שתי קבוצות ושני חלקים
יש לי שתי קבוצות בחיים שאיתי כבר כמה שנים. אני קורא להן החבורה של ההומואים והחבורה של הסטרייטים.
את הסטרייטים הכרתי בתיכון, דרך המחששה של הבצפר. הכרתי אנשים מקסימים שעברתי איתם תקופות לא פשוטות בכלל והם היו בשבילי כמו שאני היתי בשבילם. תמיד יצאנו לאיזה בר באלנבי שאהבנו אותו לאללה.
אני הייתי ההומו היחיד בחבורה ששלושה מהן היו בנות ושניים נוספים היו בנים שלא היו בקטע. אהבתי מאוד את המקום, בעיקר בגלל תחושת הביתיות שהייתה בו, היינו שם לקוחות קבועים שחזרו לילה אחר לילה.. בחיים אני לא אשכח את הלילות שאני ובת דודה שלי שהייתה חלק מהחבורה, מתגנבים מהבית שלי בשעה 11 וחצי בלילה, לבושים למסיבה ואומרים לאמא שלי ש"אנחנו הולכים לסיבוב ברגל" וצוחקים כל הדרך עד לבר, חוזרים הבייתה ב3 בבוקר והולכים לבצפר למחרת. זה היה נהדר.
את ההומואים הכרתי בהדרגה. יש לי חבר שאני מכיר אותו בערך שש שנים והוא עבר איתי את הכל. את התקופה של הפרידה מהאקס המיתולוגי שתסבך לי את הצורה, את ההתחרפנות שלי מהאלכוהול ששתיתי כל לילה ובקיצור אני בפירוש יכול להגיד עליו שהוא אחד האנשים שהסב לי הכי הרבה אושר בחיים ואני שומר עליו כמו חמצן עד היום הזה.
את השאר הכרתי דרך חברים משותפים שכבר אני לא בקשר איתם היום, וגם דרך אטרף. דווקא בחבורה שלהם אני הייתי יותר הדומיננטי. אולי כי תמיד נפגשנו אצלי, וזאת הייתה התקופה שרק ההורים שלי ידעו וקיבלו וגרמו לי להרגיש טוב עם זה. אולי כי האישיות שלי היא אחרת.. אבל מה שהכי אהבתי לעשות זה לקחת את האנשים האלה שהתחברתי אליהם ולקבץ אותם לחבורה אחת שמגובשת עד היום.
התחלתי לצאת למסיבות איתם והרבה. המון ערבים בבית שדיברנו על סקס בלי הפסקה, על התנוחות האהובות על כל אחד וגם על האכזבות שחווינו, ממש חבורת בנות היינו לפעמים ועד כמה שזה נשמע דפוק זה היה מדהים שיכולת לספר כמה רצית מישהו שלא שם עליך ולקבל עצות מה לעשות.
ותמיד, וגם היום יש חלקים שונים של עפיפון בכל פעם. אין לי מושג למה אבל עם ההומואים זה עפיפון הדומיננטי, שחולה על מוזיקה שחורה, תמיד אומר את המילה האחרונה, יוצא למסיבות ומסתכל על בחורים כל שנייה.
עם הסטרייטים זה עפיפון הרוקיסט, רגוע מבדרך כלל, שמשוחח על דברים אחרים לגמריי ושכל מה שמעניין אותו זה למצוא את הפיינט של הגינס, לחפש גאנס&רוזס ברקע ולהתעצבן כשאין פיינט של גינס בבר.
גאות ושפל
במשך שלוש שנים יצאתי כמעט לחלוטין רק עם הסטרייטים. אני זוכר שחיפשתי בבר אחרי הומואים שאולי הגיעו לשם בטעות ושכולי הייתי על קוצים כשחשבתי שאולי במקרה יושב מולי אחד שנמצא בארון לחלוטין והייתי מת להתחיל איתו ולא ידעתי איך כדי לא לקבל כאפה לפרצוף.
התאכזבתי כל פעם ונשבר לי שאני היחיד שאין לו בן זוג בזמן שכבר כולם, אבל כולם היו במערכות יחסים מתקדמות להפליא והקישטיות נזלה מכולם כמו הר געש שמפציץ. אהבתי שזה קרה אצלי אבל התעצבנתי לראות את זה אצל אנשים אחרים. אולי כי קינאתי בזוגיות שלהם.
