| 10/2008
שנייה לפני הגיוס.
אומרים שהצבא מציב בפניך את ההכרח שבלהתבגר.
אני אוהב את השיער שלי מאוד. הוא מתולתל וקצת ארוך, פרוע כל הזמן. אני אוהב את זה שאני מצחיק כל הזמן את החברים שלי ועושה להם טוב. כשחושבים כל זה, אני מקבל מהמראה שלי כמות לא מבוטלת של בטחון.
אני אוהב להיראות כמו נער. זה מי שאני, ואיך שאני רוצה להיות. לפחות בינתיים. אני אוהב להתעופף בגשם וליצור את המציאות שלי אבל אני חושב שממחר כבר לא אוכל לעשות את זה.
בחיי, יהיה לי קשה להיראות כמו ביצה. בייחוד ב'עולם ההומואים' בו אני לא מרגיש בנוח בכלל.
אחלו לי בהצלחה.
אני ממש ממש אצטרך אותה.
| |
מחשבות מתרוצצות.
אני יוצא הבוקר לטיול מחנאות של שבעה ימים לפני הגיוס, ואני מאוד מתרגש. מעולם לא יצא לי להיות בטיול עצמאי שאני בניתי והכנתי עם חבריי כשאנו נטולים מכל מסגרת שהיא. רק אנחנו אל מול הטבע המקסים.
לקח לנו כמעט שבועיים לתכנן אותו מההתחלה ועד הסוף, וביום חמישי נפגשנו בבית קפה שאני מאוד אוהב על-מנת לסגור פרטים אחרונים. למי שמתעניין, המסלול שלנו הוא כך:
ביום ראשון אנחנו קמים דיי מוקדם ויוצאים לאכול ארוחת בוקר. משם אנחנו לוקחים קו שמוביל אותנו לכפר ויתקין, שם אנו עושים את מסלול נחל אלכסנדר מגשר הצבים ועד חוף-הים. את הלילה אנחנו מתכוונים להעביר בחוף מכמורת שהוא חוף דיי מסודר (הנרגילה שלי כבר מוכנה ומזומנה בתיק למקרה הצורך).
ביום שני אנחנו עושים ארוחת בוקר עם הזריחה היפייפיה, ומתקדמים אל מחלף אולגה. יום שני זהוא ערב-החג השני של סוכות, לכן עלינו להיות מאוד זהירים וקפדניים בכל הנוגע לזמני התזוזה שלנו. אחה'צ אנחנו מגיעים לעין גדי ויורדים לים-המלח שם אנחנו מעבירים את הלילה באוהלים. את החג עצמו אנחנו מבלים בנחל דוד ונחל ערוגות באיזור עין-גדי המקסים. הדפסתי המון תמונות והסברים על החיות שם, אז אני כבר דרוך לכל חיה שתצוץ לנו בדרך.
את הלילה שבין שלישי ורביעי אנחנו מעבירים באוטובוס לאילת, אליה נגיע בערך לפנות-בוקר. אני כל-כך אוהב את אילת. היא נותנת לי הרגשה של ריחוק מושלם מכל מה שאתה מכיר ואת החופש שבלהיות חופשי עם עצמך ועם חבריך בכל.
מכל מקום, את ארבעת הימים האחרונים אנחנו מעבירים באילת בדירה שכבר שכרנו מראש. אנחנו קרוב לוודאי נבקר במצפה התת-ימי (מראה הדגים מרתק אותי, אני חייב לציין) ונלך לכמה פאבים נחמדים באיזור שהמליצו לי עליהם.
יומים לאחר שאנו חוזרים מאילת אני אמצא את עצמי בבק''ום. אני קצת חושש מהיום הזה מפני שהוא מסמל בעבורי את סופה של התקופה הנפלאה שעברה עליי מהתיכון ועד עכשיו, אך אני דרוך ומוכן לתקופה החדשה שתבוא עליי.
המון אנשים וחבריי בפרט אומרים לי שהם מתגעגעים לבית הספר ולאווירה שהייתה שם. אני לא מרגיש כמותם.. אני מניח שזה בגלל שאני בניתי לעצמי מסגרת עצמאית שאני ניהלתי אותה ואני חי לפיה כבר המון זמן. רוב החברים שלי התחילו לעבוד רק אחרי התיכון כי הבגרויות לא נתנו להם זמן להשקיע בעבודה כלשהי, הם נתנו את כל כולם למסגרת התיכון ולכשהיא הסתיימה, הם הרגישו אבודים במקצת. אני מניח שזה קורה למספר לא מבוטל מבני הנוער כאן..
