על קו האופק כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 11/2008
משתפר. הכל משתפר בהדרגה. אני אוהב את זה.
| |
חופש לפתע נזרקתי אל אותו רחוב הומה באנשים שרגליהם הזיזו אותם במהירות מקצה אחד לקצה האחר. הבטתי מסביבי. אני אוהב את הגיוון של אותו רחוב. הוא מכיל כל כך הרבה סוגי אנשים, תחביבים וכשרונות חבויים. אני אוהב להסתכל על האנשים האמיצים שמחליטים להראות את הכשרון שלהם לעיני כולם, סתם ככה, ברחוב ההומה. אני אוהב את אותה אחת שמציירת, ואת אותו אחד שאוסף כסך כדי לבקר את אבא שלו בג'מייקה. אני אוהב להסתכל על אותה אחת שרה, ואני אוהב לראות את כל אותן העבודות של כל כך הרבה אנשים. אני אוהב להסתכל על השמיים הסגריריים ולנשום לרווחה. אני אוהב את החופש של תל אביב.
אני מרגיש קצת בודד לאחרונה. האנשים שאיתי בקורס לא נראים סימפטיים כל כך. בזמן האחרון הדחקתי בתוכי את מישור הזוגיות. העדפתי לרכז את כוחותיי באנשים אחרים, בצבא ובמערכת. לאחרונה אני מתגעגע לזה ורוצה מישהו שיחכה לי בבית ויאהב אותי ואני אותו, כי מגיע לי.
אבל אני ממשיך לחשוב על גישה חיובית ככל שניתן. כאילו שיש לי זמן למשהו אחר עכשיו.
| |
אבן דרך משמעותית. סיימתי את הטירונות, במה שהתברר אולי כחוויה המדהימה ביותר שהייתה לי בחיי. נהניתי מכל רגע. נהניתי לרוץ, נהניתי לדבר עם האנשים שקשה להם ובכו בפניי. נהניתי מאוד מהמטווחים ומהשמירות באישון לילה כשהשקט מקרקר סביבך והקור חודר לעצמותיך. נהניתי ממשמע הגשם שחדר וטפטף מבעד לאוהל המוזנח כשמיטת הברזל חורקת בלי הפסקה. נהניתי מחברתם של אותם אנשים מקסימים שפגשתי על הדרך. נהניתי מכל מאותה תחושת גאווה עצומה שעלתה בי בזמן החזרות לטקס בהן הודיעו לי שאני המצטיין הפלוגתי. פלטתי קריאת תדהמה אבל בתוכי ידעתי תמיד. בכיתי בחרישות ומדי פעם מצמצתי בעיניי מבלי שאיש יבחין באותן דמעות שסירבו להיסגר בפנים, אבל המפקדת שלי הבחינה בכך למרות הכל. באמת שהייתי רוצה שדוד שלי ז'ל שנפל באחת ממלחמות ישראל היה זוכה לראות זאת באותו הרגע.
זה בשבילך. ובשביל עצמי.
| |
טירונות בעודי מתאמץ להסוות את גרוני החנוק שעה שחבריי והוריי עמדו סביבי הבחנתי באוטובוס המתקרב. זה היה יום ובכלל שבוע חורפי במיוחד במה שנדמה כמן יריית הפתיחה הגשומה ביותר שהייתה עד כה. הרגשתי את הרוח נושבת על ראשי המגולח שעד לפני 24 שעות היה מלא בשיער מתולתל ופרוע. עליתי על האוטובוס לא לפני שזקנה מרוקאית צצה משום מקום, בירכה אותי והתיזה עליי כמה טיפות מבושם שהדיף ריח חזק במיוחד. נופפתי לחבריי ולמשפחתי לשלום שעה שעליתי על האוטובוס שהסיע אותי ועוד 40 בחורים אל מעבר לחומות הבסיס. "זהו זה.." חשבתי לעצמי, נאחז בפלאפון שלי ושולח הודעות תמיכה אחרונות לכל אלה שהופיעו. נימה של סיום מוחלט הייתה באוויר, אך עם זאת הייתה כהתחלה חדשה, גדולה מאוד.
היום הראשון היה צרוף בטרטורים ובתזוזה מתמדת ממקום למקום, כפי שצפיתי. השתדלתי מאוד לשמור על קור-רוח ועל רוגע לכל אורך היום ובכלל לכל השבוע הראשון. היה מאוד מאוד גשום, מה שלא הקל עליי כ'כ ולא על כל אלה שאיתי במחלקה אבל אני הסתדרתי. ישנתי על מיטה ספוגת מים ונהניתי מזה, היה לי קר כ'כ ונהניתי מזה ולבסוף הייתי גאה בעצמי שעברתי זאת. המון אנשים התלוננו ועדיין מתלוננים אבל אני בשלי. המשכתי באותה גישה הדוגלת בחוסר מתן זמן לקיטורים מפני שאם אתחיל להתלונן דבר לא ייגמר. הייתי במטווחים שם יריתי בנשק חם בפעם הראשונה בחיי ומאוד נהניתי מהחוויה. גם התוצאות הרשימו אותי מאוד.
לגבי כל העניין עם הנטייה המינית, קצת קשה לי פתאום לעטות על עצמי את אותן מסיכות פעם נוספת, אבל אני מצליח לא רע. אין לי ברירה.. אין במידת מה הצקות או גילויי הומופוביה מהאנשים שאיתי במחלקה (לצערי יש מישהו אחר שלועגים לו מפני שהוא לא מסתיר זאת כ'כ) אבל עם המקלחות טרם התמודדתי. אני אסגור שבת ראשונה בבסיס בשבוע הקרוב ומן הסתם אצטרך להתקלח. אולי אתגנב במהלך אחד הלילות אבל פשוט כל כך קר. אני אחליט בזמנו.
קשה לי עם העובדה שאיבדתי את המראה שכל כך אהבתי. הבטחון העצמי שלי ירד ללא היכר ומאז הגיוס הוא נמצא בתהליכי שיקום אינטנסיביים. אני אהבתי להיות אותו נער עם שיער פרוע וחיוך מסתתר ואני מרגיש שמכריחים אותי לוותר על זה. אני לא מוצא הרבה זמן לחייך כי אנחנו צריכים להיות כמעט כל הזמן רציניים אם זה במסדרים, בכיתות הלימוד ובסיטואציות אחרות. אני מאוד מתגעגע לזה.. לחייך בלי סיבה. אני התבגרתי כבר ממזמן, אבל אני אוהב להיות נער.
אני מקווה שיילך לי טוב בשבוע האחרון. מתוכנן לנו יום מטווחים נוסף בימים הקרובים ואני מצפה לכך מאוד. מעבר לזה, אני מקווה שהגשם לא יחזור על עצמו במלוא הדרו כפי שהיה לפני כשבוע. ועד אז,
קבלו ממני חיוך.

| |
|