| 3/2009
דברים שכתבתי בבסיס - חלק 6: אבק שריפה
24.3.09
" השבוע בבסיס, למרות שהוא עוד לא נגמר, עובר בצורה דיי טובה. ביום השני לקחו את כולנו ליום כיף בבית הארחה בקרבת מקום והיה מהנה ביותר  . לצערי, הפעילות הופסקה בשל סופת חול רצינית שאילצה אותנו להיכנס פנימה אבל זה היה כבר בשלב שמיצינו את המקום מבחינתי. היום היינו במטווחים סדירים, המתקיימים בערך כל ארבעה חודשים. יום המטווחים זהו היום האהוב עליי ביתר. אני אוהב את אבק השריפה ששורר בכל מקום, אוהב את הרגשת הקנה החם לאחר המקצה, את הרגשת שחרור הקיטור כשמרוקנים את המחסנית על המטרה ואת מרגש הסיפוק לאחר וידוא הפגיעה. אני אוהב את הציפייה כשמכניסים את המחסנית וכשנכנסים למצב שכיבה, את פעימות הלב המאיצות ואת האנדרנלין שנזרק לדם בן-רגע. יותר מכל אני אוהב את תחושת ההתאחדות עם הנשק בזמן שאני יורה, את הפיצוצים ואת ההדף שאני מרגיש.
בסך הכל לא רע לי מבחינת המקום והתנאים. הרי במשך חודשיים של שהות כאן, הספקתי להיות חלק מכמה אירועים חברתיים דיי נחמדים. תחילה היה לנו ערב קריוקי ועל האש, אחריו כמה ימים בכפר נופש של חיילים, סטאנג אפ, מסיבת פורים מושקעת ואחרון חביב את בית ההארחה שלקחו אותנו אליו. הבסיס כאן בסדר גמור בסופו של דבר, אבל העבודה והתפקיד שאני צריך לבצע עדיין נותרו בעיניהם בעייתיים כשלעצמם ולא חל שום שינוי.
זה מתקרב, בקרוב מאוד אני אצטרך ללחוץ על המפקדים שלי ולעשות משהו בנידון. עוד זמן קצר ואני אהיה כבר חצי שנה בצבא ומאותו רגע פסילת התפקיד שלי תהיה בעייתית עם כל יום ויום שיעבור. אני ממש לא בנאדם של בלאגן, זה ממש לא אני, אני אוהב לפתור את הבעיות שלי בעצמי ברוגע ובנועם, בייחוד עם מערכת מורכבת שכזו כמו צה"ל. הכל ממליצים לי ללכת ראש בראש, לא לצאת מהחדר ולא לבצע את המוטל עליי אך אני משיב ואומר שאני פשוט לא אדם שכזה, בין היתר בייחוד שבעצם לקיחת צעדים שכאלו אני עלול להחמיר את מצבי ולהזיק יותר מכפי שאועיל. אני לא יודע מה לעשות, או איך לעורר את תשומת ליבם של מפקדיי בייחוד שלא יכלתי לבוא אל אחד מהם באמצע הבריכה ולהתחיל לפתוח את זה כשזה לא הזמן והמקום המתאימים.
בינתיים אני מנסה להתחבר עם האנשים הנכונים הנמצאים בפיקוד במטרה שיעזרו לי להזכיר למפקדים שם שאני עוד מחכה.. "
| |
זרימה חיובית
הייתי בסוף השבוע האחרון בקארמה חיובית של עשייה בלתי פוסקת. תחילה ישבתי כל הלילה על מסלול שאני וחבריי מתכננים בחול המועד של פסח אל מזרח הכנרת הפסטורלי, ישנתי כמה שעות ואז הלכתי לפתח כמה תמונות מדהימות שבחרתי בקפידה ממאות התמונות שיש לי במחשב מכל מיני תקופות בחיי ומהמון סיטואציות מצחיקות שהיו לי ולחבריי כך שחלק שלם בחדרי עטור בעשרות תמונות הדבוקות באדיקות על הקיר מה שמשאיר לי על הפנים חיוך ענקי בכל פעם שאני נכנס אל החדר.
