לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קו האופק


כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בשביל מה אני כותב?


השתתפתי בתחרות כתיבה.

זה קצת מוזר. לכתוב לשם מטרה. לכתוב ולשכתב כל מילה שנייה או שלישית שאתה כותב. לשים לב לכמות המילים שיוצאות לך מהראש.

לא התחברתי לתהליך, אבל מאוד התחברתי לתוצאה.

הקו המפריד מציין את ההמשך לסיפור הקיים, שהוא גם קצת חלק מהסיפור שלי.

 

קריאה נעימה.

 

 

בשביל מה אתה כותב?

 

"בשביל מה אתה כותב? שאל ג'ו. ישבנו לצד דלפק עץ שצפה מבית הקפה אל הרחוב. מלצרית החליפה מאפרות, חטפה מפית והציצה לכוס הקפה לראות אם התרוקנה. שנים רבות היינו חברים ושנינו כתבנו. ג'ו העדיף תמיד להיות עורך וכתב בעווית, רק כשנדרש. חשבתי שהוא נהנה מזה בסתר.

היה בו משהו קפוץ. ביישן. עם אימת קהל. לכן העדיף להסתתר מאחורי שולחן העורך. טיפל בטקסטים של אחרים. סוג של מציץ.

אני אהבתי לכתוב. נהניתי. הכתיבה מילאה אותי שמחה, אושר. היא הייתה מאהבת טובה. מספקת. משמחת בזמנים קשים. תמיד שם. הוא נתקע מול מסך. אני רצתי.

"בשביל לספר", אמרתי. "לספר אתה יכול לעצמך", אמר ג'ו. "בשביל מה לפרסם?" זאת הייתה השאלה שלו. הוא היה תקוע עם כתב יד אוטוביוגרפי שפעל נגד כל מנגנוני ההגנה שלו. כמו חרך בחומה.

"כי לספר זה לזולת", אמרתי לו. "לספר צריך קהל, עוד אדם. לספר לעצמי לא מעניין אותי". "לספר בשביל שיקראו", אמרתי לו. "לספר זה לעולם".

ג'ו היסס. כאילו עמד לקפוץ מקומה גבוהה. להגיד משהו שיצטער עליו..


 

קטעתי אותו לפני שהספיק לומר. הבעתו נותרה כעוסה אך מתבוננת. "זה בדיוק ההבדל בינינו" אמרתי לו. "אתה עסוק בשכתוב חיי הלקוח שלך באוטוביוגרפיה שלו כך שיהיו מלאים ככל האפשר". ג'ו שוב היסס. עדיין היה קפוץ. התכונן להסתער. הוא הקשיב.

"בעוד שאני כותב כי אני תוהה האם אלמד משהו מניסיונם של אחרים". תמיד עניין אותי לכתוב על דברים שקרו לי. עצם החיבור בין היד והנפש תמיד סיקרן אותי. תמיד תהיתי מה יגידו אחרים על מעשיי. האם אני פועל לא נכון ומה זה נכון בעצם.

"זה בעצם אותו הדבר", אמר. "שנינו לא כותבים על חוויות?" הוא הפנה אליי שאלה נוספת. השיחות בינינו תמיד היו תחת ויכוחים כאלה. יש פעמים שזה מתיש. יש פעמים שזו המשמעות לחברות בינינו.

אולי הוא לא מבין. תמיד אהב לכתוב מבעד לסדקי חומת השתיקה של עצמו. הוא היה המבריק מבנינו. אני הייתי ההרפתקן.

"אתה כותב על חוויות של אחרים. אין בזה שום רגש", אמרתי לו. "אני כותב כי זה עושה לי פרפרים בבטן. מקפיץ לי את הלב והאנדרנלין בגוף". "זה משהו שאי אפשר לקבל מכתיבה על אחרים". "הכתיבה משחררת את הנפש וגורמת לי להבין על עצמי דברים שלא עוברים לי בראש בזמן אמת. וגם השיתוף נחמד". סיכמתי. המלצרית שוב בדקה האם כוס הקפה התרוקנה והביטה אל הרחוב. ההמון לבש חולצות קצרות כשנוספות מקופלות מבעד למותניהם. שמיים אפורים עם רוח חמימה. יום סתיו טיפוסי.

