כל התרחקות מהבית
לאחרונה, נתפסת בעיניי כטעימה מהעתיד. זה היה כמעט סוריאליסטי, אני ומיכל. אורנה
ואלה.
על השירות: מלצר ממושקף
ומתולתל ששמר על קור רוח חביב מול הנלהבות שלנו.
על האלכוהול והאוכל:
אני ומיכל
על הכאמל: מיכל
על הלאקי הצרפתי: אני
על האווירה: תל אביב
על האושר הרגעי: מיכל,
תל אביב והאלכוהול
-
חזרתי לטבעון.
בידיעה שעוד לא סיימתי לברוח. או אולי, להתאוורר.
וקשה להפרד מסימנים קטנים של חיבה. אבל חייבים לתת להם ללכת.
חזרתי לטבעון עם קופסת סיגריות ריקה.
ומחר?
מחר אני שוב אהיה בת"א.
'יש אנשים שהם פשוט יפים'
פגשתי אותך בתוך חצי בקבוק של יין לבן.
ברחתי מהבועות אל העשן.
ואתה נשארת איתי בדרך,
באי ההתמצאות שלי בחלל.
בעובדה שאני
אבודה
ובודדה.
מבט אחד,
על התפר בין אהבה לכאב.
ובהליכה על קו אופק מטושטש וחשוך,
בחיפושים בלתי נגמרים.
פרידה הדדית מאותן מילים.
ואם רק תראה אותי. תסתכל באמת. תראה שאני לומדת יותר טוב מכולם.
-
לפעמים בלילה לבד אני חולמת על פריז. ולא תמיד אני בוכה. יש לי חברים ומוזיקה טובה ולפעמים אני באמת מאמינה שהכול יסתדר. יהיה טוב, כמו שצריך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