כשהתגייסתי החלה תקופה אחרת. תקופה בה איכשהו חיברתי 6 הומואים ביחד ואני בהחלט יכול להגיד שאהבתי את זה.
התחלתי לצאת אל המסיבות האלה ששמעתי עליהם כל הזמן ולא הבנתי מה כל כך מיוחד ומה לעזאזל יש שם. התחושה שאתה רוקד ומסתכלים עליך היא שונה לחלוטין מאשר שאתה רוקד ומפזז לך בבר של סטרייטים ולא איכפת לך מאף אחד.
פתאום היה איכפת לי ממי שהסתכל ונסחפתי אל החיים בתוך ה"קהילה".
גררתי את כולם אל המקומות הכי מדוברים, שכולם היו שם והתחלנו להכיר עוד ועוד אנשים ולהתערבב. אני לא אומר שזה עשה לי טוב אבל זה בהחלט לא עשה לי רע באותה התקופה. הוקסמתי מהסיטואציה שאני מוקף בבחורים שהם כמוני, בעלי אותן מחשבות וצרכים כשלי, כשאני יכול להתחיל עם מישהו ולדעת שאם הוא לא בקטע שלי זה פשוט אומר שהוא בקטע של מישהו אחר.
אהבתי להרגיש סקסי ונחשק, בהשוואה אל היציאות שלי עם הסטרייטים.. זה היה חסר לי מאוד.
בהדרגה התחלתי לצאת רק עם ההומואים. אהבתי להיות זה שאומר את המילה האחרונה. אהבתי להיות זה שמוביל.. וגם בעיקר התמכרתי לחיים האלה. הרגשתי שזה המקום שלי, שאמנם מאוד כיף לי עם הסטרייטים אבל אי אפשר לברוח מזה, זה מי שאני וזה העולם שלי בסופו של דבר.
ניסיתי לעשות את ההפרדה הזאת ולחלק את הזמן שלי כשחזרתי מהבסיס הבייתה לסופ'ש, אבל לא כל כך הסתדר לי עם העבודה בשישי ושבת והמסיבות שלא יכלתי לוותר עליהן ובקיצור סדר העדיפויות שלי כלל את ההומואים בעדיפות ראשונה תמיד לא משנה מה ותמיד היו לי תירוצים.
כמובן שהקשרים נחלשו בהדרגה.. ובסופו של דבר אכלתי אותה.
במשך שנתיים יצאתי כמעט רק עם ההומואים. ובחודשים האחרונים הרגשתי מאוד לא שקט עם עצמי. הגעתי לסף עצבים נמוך והייתי מתעצבן מכל דבר.
בגלל שהפסקתי לעשן השמנתי לא מעט ושנאתי את התחושה שמסתכלים עליי פחות ובהתאם הרגשתי גם פחות שווה.
שנאתי לתלות את הפידבאק שלי דרך אותם אנשים שמסתכלים עליי או מתחילים איתי במסיבות אבל היה לי קשה להימנע מזה כי זה הפידבאק היחיד שקיבלתי.
התחלתי להיות מאוד חסר מנוחה והרגשתי שחסר לי משהו מאוד ברור בחיים שלא יכלתי להצביע עליו. הרגשתי שיש בי עודף ממשהו אחד אבל חסר לי משהו מאוד חשוב שאין לי אותו בכלל המצבורים. אנרגיה מסוימת שהייתי צריך ולא הייתה לי.
למזלי הבנתי את זה בזמן ולא מאוחר מדיי. לקחתי את כל הסטרייטים לשיחה, הסברתי להם שנסחפתי מאוד. שחשבתי שמצאתי את המקום שלי, אבל זה לא מושלם כל עוד הם לא בחיים שלי. שאני צריך את המסיבות ואת היכולת להתפרק ולרקוד כשמסביבי אנשים שהם כמוני, עם אותם התחושות והמחשבות שזה מסמל בשבילי חיבור מאוד עמוק כי אני חלק מזה, אבל בד בבד צריך וחשוב לי הזמן שלי איתם, זמן שאני יכול להתנתק מהכל ולשבת בסבבה וברגוע איתם וגם להשתגע שיש איזה שיר שאנחנו מתים עליו שמתנגן ברקע.
הסברתי שהבנתי שאני שייך לכאן ולכאן, עפיפון ההומו ועפיפון הרוקיסט שסך הכל צריך ללמוד למצוא את האיזון בין השניים כי האיזון הזה גורם לו להיות שלם עם עצמו יותר מכל. והם הבינו.
