לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קו האופק


כמו עפיפון אני מרחף בשמי האופק.

Avatarכינוי: 

בן: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

געגועים.


אני מקנא בכל אלה שמספרים לי סיפורים מצחיקים על השירות הצבאי שלהם. השירות שלי עובר לי בצורה כל כך ריקה ועצובה.

אין לי  ממש חברים בבסיס כי היחידה שאני נמצא בה היא מאוד מאוד קטנה, ובערך חמישית מהנמצאים שם נשארים לישון בבסיס. רובם שם כל כך שונים ממני בבסיסה של המנטליות. אני לא מוצא את עצמי שם בכלל, ומרגיש שאין לי עם מי לדבר.

השבתות שלי בבית מזכירות לי שגם לי יש חיי חברה שפויים ונורמליים., להבדיל ממה שיש לי בבסיס. זה מזכיר לי שהבעיה היא לא טמונה בי וחוסך ממני המון מחשבות שליליות ומיותרות.

 

אבל אני נורא מקנא. גם אני רוצה שיהיו לי חברים בבסיס, והשירות שלי יעבור לי בצורה כיפית, אבל אין לי את זה וזה כל כך עצוב לי. בסופו של דבר כבר התרגלתי למעט לדבר על החיים שלי וגם עם חברים שלי בעצמם. אני מרגיש שהחיים שלי מתנוונים לאיטם, כי אני לא מתקדם לשום מקום. כל הזמן אותו המקום, השיעמום שבאנשים. אני משתדל למלא את הימים שלי כמה שיותר ולקחת על עצמי כמה תפקידים שרק אוכל, כיוון שאם לא אני פשוט אשתגע. הימים שלי בדרך כלל נגמרים בשעה תשע בלילה ורק לאחר מכן אני יורד למגורים ויושב איתם.. הם לא נוראים, אבל קשה לי מאוד להתחבר איתם. ואני לא מגדיר את עצמי כבררן.

 

אני נורא מתוסכל בשל העובדה שנדפקתי מלכתחילה בחיל מעפן שלא יכלתי להתקדם בו, האפשרויות קצונה לא באות בחשבון מבחינתי במסגרת החיל והחלטתי לוותר על משהו שמאוד רציתי, ושיכול להביא לי קונטרה לא רעה בכלל בשירות. עצוב לי שהייתי במקום הלא נכון וברשימה הלא נכונה. יותר מכל עצוב לי שאני מבין היחידים שיש להם קב'א גבוהה בעוד שכולם הרבה מתחת. אני נוטה לא להסכים עם הסקאלה של הקב"אות, אבל בבסיס שלי רואים את זה כל כך בבירור. אני באמת תוהה לפשר המקום שלי שם..

 

בימים אלו אני במקום מדהים עם המשפחה שלי שמכריח אותי להתנתק קצת מהשגרה. אחי הביא מחשב נייד שממלא לי כל מיני חורי שיעמום שצצים לי פתאום (ויש כאן הרבה כאלה). למרות זאת דווקא עכשיו בסוף השבוע האינטראקציה עם חברים שלי חסרה לי יותר מכל.


יוצא לי מדי פעם לחשוב על איך המצב היה נראה אם הייתי במערכת יחסים עם מישהו. אולי הכל היה נראה אחרת, ואולי לא.

אני תוהה אם יש טעם או תועלת בשביל להתחיל משהו, כי איך שאני לא אסתכל על זה, הגעתי לשלב שהכל בידיים שלי. אין לי כבר מה 'להאשים' ולהגיד שזה מה שמעכב אותי. אני כבר בחור שיודע מה הוא רוצה מעצמו, המשפחה שלי יודעת עליי כבר חמש שנים עד כדי כך שאמא שלי אפילו תוהה לחיוב אם אני יוצא עם X או Y. ואפילו יש לי את הזמן, כי זה בהחלט אפשרי לנהל קשר רציני מרחוק אם משקיעים בכך המאמץ והחשק הדרושים, אבל הבעיה איתי היא שנגמר ונמאס לי מהר. אפילו מהר מדיי.

 

אני מתגעגע לחיים שהיו לי לפני הצבא. בחיי שידעתי אז איך להנות.

נכתב על ידי , 25/7/2009 01:27   בקטגוריות מחשבות והרהורים, צבא  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאור... ב-25/7/2009 21:58
 





5,588
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל* עפיפון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על * עפיפון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)