On a mission from god

יש בבעלותי כמה וכמה תיקים.
על כל תיק, יש געגוע קטן. אותו געגוע. רק בתור תזכורת-



כשאמרת לי, או כתבת לי 'משוגעת'. לא יכולתי שלא לחייך.
בכלל, בסיטואציות מטורפות של החיים, בהתקפים של צחוק עם אנשים אהובים.
אני מבינה כמה השגעונות שלי שפויים; זה מרגיע.
הפחדים שלי, מוצדקים.
החרדות שלי, טוב. יש להן פוטנציאל להעלם כליל ביום מן הימים- יותר קרוב ממה שאני נוטה לחשוב בימים קודרים.
-
אני אוהבת להיות בבית עם הדברים היפים ששייכים לי.
תכשיטים, בגדים, פוסטרים, דיסקים, סתם חפצים.
פיסות נייר, כרטיסים, תמונות שאספתי לאורך השנים.
שתי סכינים במטבח, שמיכה אחת בסלון, צד במיטה הזוגית שלי, צד במיטה של ההורים, כשאבא טס לחו"ל.

אני אוהבת לצאת החוצה אל הקור.
אני אוהבת את הרוח שגורמת לי לבכות, כמו כל דבר אחר. אחרת.
את הטפטוף העוקצני שנופל מהשמיים.
את הטיפות הכבדות והשקופות שנתלות מקצוותיהם של ענפים ועלים,
הדימוי היפה והבנאלי של יהלומים, הולם אותם. אני לא מנסה למצוא דימוי אחר.

Fools in Love , על אמת.

מושלם כמו הגשם מחוץ לחדר שלי.
כמו ההשראה שבמטבח.
מנחם כמו לבשל לאהוביי.
כמו מרתון של סרטי הארי פוטר.
חם כמו כביסה טריה.
כמו לחי סמוקה לאחר מאמץ.
מהפנט כמו עשן של נרגילה.
כמו סרט ממש טוב.
ממכר כמו דקירות נמרצות של מחט מקעקע.
כמו אקט של החזקת סיגריה מתקצרת.
קרוב כמו צל.
אמין ושובב כמוהו.

אבל כרגע-
קריר כמו העדר חיבוק,
כמו מושב אסלה.

כי משהו חסר.