"אולי יש משהו בדבריך", אמר. היה נדיר שהוא הסכים עם מה שאמרתי מבלי להתווכח. "יש באמת משהו משחרר בכתיבה שמפענח את הנפש". הוא בהה בתקרה המתקלפת. כנראה לא אהב להודות שלפעמים דווקא כן הקשיב לאחרים. "אבל אני חושש להרגיש חשוף. ערום מבעד לקליפת הגוף שלי. לפעמים זה גורם לי לפקפק בהחלטותיי בחיים ולתהות האם אני פועל נכון", אמר לי.

"וזה כל היופי", אמרתי וחייכתי חיוך רחב. "בכתיבה אמיתית אתה חייב להציג את עצמך לעיני הבריות ולהיות נטול מסכות". "זה סיכון שאתה חייב לקחת אם ברצונך לחקור את הנפש", אמרתי.

"תמיד היה בי מן הפחד בלחשוף את תחושותיי לזולת", הודה בפניי. "העדפתי לכתוב למגירה ולהשאיר את מחשוביי עמי, אך לפעמים יש בזה מן התועלת". ג'ו תמיד היה אדם מחושב. יתרונות מול חסרונות. ניצחון מול הפסד. תועלת לעומת בזבוז.

"אני בטוח שכתיבה יכולה להוות גם לך פורקן נפשי. מאהבת טובה. משמחת בזמנים קשים", שיתפתי אותו במחשבותיי. "התועלת הגדולה ביותר תהיה אם תנסה", אמרתי לו.

ג'ו חייך אליי. העיניים שלו ברקו מבעד לקמטים שעל פניו. "באמת עייפתי להיות מאחורי שולחן העורך", התלוצץ. הוא סיים את כוס הקפה שלו בלגימה אחת אחרונה. הוא הביט אל השמיים וחייך פעם נוספת. נראה כי רק הוא הבין את אשר חשב. "כנראה שאצא למסע משלי. וגם השיתוף נחמד".

 

 

 

 

עפיפון

נכתב על ידי , 21/10/2010 22:51   בקטגוריות סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסיפור שלי


לפעמים אני מופתע מהקלות המשונה שלי להתחבר לעולם אחר. אני אוהב ספרים.. מאוד מאוד. בדרך כלל שאני משתגע על עלילה או ספר מסוים, אני לא עוזב אותו וכך קרה עם דמדומים. כל כך אהבתי את הסרט שהעלילה שלו קסמה לי ואיכשהו הספר באנגלית הופיע לנגד עיניי בשמירה אחרי שהקצין תורן שאל אותי אם אני אקח אותו או שהוא יזרוק אותו לפח.
זה קורה לי לפעמים. הצורה שבה דברים מופיעים לנגד עיניי.
קראתי את הספר באנגלית ובעברית. ברכבת לא יכלתי להפסיק לקרוא את מאה העמודים הראשונים, שמחתי בחלקם ובכיתי בחלקם.

אני אוהב להרגיש שאני חלק מסיפור, כי לפעמים הקלות שבבריחה היא קלות כל כך נעימה.. לפעמים ממכרת.


עפיפון
נכתב על ידי , 19/10/2009 19:55   בקטגוריות מחשבות והרהורים, סיפרותי, צבא  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של * עפיפון ב-23/10/2009 00:15
 



מסע שנגמר


סיימתי לקרוא לא מזמן את הספר האחרון בסדרת 'הארי פוטר'. היה לי עצוב שעה שנתבקשתי בעל כורחי להיפרד מהדמויות שעברתי איתם מסע כל כך ארוך.
אני אוהב להתחבר לספרים. אני מוצא חלקים מעצמי בדמויות, ואני שוקע בהן.


עפיפון
נכתב על ידי , 24/5/2009 03:29   בקטגוריות סיפרותי, מחשבות והרהורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דברים שכתבתי בבסיס - פרק 2: חודש כבר עבר.


26.2.09

" וואו, חודש כבר עבר.

אני סוגר את השבת בבסיס, והאמת שכרגע זה לא כל כך נורא. כל שותפיי לחדר יצאו הבייתה, ואני שיניתי קצת את החדר כי שיתאים לי לסוף השבוע. הבאתי איתי הרבה מנות חמות, טיפי, שקיות חימום; אפילו חתמתי על חרמונית ומפזר חום באפסנאות. השתדלתי להתאים את הסביבה שלי כך שיהיה לי קל יותר להסתדר כאן.
השקט שיש לי כאן קוסם לי במיוחד. משמירות אני לא חושש, כיון שאחד הדברים האהובים עליי ביותר הוא להיות לבד עם עצמי. בלי איף שאינני שש להיות עימו, בלי העבודה שאני שונא כאן. רק אני, המילים, והגשם המעורב עם הרוח שמלווה אותי כעת.

