כבר נמאס מהכל..

באמת שנמאס, נמאס לי מהבית הזה ומהSO CALLED משפחה שגם הם לא יותר מרהיטים בבית .

נמאס לי מהחוסר וודאות הזאת לאן אני ילך בשנה הבאה ואם הפנימיה היחידה שנראית לי נורמאלית תקבל אותי בלי להשאר כיתה,

אם אני אמצא את התעודות בכלל בשביל להתקבל לשם ...

נמאס מהמסכות האלה שתקועות לי על הפרצוף(מטאפורית כמובן), שמתחתן יש סתם פחד ענקי מלחשוף יותר מדיי רגש, להראות שכן אכפת לי, להחשף - לפגע..

נמאס מההתנהלות המזעזעת הזאת של הבבון, שמבחינת העובד סוציאלי שלי הוא שם את המשכה הזאת של "האבא המקסים" שדואג ושאכפת לו. חח.. בתחת שלי אכפת לו..

והכי נמאס לי זה שתמיד שאני מצלצל אליה, לבנאדם היחידי שבאיזושהי דרך אני כן מראה שאכפת לי, היא מנפנפת אותי כמו מנגל. "לא יכולה".. בטח לא יכולה, מפחדת להגיד לי שלא מתאים לך, שלא ניראלך? מפחדת להגיד לי שאת לא סובלת אותי ושאת מצטערת על היום שהכרת אותי? מפחדת להתהדר שוב בנחמדות המזויפת. כי אם היית כל כך מקסימה, לא היית מסננת אותי שהתקשרתי אלייך בזמן שאת "פנויה", לא היית מנפנפת אותי כל פעם שאני מדבר איתך. ומה יקרה שיגמרו לך התירוצים? מה אז? תצטרכי להגיד לי מה את באמת חושבת עליי, לא? 

ממה את מפחדת, מזה שאני יגיד לך את האמת שנפרדתי מחברה שלי בשבילך? מזה שאני יגיד לך מה אני מרגיש אלייך כבר בשנה האחרונה הזאת? מהפאתטיות שלי..?

ואולי, כל זה סתם ואני באמת מדבר איתה בזמני לא טובים..? אין לי שמץ ...

אז.. ביום שישי השבוע יש לי הופעה ברוקי, אני ד"ר סקוט למי שמכיר ת'סרט..

משום מה אני גרוע, יש לנו קאסט כושל והפרי-שואו עלוב ברמות שאין לתאר. בהצלחה לי/לנו (:

אביב גפן - המלחמה הבאה

הכל מתערבב לי בראש בצורה אחידה

קשה לזכור את הדבר האחרון שקרה

זריחה מתפוצצת בחוץ דרך סדק וילון

ברחוב הטמטום והכוח מטאטאים את שברי החלום

ואת מי שצריך להרוג כבר הרגו ואת מי שצריך להמליך כבר המליכו

בוקר טוב איראן מתבלבל השדרן למה זה לא מצחיק אותנו

תאמרו שאני דכאוני ומוזר אך יום אחד גם אתם תבינו

זה היה לנו ביד האם אתם זוכרים, זה היה לנו ביד

אז תרדו איתי למדרכה כי כבר התחילו את הספירה לאחור לקראת המלחמה הבאה

וזהו להיום..

למי שקם בוקר טוב.. אני הולך לישון..