על אטרף
אטרף הוא אתר מאוד מוזר. אני לא יכול להיות צבוע כלפי התופעה ולהגיד שהוא לא עוזר לאלפי הומואים להכיר אחד את השני ולא משנה לאיזו מטרה.
את האקס המיתולוגי, האהבה הכי עצומה שהייתה לי בחיים הכרתי מהאתר הזה, שנה וחצי של קשר (לא פשוט בכלל עם הרבה מורדות כמה שזה נשמע ורוד) הסב לי האתר הזה.
אבל אני מוצא את עצמי חוזר ממסיבה מחורפן כולי במטרה למצוא איזה בחור חתיך לסיים איתו את הלילה לפני שאני חוזר לבסיס לשבוע.
בהתחלה זה נוח ואפילו מאוד כיף, אבל אחרי כמה פעמים שאתה עושה את זה יש כבר תחושה שזה ממצה את עצמו. אין שום דבר שעומד מאחורי זה, אין שום תחביבים משותפים, אפילו לא חיוך אחד או שניים ובעיקר הסקס הוא גרוע כי לאף אחד לא באמת איכפת.
העיקר לגמור את הלילה מסופק, ובמקרה הטוב גם זה בקושי. בהרבה פעמים יד ימין (במקרה שלי יד שמאל) מהווה תחליף לא פחות הולם ובטוח שהרבה יותר יעיל.
אני מסתכל על הסימון הזה, של הפרפר, הלב וכוס הקפה ולא מצליח להחליט מה אני מבין השלושה. במשך הרבה זמן, בעיקר מהנסיון שלי עם האתר ניסיתי למצוא מישהו שיוכל להוות לי בן זוג ומשענת כמו שהיה לי במשך שנה וחצי. זו הייתה חוויה מדהימה שלא יצא לי לחוות במשך השנים האחרונות מאז שהיא איננה. במשך שנתיים הייתי כולי מתוסבך ריגשית וכל דייט שהיה לי או כל דבר שהתקרב לדייט נגמר בנשיקה צולעת על הלחי, סינון מצידי או חוסר עניין מצד הבחור שאיתו יצאתי. אחר כך הייתה מגמה שפשוט רציתי להכיר אנשים נוספים בחיים ואיתם באו לי גם החברים המקסימים שיש לי היום וגם במקביל המשכתי להאמין ולחפש באתר הזה מעבר לכפי שמה שכולם עושים ממנו.
ובשלב מסויים כבר נשבר לי לחפש ולהתאמץ אז עשיתי את מה שכולם עשו, ולמדתי על כמה דברים שממש לא צריך לעשות במיטה. אבל גם זה נמאס, זה גורם לי לתחושת ריקנות ולהרגיש זול עם עצמי ובהרבה פעמים אני מעדיף לנשוך את הלשון ולא להיכנע.
זה ממכר, אין ספק.. אבל זה בסך הכל כלי להכיר אנשים חדשים ואני משתדל לשמור על סקס כעדיין משהו שאצלי הוא מיוחד, שהוא צריך אנרגיה רבה בין השניים ובעיקר איכפיות. אי אפשר לעשות את זה עם מישהו שאתה לא מכיר ובאמת ליהנות מזה. זה מרגיש לי דפוק וממש לא נחוץ.
היום, דרך אגב.. אני מסומן על הלב.
שינויים
אני מאמין בטיימינג. אני מאמין שיש אנרגיה שסובבת סביבך והיא מושפעת ומשפיעה על אחרים בהתאם להרגשה שלך ולאיך שאתה מתכוונן עימה ביחד. הרבה דברים השגתי דרך מחשבות, דברים מוזרים שאי אפשר להסביר באופן הגיוני איך הם הגיעו אליי לחיים. החל מבקבוק מים, הצעה מסוימת, כסף או שיחת טלפון. אנרגיה.
אני מאמין שאם קורה לך משהו בחיים יש לכך סיבה מאוד מסוימת ושאתה צריך להחליט מה לעשות עם זה.
אני מרגיש שזאת תקופה של שינויים.
דיי. בא לי לשנות. התחלתי לרוץ כל ערב ובטן-ההפסקה-מהעישון-והאוכל-שבא-במקום-זה לאט לאט נעלמת ואני מרגיש יותר טוב עם עצמי.