דיברתי עם סגן אלוף הפיקוד לגבי פסילת המקצוע שלי בצבא ושינוי השיבוץ. גם לו כתבתי מכתב, הפעם ענייני יותר. השיחה הקצרה והקולעת שהייתה לנו שניות לאחרי קריאת המכתב המחישה את הכוונה העניינים שהייתה לפגישה בינינו.
הוא מצידו אמר שהוא התרגש מהמכתב, הבין אותי ושהוא ייקח את המקרה שלי באופן אישי וינסה לדבר עם האנשים הנכונים על מנת שיתייחסו אליי הקצינות וברגישות המתאימה.
הוא אמר שזה יכול לקחת קצת זמן, אבל הוא מבטיח לחזור אליי עם תשובה כלשהי בהקדם- לחיובי או לשלילי. אני מצידי נותרתי תלוי באוויר ועדיין מחכה לאור שבקצה המנהרה הארוכה והדחוקה בה אני נמצא.

משרתים איתי בבסיס שני הומואים, לפחות כאלה שאני מצליח לראות עליהם. שניהםם אפסנאים; אחד נגד בקבע ואחד התגיס אחרי. שניהם חגים במעגלים האחד סביב השני, כאילו שאם יפרידו בינהם יאבד להם הכוח או הבטחון בעצמם. הם נוהגים להסתגר באפסנאות ומדיי פעם שאני מגיע לבקש דברים הם מחייכים ועוזרים לי יותר מהאחרים.
"ראיתי שהייתה לך יום הולדת בשבוע שעבר, מזל טוב"
"תודה רבה, איפה ראית את זה?" חשבתי בסקרנות. הוא השיב ואמר "בלוח המודעות שבמשרד השלישות".
היה נשמע לי קצת מוזר מפני שבפעם האחרונה שבדקתי, שמי טרם הופיע שם. "בכל מקרה, תודה!" סיימתי את השיחה הקצרה וחזרתי לחדר עם שלל חפצים שברגעים אלו ממש מונעים מזרם הדם בגופי לקפוא. הוא ראה את יום ההולדת שלי, כנראה, באתר ההכרויות ההוא והבין שזה אני. אני תוהה אם זו הסיבה שהם נחמדים כל כך.. מכל מקום, אני שמח שלפחות יש מן "דאגה חברתית" כלשהי כלפיי. אקווה שלא יפלטו בטעות דברים שאינם צריכים לצאת החוצה.

לאחרונה התחלתי לקרוא ספרים בקצת מהיר. הבריחה אל תוך הספר נותנת לי שפיות פנימית ומנוס משגרת החיים כאן. אני כמעט מסיים את הספר הנפלא "באדולינה" את גבי ניצן הנותן לי זווית שונה וחומרלמחשבה אודות מהות החיים ובכלל.. סתם פיסולופיה. הוא נורא מעניין, סיימתי כמעט את כולו בשעתיים. ספר נוסף שאני קורא במקביל נקרא "כשהנעל מתאימה" מאת אושו אשר מורו הרוחני הוא צ'אונג צ'ו, מן הוגה דיעות שחי במאה האחרונה וכבר לא בין החיים. הוא מדבר על אותה דרך חיים כמו שמדובר באדולינה, רק מזווית אחרת לגמרי. הוא מביא סיפורים ומפרש אותם עפ'י השקפתו ומלביש עליהם את המסרים שהוא רוצה להעביר. לא תמיד אני מסכים עם מה שהוא כותב, אבל זה מעניין לראות איך שני הספרים בעצם מדברים על אותו הדבר רק מזויות הנמצאות 180 מעלות זו מזו.
בקצרה, שניהם מדברים על התמזגות עם הטבע ועל כישה פשוטה לחיים ללא דאגות או פחדים, אך כמו שכתוב באחד מהספרים: "אתה יכול להסתכל על האופק ולחשוב שהשמיים מתמזגים עם הים, אך ככל שתתקדם ותתקרב דבר לא ישתנה ובסוף תגלה שהיבשה היא זו המחוברת אליו וכי השמיים לעולם לא יפגשו איתם". פרשו את הציטוט כרצונכם.

אני אסיים כאן ואחזור אל באדולינה. אני אוהב שהדמיון שלי עובד שעות נוספות.. "
נכתב על ידי , 7/3/2009 18:14   בקטגוריות צבא, מחשבות והרהורים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



5,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל* עפיפון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על * עפיפון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)