אתם מבינים, אני חי עפ'י המסגרת שאני בעצמי בניתי כבר המון זמן. השביתה הארוכה שהייתה הכריחה אותי ליצור לעצמי כזו ולהיות עצמאי לגמריי מפני שאם לא, הייתי מאבד את עצמי בדרך. לכן הקדשתי קצת זמן ללימודים, קצת-יותר זמן לחברים, והמון זמן לעצמי.
אולי בגלל זה אינני מתגעגע לתיכון, מפני שאני שמח במה שיש לי עכשיו ורגיל אליו.
עצם זה שאני מאוד דוגל בללכת אחר מה שעושה אותי מאושר ואחר מה שמעלה חיוך על פניי, נותן לי המון שלווה בחיים שלי כרגע.
אני לא חושב שאני יכול לדגמן חברת בגדים, אבל אני בהחלט מרגיל את עצמי לחשוב שאני נראה לא פחות מזה ומשתדל להוציא את זה החוצה. מספר של אנשים אמרו לי שהם מקנאים בבטחון העצמי שאני משדר, אבל זאת באמת לא עבודה של ממש. זהו תהליך ארוך בו אתה לומד להכיר את עצמך ולאהוב את עצמך כאן, ועכשיו, עפ'י התכונות והנתונים הקיימים.
אני השתדלתי להשקיע המון זמן ואנרגיה בחברים הקרובים שלי, וזה מאוד השתלם לי מפני שהתקרבתי לאנשים שייחלתי בליבי להתקרב אליהם. חברים שלי מקבוצות שונות מתחילים להתגבש ולהיות יחדיו- הטיול עצמו מוכיח זאת.
אחת החברות הכי טובות שלי אמרה לי שאני חצי ממנה, וזה חשוב לי יותר משאי-פעם תוכל לדמיין. אני לא כל-כך מרבה בלהעריף אהבה לכל אותם אנשים שאני אוהב, אלא פשוט סומך עליהם שהם יודעים זאת. חברה נוספת אמרה לי שהיא מרגישה שמחה יותר בתקופה האחרונה, וזה ממש עשה לי את היום. הם באמת חשובים לי, ואיכפת לי.
לאחרונה נוסף לי חבר סטרייט אל החברים הקרובים-יותר קרובים, ואני ממש מרוצה מזה. משהו גורם לי לרצות לפתח את החזות הגברית שלי קצת יותר(כן, יש הרבה על מה לעבוד). אולי זה הצבא, אולי זו הסיבה שאני כרגע הרבה יותר בשליטה. אולי זה מן שילוב מוצלח בין שניהם. בין כה וכה, אני מרוצה מהשינוי.
בברכת שבוע מוצלח,
מעופף(אבל עם עדיין הרגליים בקרקע).
:]
| |
שינויים.
בשבועות האחרונים עברתי עם עצמי ועם אנשים נוספים סיטואציות שלא חשבתי שאמצא את עצמי בהן ורגשות שלא חשבתי שארגיש. התקופה האחרונה מסמלת בעבורי כל כך הרבה סגירות מעגל וחידודי פינות שלא היו מחודדות מספיק.
אני שם לב כבר בשינוי הזה בתוך עצמי. אני שומר אצלי את הדברים, מנתח אותם לבד. מתמודד איתם לבד, מפרש, ורק אחר כך מוציא את המסקנה המוגמרת.
לפני כמה שבועות בן הזוג הקודם שלי, כמעט המיתולוגי, יצר עמי קשר. לא כל כך הבנתי מה הסיבה ואני בתמימותי זרמתי עם המחשבה המסקרנת. דיברנו במה שנדמה כשיחת חולין סתמית במקצת עד שהשיחה החלה לקבל תפנית אחרת.
בסופו של דבר, מצאתי את עצמי אצלו בדירה מכל כך הרבה מחשבות שהעוצמתית בינהן הייתה להבהיר לעצמי מה בדיוק אני מרגיש אליו, גם לאחר יותר משנה של פרידה וניתוק כמעט מוחלט.
הוא אסף אותי אליו הבייתה. כבר במכונית שלו נוכחתי לדעת עד כמה השתניתי עפ'י השיחה עימו. הייתי תקיף יותר, מודע יותר למה שקורה ומודע אליו בפרט. הגענו אליו, אני שתיתי כמה כוסות מים והתבוננתי בחפצים שהוא לקח עימו מהדירה הישנה כשבמקביל עלו לי עשרות זכרונות. דחקתי אותם בקלות. ראינו ביחד סדרה משעשעת בטלויזיה כשבסופה שנינו נרדמנו. ידעתי שישנה תחבורה ציבורית בקרבת מקום בעזרתה אוכל להגיע לעבודה, לכן לא חששתי. כעבור מה שנדמה כשעתיים של שינה הוא החל לגעת בי. במחשבה ראשונה זה היה מאוד מרתיע, אבל זרמתי עם הסיטואציה. המחשבה של "אתה חייב לדעת מה עובר עליך" לא זזה לי מהראש. התנשקנו, נגענו, והיינו עד הסוף.
