מקסים לא פחות מקודמו איתו בחרתי לקחת את אותו סיכון. גם עליו כבר כתבתי, ומה שרלוונטי לכאן הוא שאותה היכרות איתו סגרה אותי עוד יותר כיוון שנפגעתי פעם נוספת, כואבת כקודמה לאחר שנה וחצי שלא אפשרתי לעצמי זאת. מה שכאב לי יותר מכל היא העובדה שהוא דחה אותי לאחר ששכבנו, מה שהותיר בי חבורה כואבת עוד יותר. לאחר מספר חודשים גם הזכרונות ממנו נשארו מאחוריי. באותו שלב הרגשתי שאני מתקשה אפילו להתחיל שיחת חולין עם גבר כלשהו, על אחת כמה וכמה בנושא זוגיות כיוון שלא מצאתי שום אמון באיש. באופן אירוני הבחור שהכרתי לאחריו התברר כשקרן דגול שהותיר בי רושם כואב עוד יותר על עולם הגברים.
אני רואה בעצמי כיום את ההשפעות של אותם אירועים. מנער שהתרגש מלהכיר נערים כמוהו הפכתי לבחור שנרתע מגברים. למרות הכל אינני מרשה לעצמי לשקוע באותן אכזבות. אינני מתבייש להצהיר שהתמכרותי הגדולה ביותר היא לאהבה, ולאו דווקא מחסך כלשהו. אני בחור מאוד אמוציונלי, ואולי דווקא בשל העובדה שחוויתי אהבה כה חזקה ואמיתית בגיל כה צעיר הכמיהה לכך הותירה בי רושם חזק עוד יותר. אני אדם המתיימר להיות אופטימי ובלקיחת המסקנות מסיטואציות ואירועים אותם אני חווה, ולמרות זאת הזכרונות הטמועים בי עדיין לא נותנים לי את האפשרות להמשיך. לפני ימים אחדים כשהייתי בבר כלשהו אליו אני נוהג לצאת, בחור שישב לידי פיתח עמי שיחה. היא לא כוונה לשום כיוון שהוא, אך משום מה לא הרגשתי בנוח עם כך. כשחברותיי מנסות להכיר לי את חבריהן, אני מסתכל על התמונה ומתעניין בכמה מילים אך בסופו של דבר מבטל זאת בחיוך. חשבתי שאולי דרך העולם הוירטואלי בו האשיות הפנימית יותר תופסת את מקומה יהיה לי קל יותר להכיר בחור שיקסים אותי כבעבר, אך התברר לי שזה קשה יותר מחשבתי. תכנון היום הצפוף שלי וסבלנותי הקצרה לא משאירים לי זמן רב להכיר לעומק מישהו לפני שאני בוחר להיפגש עמו. מה שמתסכל עוד יותר, הוא שאחרי שאני כן מצליח להתחבר לבחור כלשהו, אינני מרגיש משיכה חזקה כמקודם לאחר שאנחנו נפגשים. איכשהו תמיד אני מתעל את ההיכרות בינינו למישור אפלטוני לחלוטין.
נדמה כי בצורה מודעת ולא מודעת אני מוצא חסרון כלשהו בכל בחור במה שמסתכם במן מרדף אחר השלמות. ברור לי שלכל גבר יש את יתרונותיו וחסרונותיו, אך המסקנה המתבקשת היא כי בכל פעם נדמה כי
החסרונות לא מאפשרים לי לפתח את ההכרות עמו מחשש שהוא כמו הגברים האחרים
שפגעו בי בעבר. לפיכך מאוד קשה לי עם כך כיוון שבצורה מסויימת אני חוסם בפניי
את האפשרויות להכיר בחור נהדר שמהרושם הראשוני דווקא תכונותיו הכובשות
סמויות מן העין. אני מתגעגע לאהבה, אך פוחד להישרף ממנה פעם נוספת.
| |
|