על קו האופק
כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק. |
| 4/2009
אני הולך להתנדב.
החלטתי שכבר המון זמן לא הלכתי להתנדב בתנו לחיות לחיות שברחוב חפץ חיים ליד עזריאלי, ולכן אלך מחר בבוקר ויהי מה.
שלחתי הודעה לכמה חברים, מי שיבוא יבוא. אהיה שם בכל מקרה ואהנה מחברתם של הכלבים שמחכים לבית חם.
אם אי פעם חשבתם להתנדב (ולא לחיות בתוך בועה) לדברים מסוג כזה, העמותה מקבלת מבקרים שמוציאים את הכלבים ונותנים להם חום ואהבה בימי חול בין השעות 10:00-17:00 ובימי שישי מ10:00-14:00.
* עפיפון.
| |
אובדן האופטימיות?
וואו, השבועות האחרונים לא היו קלים בכלל. משהו בין סערת רגשות רצינית מאוד שהתפוצצה לי אחרי שהייתי שבת בבסיס לבין בכי ודמעות בשבוע של יום השואה ויום הזכרון לחללי צה"ל. התמודדות רגשית לא קלה בכלל, אבל היא עברה לבסוף.
לפעמים אני חושב שאני לוקח את המטענים השליליים שלי והדכאון שאני שרוי בו בבסיס אל היציאות שלי עם החברים. אני כבר לא נהנה כמו פעם (נהנה, אבל פחות), קשה לי לחייך בצורה כל כך קלה ונינוחה ובאופן כללי אני פחות אופטימי כמו פעם.
קשה לי לעשות את ההפרדה הזו לבין מה שאני עובר בבסיס לבין מה שאני עובר מחוצה לו. בכל זאת, זה מטענים שנשארים איתי כל השבוע, כמן פצע שגדל במהלך השבוע והוא מתאחה בכל פעם מחדש בסופו של השבוע אם כי לא מספיק כדי שאני אחזור לעצמי לחלוטין.
יש רגעים,
שאני תוהה אם אני לא באמת חזק כמו שחשבתי.
| |
דוד שלי.
הוי, דוד שלי, דודי שלי..
הלוואי והיית נמצא איתי כאן היום. בטח היית ממש מתגאה בזה שאני בצבא, ושקיבלתי הצטיינות במשהו. ואפילו פעמיים. הייתי אומר לי כמה שאתה גאה בי ואולי היית מחייך חיוך רחב.
הייתי רוצה שתדע שאתה הסיבה העיקרית לכך שהתגייסתי לצבא. וכשאבוא במדים בפעם הראשונה בחיי, אל קברך שם אתה נמצא במנוחת עולמים, לא אתבייש לבכות.
אני מבטיח לך.
| |
התגבשות
כאמור, בחופש פסח שנגמר זה עתה ניצלתי את הזמן בעיקר כדי להיות עם חברים, ליצור קשרים חדשים וגם כאלה שהיה לי חשוב לטפח אותם. כך יצא, דיי במקרה, שמצאתי את עצמי בקבוצה קטנה של הומואים בני גילי שהתגבשה לה בזמן האחרון. זה קצת מוזר לי, כי רוב החברים שלי הם סטרייטים (או כאלו שהיו סטרייטים וגילו על עצמם) ומדובר בעבורי בסוג שייכות או פתיחות שונה.
כמובן שעם החברים ה'רגילים' שלי אני מרגיש הכי פתוח בכל מצב, זו היכרות עמוקה וארוכת שנים שכבר לא קיימים אף מחסומים, ובכל זאת, מוזר לי עכשיו. מוזר מהסוג הטוב, תחושה כזו שאתה מקבל כשאתה נמצא במשהו חדש שלא כל כך טעמת ממנו בעבר ועדיין אתה מרגיש בנוח איתו. גם כאן אני הדומיננטי, המארח, וזה שתמיד קובעים אצלו כי ההורים שלו פתוחים ומקבלים ויש לו חדר מגניב. האמת שנחמד לשמוע את זה. 
הבאתי איתי המון ספרים ואוכל לשבת הקרובה. אני קצת מצטער שלא היה לי זמן לקנות ספר סודוקו כמו שתכננתי. נו מיילא, יש לי מספיק חומר קריאה שיספק אותי גם לחודש הקרוב אפילו.
עד המעוף הבא,
עפיפון
| |
תחושה פנימית
הכל בסדר, כביכול, ולמרות זאת יש לי הרגשה שלא. שלא בסדר. אני מרגיש שמשהו רע עומד לקרות בקרוב.
אולי הייתי יותר מדיי עם אנשים השבוע. אני סוגר שבת בשבוע הבא.
אולי כך ייטב.
עפיפון
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