סוף השבוע הזה נחתם בשיחת טלפון שרציתי לעשות כבר המון זמן עם אדם אשר אני מעריך ואוהב מאוד, מה שבהחלט נתן לי המון כוח אל השבוע העתיד לבוא בבסיס שאני לא כל כך מסתדר בו. פרפרים קטנים מרשרשים בתוכי במטרה לצאת החוצה. אני עדיין מציאותי, אבל אני אוהב להרגיש את ההרגשה הזו איתו שוב פעם.
העפיפון שבתוכי משייט לו במרחב עם חיוך גדול המצויר עליו.
שבוע נהדר.
| |
דברים שכתבתי בבסיס- חלק 5: הג'וקר.
12.3.09
"
שעת לילה מאוחרת. ממסביבי שורר השקט והחושך שנקטע מבעד לפנסים שחוצים את הרחבה המגודרת של הנשקייה. אין כאן אף איש מלבדי, ובכל זאת אינני מרגיש לבד. בתקופה האחרונה אני יכול להגיד שהמצב בבסיס התמתן יותר. אני עדיין, כמובן, לא שש לעשות את מה שאני אמור לעשות כאן, אך רוב הנגדים שמפקחים עליי כבר יודעים שאני לא מסתדר עם העבודה והם אינם, ברוב הפעמים, מכריחים אותי לעשות דברים שאני נגעל מהם או מעדיף שלא לעשות אותם כך שרוב הפעמים אני מעסיק את עצמי לבד ומנקה פה ושם או סתם מסתובב לי ברחבי משטח העבודה.
לקחתי חופש ביום שלישי, והייתי במקום שהייתי בו רק פעם אחת וממש נהניתי. הוא דיי מוכר, קוראים לו התיאטרון. אני מניח שנהניתי במסיבה בגלל שלא הייתה אווירה מינית באוויר והתחפושות גרמו לי להרגיש יותר בנוח במה שיצר אווירה יותר קלילה וכיפית, כמו שאני אוהב במסיבות. אולי גם תרמה הגישה שבאתי עימה מתכתחילה שהיא פשוט לרקוד ולהנות כאוות נפשי מבלי להסתכל לצדדים ולצוד בחורים כי זה ממש לא מעניין. כמובן שנהניתי בכל זאת מבלי משהו מיוחד שהיה אבל המוזיקה והאנשים שהייתי איתם בהחלט עשו לי את הערב.
בחלק מסויים יצאתי החוצה לקנות לי בקבוק מים נוכח המחירים המופקעים שהיו במקום לבקבוק מים קטן ומסכן. יצאתי עם ידיד טוב שלי שלא ראיתי אותו הרבה זמן. ישבתי על מרגלות תשתית הבנייה ההרוסה שמצויים שם ודיברתי איתו על כמה שהתגעגעתי אליו ושאני ממש נהנה איתם. לפתע הופיע מישהו שהתחפש לג'וקר ושאל אם יש סופרמרקט באיזור. השבתי ואמרתי שיש ממש בהמשך ופרגנתי על התחפושת המושקעת והנהדרת שלו. הוא הודה לי ושאל אם הוא יכול לנחש את שמי כי יש לו קטע כזה לנחש שמות של אנשים ברחוב.
השתעשעתי מהרעיון, עד שאחרי דקה בערך הוא אמר את השם המלא שלי, באיזה תחום עבדתי בעבר ואיפה. נעשיתי מתוח מעט, ידיד שלי חשב שמדובר במישהו שעוכב אחריי והוא ניסה להרחיק אותו מאיתנו עד שהוא אמר לו איפה הוא גר. הוא השתתק בהתאם.
הג'וקר נעלם כפי שהוא בא, לא לפני שהוא הוציא לנו קלף קטן בדמותו.