מאז שהפסקתי לעשן חסכתי המון וקניתי לי מחשב נייד ואינטרנט לבסיס לגלוש בערבים. קניתי עדשות שבזכותן אני סוף סוף יכול לדעת למי אני מנופף ברחוב במקום להתנהג כאילו אני מכיר אותו משם או מאיפשהו, אפילו התחלתי בטיפולי הלבנת שיניים כדי שיימחק כל זכר לנזקים שהסגריות האלה עשו לי לגוף אחרי שלוש שנים של יד ביד (עוד מוסר השכל מיני רבים כאן).
עם השינויים האלה באה גם ההצעה לצאת לקצונה בתפקיד שלא חלמתי שתהיה לי ההזדמנות לעסוק בו, שמביא לי פידבאק מדהים מהמפקדים שלי כאן (אני אומר כאן כי סגרתי חג בבסיס, עם שבת ביחד.. הכתיבה שומרת לי על השפיות כרגע)..
אני הולך על זה.
על גברים בכלל
אני לא יכול להגיד על עצמי שאני אדם בעל ניסיון רב. הייתה לי מערכת יחסים של שנה וחצי לפני שלוש שנים וקצת.
מאז לא הייתי עם הרבה בחורים, לא עד הסוף עם הרבה ובוודאי שלא הרבה במיטה. לא היה לי קשר רציני או משהו שהתקרב לזה בעיקר כי אני לא נתתי לזה לבוא אליי למרות שחיפשתי את זה בנרות. אמרתי לכם שהאקס בלבל אותי כהוגן.
אין לי מושג איך מתנהגים בדייט ואני דיי בטוח שאם עכשיו הייתי יוצא לדייט עם בחור הייתי עושה מעצמי צחוק.
יצא לי לחשוב על זה עכשיו, לתהות עם עצמי בזמן שניסיתי ללמוד איך לעזאזל להעביר יותר מהר בין האקורדים של השיר Knocking on heaven's door מבלי להרוס את כל הרצף (גם הגיטרה זה שינוי שהכנסתי לחיים שלי לא מזמן וזה גורם לי אושר רב).
חשבתי שאולי אני לא מחפש במקום הנכון. אטרף אולי היה רלוונטי באותה התקופה, ואולי כבר מיצה את עצמו והוא לא המקום הנכון בשבילי לחפש ולחפש. כל החיפושים האלה כבר מוציאים לי את כל הפרפרים.
מה שבטוח, גם המסיבות מיצו את עצמן לחלוטין. למרות כל הסיפורים המרגשים שאני שומע על שני בחורים מקסימים שהכירו במסיבה וביחד כבר חודשים ושנים, ולמרות הסיפורים ההזויים שאני שומע כל בחורים שהכירו דרך סטוצים והיום הם ביחד.. אני חושב שהמסיבות לא בשבילי.
אני לא מרגיש בנוח עם האווירה, עם הבחינות האלה מכל עבר ולכל עבר. לפעמים כל מה שבא לי הוא לרקוד עם עצמי כאילו לא איכפת לי מאף אחד ושלא יתקרבו אליי. זה לא זה.
דווקא מכאן, מעצם הבלוג הזה, הכרתי לדעתי את שני הבחורים הכי מדהימים שיצא לי להכיר. לאחד מהם היה פה בלוג כאן שהיום הוא כבר לא קיים. לא זוכר איך , אבל התחלנו לדבר ולדבר. באיזשהו שלב אחרי שפגשתי אותו עם חבר משותף שנינו היינו באילת ושם קרה בינינו משהו שלא היה לי מושג שהוא היה קבור שם כל כך הרבה זמן.
בניגוד לאקס היחיד שלי, הוא רחש לי הכי הרבה כבוד שבחור רחש לי מעולם. הוא מהווה בעבורי את הפתגם "מים שקטים חודרים עמוק" ולמדתי הרבה ממנו אך יותר מכל שמחתי להוות בשבילו אוזן קשבת כפי שהוא היווה עבורי. הוא תמיד וידא שהכל בסדר, גרם לי להרגיש כל כך טוב במחיצתו. הוא אפילו עצר את עצמו באמצע הסקס שלנו ושאל אותי אם הכל בסדר ואני נהנה. זה היה מדהים בעיני.
הקשר שלנו הופסק לאחר שהחמצתי את ההזדמנות לאהבה ממנו מאחר ולא הייתי פנוי ריגשית באותה התקופה. בחירה שאני מצטער עליה עד היום ומתעצבן ממנה המון, אבל מה שחשוב הוא שהיום יש לו בן זוג והוא מאושר. אני מקווה.