הוא נרדם מיד, מסופק. אני מצאתי את עצמי שוכב על גבי כשאני מסתכל בתקרת החדר בעיניים פקוחות כשאני מנתח בראשי את ההשלכות של אותו ערב. פתאום הבנתי את הדבר שאולי משפיע עליי ביותר גם כעת. לא הרגשתי טיפת רגש בעבור אותו אדם ולו בפרטים הקטנים ביותר. אתם מבינים, בפעם הראשונה בחיי אינני מרגיש מאוהב. זו כברת דרך שייחלתי להגיע אליה כבר יותר משנתיים.
באופן אירוני כמעט, בימים האחרונים לא יוצא לי מהראש אותו בחור שהפסקתי להיות עמו בקשר משלל סיבות כשהסיבה העיקרית בינהן כבר הוצגה בפניכם. נזכרתי בו כמה ימים אחר כך. באיך שהוא גרם לי להרגיש נחשק יותר מכל אחד עלי-אדמות ובאיך שכיבד אותי בצורה שאיש לא עשה כמותה מעולם. הכרנו כאן, דרך ישרא-בלוג. הוא לא דיבר הרבה כמוני, אבל הוא היה מקסים. מן גבר שקט ומסוקס שלא פחד להרגיש.
ובכל זאת, באותם הרגעים העדפתי לא לפגוע בו ולא לבזבז את זמנו מפני שהרגשתי שאני לא מוכן. מצאתי את עצמי מסתכל בתמונות המשותפות שלנו, מתנשקים. לא יכלתי להתעלם מפרץ הגעגועים העוצמתי שהרגשתי באותם רגעים.
שלחתי לו הודעה בערב ראש השנה כשמאז אני מנסה לחזר אחריו באטיות, אך הוא השתנה בחודשים האחרונים וגם אני. בין כה וכה, אינני חושב שהוא יתן לי הזדמנות נוספת.
הצבא כבר בפתח. אני מתגייס בעוד כשבוע וחצי, אבל שיבוא. אני מחכה.
המשמרת האחרונה שלי במקום העבודה בו אני נמצא כבר שנה ושמונה חודשים עומדת להיות מחר בבוקר. עצוב לי, אבל אני מסתכל קדימה.
כחלק מהרצון לספוג כמה שיותר אווירת חופש לפני המחנק הצבאי, שלושה מחבריי הטובים ביותר מתלווים אליי למסלול של שבעה ימים ברחבי הארץ. מנחל אלכסנדר לעין גדי, ומשם לאילת. מרוב דאגה, מיניתי את עצמי לאחראי על בקבוקי המים ולכך שלכולם יהיה מספיק מי-שתייה בכל יום. זה משעשע אותם, אבל אני דואג להם. הם האנשים שאני הכי אוהב בכל העולם.
ובכלל, החברים שלי נותנים לי את היציבות בחיי כרגע. אני מרגיש מאוד בשליטה, מאוד מודע למה שקורה סביבי ובעיקר לאחר המאורעות האחרונים.
עד הגיוס,
:)
| |
אלטרנטיבות.
חבל שאני ביישן עם גברים. היו כמה לי כמה הזדמנויות והתביישתי לגשת לדבר, או להתמודד עם דחייה. במקום זה אני שולח מבטים חטופים ומתאכזב קלות בתוכי. אני מאוד אוהב לרקוד על הבר ולשקוע במוזיקה, מלא עיניים נעוצות בי וזה גורם לי להרגיש סקסי ונחשק.
חבל שזה בר של סטרייטים.
אני לא מסוגל עם אתרי ההכרויות האלה. מאוד מזוייף מבחינתי, וזה מאוד קשה לי להביע את עצמי בכתיבת 300 תווים. אני כל כך הרבה יותר מ-300 תווי אותיות וירטואלים. אני יושב ושואל את עצמי איך להגיע למצב כלשהו של הכרויות עם בחורים כי מן הסתם לא הולך לי במקום הבילוי הקבוע שלי אותו אני אוהב.
אני אוהב לרקוד, אבל אני לא אוהב ללכת למסיבות של אותה "קהילה". אני אוהב לשתות, אבל אני לא אוהב ללכת לבר ההוא ליד רוטשילד.
אולי אני אנסה בכל-זאת, בתמיכת כמה חברים טובים.
אחלו לי בהצלחה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
