On a mission from god

תמלא אותי ברוח של זכוכית מנופצת
ותן לי להיות אש,
ששורפת.
תעניק לי הפוגה,
כדי לרפא את כל הכוויות.
אל תצחקו,
כשאני צוחקת - במקום לבכות.

צוחקת על החורף הזה, על הקיפאון
 ועל הלב שהצטנן.
כי אני לא כזו,
תמיד הייתי אש.
בנוף המוכר והמאוס,
אני שוב מפלסת את דרכי בשחייה,
במים של תשישות.
מים של ;
'הגיע לי עד כאן' ו'אני לא יכולה יותר' ובעיקר 'אני רוצה קצת שקט'
והחתולה שבפנים רק רוצה להתמכר,
להתפורר למרגלותיך.
או לפחות, לגרגר על איזה ספסל... איזו, ספה.
זה מפתה- אבל לא.
יצאתי החוצה
ונשמתי רסיסים רסיסים.
החושך מאיים,
אבל הרבה זמן, כל מה שמפחיד אותי,
זה מה שמתחבא מתחת למיטה.
בדקה אחת שהתארכה,
לא שפויה לחלוטין,
אני מצליחה להתגעגע לכולם.
ולקוות
ולדעת,
שאני עוד ארגיש הרבה יותר טוב מאיך שאני מרגישה עכשיו.
אני לא מרפה ממשאלות כמוסות,
שרק לאחד, יתגלו בסופו של דבר.

-
אני טליה
ומתחשק לי שתשאלו אותי איזשהי שאלה.
מה שעולה לכם בראש