מאוחר יותר התברר לי שזה מישהו שמכיר אותי והעדיף לא להזדהות עם שמו. אין לי מושג למה. המשכתי את הערב שלי, בן הזוג המיתולוגי שלי אמר לי שלום לשנייה חטופה ואני הייתי בשלי והמשכתי לרקוד עד הזריחה עם חבריי שעוד נשארו.
משם חזרתי הבייתה להתקלח ותוך שעה כבר הייתי ברכבת לכיוון מרכז באר שבע. מצאתי את עצמי צובע עמודים בשחור שעות ספורות אחרי שרקדתי להנאתי במסיבה. היה לי קצת מוזר, אבל לא התחרטתי שהלילה שלי היה לבן לחלוטין ובלי אף דקת שינה. נרדמתי בכל מקום, אם זה בפינת העישון, בישיבה על המדרכה, או בחדר כמעט בעיניים פקוחות. היה בהחלט משעשע.
לא ממש הייתה לי הזדמנות לישון היום, כי נקבע לי ליל שמירות בנשקיית הבסיס. אני כבר אישן בבית בתקווה שלא אתמוטט עד שאגיע לרגע המיוחל הזה.
דברתי עם נגד הלוגיסטיקה שמשרת איתי בבסיס. הייתי צריך להדפיס משהו בשביל המפקד שלי, והדפסתי אותו במשרד של הנגד. התפתחה לה שיחה קצרה והוא שאל איך ביליתי את פורים. אני השבתי ואמרתי שהייתי במסיבה ממש כיפית. היינו לבד, אז הוא שאל בשקט אם הייתי בתיאטרון(הוא גם הומו) ועניתי בחיוב. התפתחה לה שיחת נפש הזויה על מה שאני עובר בבסיס ומה עשיתי כדי לצאת מהתפקיד שאני עושה עכשיו והוא הציע אוזן קשבת ואמר ש"זה לא ייקח עוד הרבה זמן אבל זה יתבצע בסופו של דבר. להחליט על אי התאמה זה לא דבר שעושים בן רגע וזה יכול לקחת כמה חודשים אבל זה מתבצע".
שמחתי על מילותיו, והודיתי לו בחיוך רחב ובחפץ לב.
אני אוהב להיות חייל וגאה בזה מאוד. אני שונא להגיע למצבים של שבירה וחוסר מוטיבציה בגלל דברים שאני שונא לעשות שגורמים לי להרגיש חסר ערך ומבוזבז לחלוטין. נותר לי רק לקוות שהמצב בבסיס ימשיך להתמתן ולא יהיה נורא כל כך לחודשיים הקרובים. זה באמת לא הרבה זמן.. נכון? 
"
| |
דברים שכתבתי בבסיס - פרק 4: יוצאים לנופש.
4.3.09, 11:00
" לקחו אותנו למן כפר נופש של חיילים למרגלות חופי אשקלון. מקום יפייפה עם חדר כושר, בריכה ענקית, מועדון נחמד ואוכל לא רע בכלל. במובן מסויים סוף השבוע הרגוע המשיך גם לכאן עם נוף יפייפה ואווירה נחמדה. הבעיה היא שלפעמים אני ברמת העקרון, צריך לעשות את מה שכל החבר'ה עושים: אם זה ללכת לבריכה, לחדר כושר או לשחק כדורגל. הבעיה היא שאני פשוט לא סובל לשחק כדורגל וזו האופציה שהיא כמעט תמיד מתקבלת פה אחד. אני לא טוב במשחקי כדור בכלל ומתי שאני כן מעז לשחק, אני לא מפסיק לעשות לעצמי בושות לכן ברוב המקרים שהם משחקים אני בוחר לשבת בצד או ללכת להסתובב לבד.
יותר מכך, יש כאן בעיה שטרם התמודדתי איתה בצבא. אני אנסח את זה בצורה הזו.. יש כאן המון גדודים מגולני, צנחנים, גבעתי או כפיר הבאים ליום גיבוש דרך ספורט. קשה לי במקצת לראות עשרות עלמים מזיעים את נפשם או הולכים לבריכה תוך שהם נשארים בלבוש קל מאוד. ברוב המקרים אני מוריד את המבט באינסטינקטביות לאו דווקא מחרמנות אלא מקנאה כי לי אין גוף חטוב וסקסי כמו שאני רוצה..
