לא משנה..

ככ נמאס לי, פשוט רע פה. יש את הטבמל שעושה לי את המוות, ויש את הקטע שאין ככ עם מי לבד על זה.

והכל בגלל שכביכול יש מסביבי פאזה שהכל בסדר, נורמלי כביכול..

ונכון שאני מעדיף שזה ישאר ככה, אבל יש את המקרים האלה שלא משנה כמה אני יצא ויעשה כיף וינסה לשכוח, זה לא יעזור.

תמיד בסופו של דבר יוצא שאני מדחיק דברים מהחיים שלי, שוכח כביכול.

והנה אני, מנסה לעשות כל דבר אפשרי בשביל לצאת מפה. אבל זה לא הקטע הזה, כי אני כן מאמין שבספטמבר אני לא יהיה בחור תחת הזה

זה הקטע שאני יודע שגם את התקופה הזאת אני ידחיק ושוב אני יצור פאזה שהכל בסדר ולי יש חיים נורמלים.

אבל זה הקטע שזה לא באמת וזה דופק אותי א"כ, כי אני מפחד לדבר עם אנשים. 

אז משום מה זה יהיה יותר קשה לדבר איתם אחרי שהם כנראה בטוחים שיש לי מין חיים מושלמים.

אולי זה שוב בא מהקטע שאני לא אוהב להפתח כלפיי אנשים, כי זה הופך אותי לפגיע.

וזה הדבר שכנראה הכי מפחיד אותי, להפוך לסמרטוט הזה שנפגע מכל שטות. לחזור לעבר...

שגם את התקופה הזאת כנראה הדחקתי מהחיים וזה לא "מי שאני", או יותר נכון הדמות שיצרתי לעצמי.

ועם כל כמה שהתדמית הזאת דופקת אותי, אני עדיין ימשיך לטפח אותה. כי אני כן עדיין הסמרטוט הזה שנפגע מכל דבר.

וזה כנראה החומת מגן שלי שכביכול "חוסמת פגיעות"..

יש לי ככ הרבה חרא לשפוך פה, אבל נגמרות לי המילים אז אני ישמור את זה לפעם אחרת.
להית'

האמת ששוטתי במקריות בישרא ועצבנו אותי עכשיו נורא. אז חשבתי לעצמי "היי, למה שאני לא יעדכן את הבלוג המוזנח שלי.."

והנה אני פה, חושב מה לכתוב בזמן שאני מזיין לכם את השכל (עכשיו שחושבים על זה לכם זה רק לנוי - הקוראת היחידה שלי XD).

אז אחרי בלבול ביצים, הנה העדכון המדובר;

אז ככה(אני צריך להפסיק להתחיל משפטים ב"אז"), סופסוף השגתי עותק של התעודה שלי של המחצית האחרונה. מה שאומר שעכשיו יכולים לשקול סופסוף את הכניסה שלי לפנימיה בכפר. מה שאומר שאם הם כן יקבלו אותי ואם אני כן יצליח לשכנע אותם לא להשאיר אותי כיתה, כנראה שאני סופסוף עף מפה. מה שאומר שאני סיימתי לראות את הפרצוף של הטמבל מתרוצץ בבית ומקטר על זה שאני לא טוב מספיק בשבילו ופשוט לעשות עליו מניפולציות ולהוציא ממנו כסף, כי הדבר היחידי שבשבילו הוא טוב.

ועכשיו נשארתי עם ההרהורים שלי, שלא בטוח יעניינו מישהו, אבל תסבלו בשקט.

אני בטוח שהמעבר לאבא היה טעות חמורה ומצערת, שלא באמת קידמה אותי לאנשהו. וסתם ביזבזה לי זמן חברים יקר בישיבה חסרת טעם בבית. והפכה אותי לאלה שתקועים בבית במחשב רוב היום, ממורמרים..

והנה שיר שסיוון הדביקה לי לראש: