האצבעות מתקתקות באדיקות קצבית על מקלדת, מרחפות ונוחתות על אות אחר אות, באייפון. אוחזות בקדחתנות באיזה עט. אישונים מזוגגים- ובראש, משננת את המילים. משננת כדי שאוכל לכתוב אותן. תלתלים אדמוניים נפרסים ברכות חצי מושלמת על הכרית הלבנה, מבט כלפי מעלה- תודעה נעוצה ישירות במרכז התקרה. כל כך מרוקנת מכל דקה שעוברת.
מגרד לי מתחת לעור. מגרד לי איפה ש אסור. תנחמו אותי, תנו לי קורטוב של אהבה ללא תנאים; אני טומנת הזמנה בעיניים שעדיין משועשעות מעט, בגומות החן שעוד מתקערות בחיוך חטוף. מי אוהב להרגיש שהוא לבד? ואיפה הפשרה בתוך ערמת הרצונות שמאיימת להעלים את היכולת שלי להמשיך לנשום?
מה אני? אני טליה, אני אריה, אני ריקוד, אני משחק, אני כתיבה, אני התמכרות, אני מוזיקה. אני סיגריות, אני נרגילה, אני קולה זירו. אני נמשים, אני ג'ינג'ית, אני ברונטית, אני עיניים. (גדולות מידי) (חומות מידי) אני חוזק, אני גמישות, אני קימורים, אני אהבה. אני עצב, אני עייפות, אני שגעון, אני כעס, אני בריחה. אני בכי, אני חלומות. אני קולנוע, אני צ'לו, אני בס. אני אוקיינוס, אני אדום, אני נמרים. אני אורות עמומים, אני ברקים ורעמים, אני שמיים כהים. אני צחוק, אני להט, אני כמיהה, אני שינה טרופה. אני תקשורת, אני זמינות -תמיד\ עשרים וארבע שעות ביממה. אני מרשל אריקסון, אני טד מוסבי. אני שמאל, אני לוחמנות, אני עקשנות. אני שלל פיתולים ואני... לא יודעת. כלום.
אני מועדון העובדה הלא חשובה. רק רוצה שיתגעגעו אליי קצת בים השגרתי הזה.
.ממשיכה לבקש שתשאלו אותי משהו, אם יש לכם מה.
קר בחוץ.
“Everybody says they're sorry ,Still no one there replies”
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