אני לא אתלונן כמו כוסית על הגוף שלי כי מבחינתי זה מיותר אך רק אציין ואומר שמאז שהתגייסתי העליתי מספר קילוגרמים עודפים שלא מועילים בדבר כך שאיבדתי כל זכר לגוף חטוב עוד היה קיים בימים עברו ונורא קשה לי לחזור לזה כי אני יוצא חשושים וכנראה שאני צריך לתכנן את סופי הבוע שלי כך שיתאימו לכמה שעות של ספורט.
אוף. מספיק עם הקיטורים. באמת שאני משתדל לאהוב את הגוף שלי כמו שהוא.
דרך אגב, שומעים מדיי פעם נפילות של גראדים על אשקלון. בהתחלה לא הבנתי מה פשר ההדף והייתי בטוח שזו רעידת אדמה. תוך שניות נעשיתי חרד וטון הדיבר שלי נעשה לחוץ מאוד- עד שאמרו לי שאנחנו במרחק לא גדול מעזה ואז כבר התחבר לי.
אקווה שאצא מכאן בחתיכה אחת.. "
| |
דברים שכתבתי בבסיס - פרק 3: "לוחם? מי, אני?"
1.3.09, 00:15
" ניסיתי להירדם לאחר השמירה בת השעתיים, אבל לאחר זמן רב של שינויי תנוחות והתכרבלות בפוך הבנתי שאני כנראה לא עייף. פניתי אל הכתיבה; משהו שאליו אני מרגיש מחובר תמיד.
סוף השבוע עבר לי כל כך מהר. נשארו לי עוד 3 שעות של שמירה במצטבר אך בדיעבד הן נראות לי כל כך זניחות וכלל לא הפריעו לי. למען האמת, דווקא נהניתי מסוף השבוע בבסיס.
כמעט שלא הייתי במגע עם איש, מהסיבה שפשוט לא נותר כאן אף אחד חוץ ממני. אני דווקא חושב שזה עזר לי המון. אני מאוד אוהב להיות לבד, וכך היה - אני, קנקן התה הצמוד, שני ספרים שכבר סיימתי לקרוא ומפזר החום ברקע. לעיתים הגשם גם קופץ לבקר ולרוב יש רק רוחות זקות מאוד איתו או בלעדיו.
חידשתי את מליא האנרגיה שלי כמעט לחלוטין, בעיקר בזכות החיבור עם השקט של הטבע. אני אמנם נמצא בבסיס שהוא במרחק כמה דקות מתחנת הרכבת הדרומית ביותר, אבל הוא עדיין מאוחר מאוד. המנטליות שונה כאן, הקאלים והאווירה.
הגעתי למסקנה שמאמצי הבריחה שלי מכאן וההתמקדות באיך לא להיות כאן ומה לעשות כדי לצאת מפה מבזבזים לי אנרגיה חיונית שאני זקוק לה מאוד. בגלל המאמצים האלה קשה לי להתמקד במה שעדיין טוב ובמקום זאת אני מתרכז רק במה שרע כל הזמן. השעות עוברתי לי כמו שבוע כשאני עם האנשים שאיתי.
למרות זאת, בסוף השבוע הזה, דווקא מה שפחדתי ממנו, הזמן, התברר כחבר חמקמק שהותיר אותי עם טעם של עוד ובדידות שטרם מיציתי אותה לגמריי. גלגל"צ הפכו לחבריי הטובים ביותר, הספרים, וכמובן כלי הכתיבה שברשותי. בעיקר התמכרתי לסודוקו וכמעט סיימתי ספר שלם. בחיי שאני כבר רואה מספרים כשאני עוצם את העיניים..