את הבחור השני הכרתי מכאן לפני 6 שנים לדעתי. אנחנו תמיד סופרים את הזמן וצוחקים על זה כל פעם מחדש. זה מישהו שמכיר רק את עפיפון לחלוטין למרות שאף פעם לא פגשתי אותו. הוא פנה אליי דרך המייל שהשארתי כאן וסיפר שהוא נהנה לקרוא את עפיפון (שבאותו זמן היה בכלל תחת שם כתיבה אחר). התחברתי אליו מהרגע הראשון, בעיקר כי הוא ידע עליי פשוט הכל דרך הבלוג ובשיחות שלנו הדבר האחרון שעשיתי היה לא לספר לו את מה שאני חושב. אני דיי סבור שהוא הבנאדם היחידי בחיי שלא שיקרתי לו, וגם האדם הראשון שפתחתי אליו רגשות דרך ההיכרות האינטלקטואלית בינינו. היינו מדברים שעות ואנחנו עדיין בקשר וירטואלי גם היום שזה מה שעושה אותו כה מיוחד בעבורי. הערצתי את האומץ והכריזמה שלו, למרות שהיו פעמים שהוא צחק עליי ואמר שאני יותר אמיץ ממנו.. תלוי על איזו סיטואציה מסתכלים.
גם לו יש בן זוג והוא מאוד מאושר. את זה אני יודע.
דרוש: אומץ-לב
למרות כל זה, הייתי רוצה להכיר בחור מחיי הלילה של הברים.
תמיד היה נראה לי שמישהו שיוצא לבר של סטרייטים עם החברים שלו, לא משנה אם הם הומואים או סטרייטים(כמה שאני מנסה לגרור את חבורת ההומואים האלה לברים שאני אוהב זה לא מצליח. הם עדיין מעדיפים את ליידי גאגא) - נראה לי כמישהו יותר ערכי, יותר עם ראש על הכתפיים.
מישהו שאני בשניות אוכל למצוא איתו נושא שיחה כיוון שהם יהיו מחוץ לגבולות ה-"הומואיות". מישהו שיודע להעריך מוזיקה טובה ואלכוהול טוב.
יצא לי להכיר את הטייפ הזה של ההומואים, והם תמיד נראים לי יותר שקטים, יותר רגועים.. יותר בטוחים בעצמם. זה משהו שאני יותר רוצה להיות, ולראות בבן הזוג שלי.
ועדיין קשה לי לגשת למישהו מבלי לעשות מעצמי צחוק. אני שונא להתחיל עם אנשים ואז מתעצבן שלא מתחילים איתי- זה פשוט תסבוכת שמשלימה את עצמה בכל פעם.
זה נורא מתסכל שנכנס לבר בחור יפייפה שאתה חושב שיש מצב אבל מפחד להעז. כל הערב אתה בוהה בו עם הבירה שלך ומקווה שהוא יפנה אליך, יעז לעשות משהו כשיכול להיות ששניכם נמצאים באותה הסיטואציה בדיוק ופשוט מפחדים לצאת נבוכים אם מתברר שאחד מכם הוא אולי סטרייט.
ובכלל, לרוב הם נורא בארון שאפילו ואם העזת ושאלת את הידידות שלו עליו הוא מתכווץ כמו כדור ונזהר שלא להיתקל בך במבטים.
עניין של איזון
לשנה החדשה הייתי רוצה לאחל לעצמי לשמור על קשר טוב עם שתי החבורות, לאחות בין הקווים המקבילים של עפיפון ולשלב בינהם כדי לגרום לי להיות מאוזן יותר, שליו יותר ושלם עם עצמי יותר.
הייתי רוצה שהשינויים החדשים בחיים שלי יבואו לי בטוב ובעיקר שאני אצליח במסלול הזה שבחרתי לי כרגע בשירות הצבאי שלי. בעיקר הייתי רוצה להפסיק לחפש במקומות שאינם המקום לכך, ולקוות שאולי, בטיימינג הנכון, יגיע הבחור הנכון בשבילי שיכיר את כל הצדדים בעפיפון ושאני פשוט אוכל לסמוך עליו ולהיות איתו מי שאני.
זה בהחלט משהו לקוות בשבילו.
עפיפון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