כל אלו מותירים בי את המסקנה היחידה והמתבקשת שזהו לא מקומי ולא משנה מה. לאור אלו אני חושב שהחלטתי ללכת בעקבות צעד גדול ומשמעותי שישפיע מאוד על שירותי הצבאי בעתיד, אם כי הוא עדיין בחיתוליו.
אז ככה, סגן האלוף איתו דיברתי אמר לי שכמעט בלתי אפשרי לפסול מקצוע ברגע שאתה עובר קורס והסכמה אל התפקיד, או המקצוע במקרה שלי. כמובן שהוא צודק ולא ציפיתי לשמוע תשובה אחרת אך הגענו לאופציה מאוד מקובלת המשלבת את אחד התחומים בהם רציתי לעסוק מלכתחילה ובמקביל עדיין יכולה להתקבל על סמך האנטרסים של הגורמים הצבאיים.
כנראה שאני אעבור הסכמה לטירונות קרבית(03) באגף ההנדסה הקרבית, ולאחר מכן אוסמך להיות מדריך אב"כ ובהמשך בתקווה להיות קצין. יש לזה המון חסרונות ואיתם המון יתרונות. כמובן שסוף השבוע הותיר לי המון זמן לחשוב על הרעיון. בהתחלה נורא פחדתי מהעניין, המחשבות הראשונות שעלו לי בראש היו בערך כמו -
"מה? קרבי? מי אני?"
"מה? בהל'צ? וחשבתי שהמקום שאני נמצא בו הוא רחוק.."
"אני לא חושב שאני מתאים לזה"
"קרבי? מי? אני? מפחיד אותי לחשוב על זה בכלל"
"שוב אעבור טירונות מעיקה וקורס שוחק לאחר שהתרגלתי אל חופש התנועה בשירות הסדיר?"
התבשלתי עם המחשבות הללו בימים האחרונים, אך לאט לאט חל שינוי בגישה שלי אל הרעיון. חששות התמתנו על ידי מחשבות שנלחמו בהם בחזרה בסגנון של- "למה אני לא יכול לעשות את זה?", "אני דווקא מסוגל. זה לא יהרוג אותי, זה ידרוש ממני המון אבל יהיה לי סיפור רב מכך ואני יודע את זה", "הכל עדיף על פני המקום הזה".
נכון, אחד החסרונות הגדולים הוא המיקום של בסיס האימונים ועוד יותר מכך- התנאים הנוראים שיהיו לי בחודשים הראשונים בתור קורסיסט(שוב) ובדיוק אחרי שהתרגלתי ליחס אחר בתור סדיר. מנגד, יתרון שבא לאזן את המשוואה הוא העובדה שאת כל זה אעשה בהמון מוטיבציה ואהבה גדולה אל התפקיד- מפני שהוא תפקיד שבסופו של דבר, השירות עצמו יעניין אותי הרבה יותר ממה שאני עושה כרגע. אני כבר למדתי על עצמי שכשיש לי מוטיבציה ואמונה אני יכול להגיע רחוק ולהראות לכולם שאני שווה משהו.
הנטייה המינית שלי כבר לא כל כך מפחידה אותי כמו פעם.. העירום שמקלחות ממש זניח וממש לא איכפת לי, אבל עדיין יהיה לי קשה להתמודד עם הידיעה שמישהו אחר ידע. אני ארגיש נבוך לא בשבילי- אלא בשבילם בזמן שנתקלח. חוץ מזה, שאני לא דוגמן צמרת אז הבטחון העצמי בגוף שלי גם לא ממש עוזר, אבל ניחא. אני לא נותן לזה להסיט את מבטי מהמטרה הסופית שלי מפני שמעל הכל, מה שמותיר את אותה המשוואה בתוצאה חיובית הוא המאמץ שאשקיע על מנת להגיע למקום אחר, טוב יותר. וכמובן המוטיבציה.. הו, המוטיבציה.
אני אסיים כאן לבינתיים,
נושא את עיניי בתקווה לימים גשומים כמו שהיו כאן בסוף השבוע האחרון, אך עם המון זהירות בכבישים ובמינימום התקררות. "
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
