On a mission from god

בוהק כמו זכוכית בשמש,

מתעתע בגלים רכים של רוח ומים.

כלור, דשא, בירה.

האוויר מלא בזה.

עתיד מרצד על הפנים,

הנאה,

סם,
סתם, 

טריק.

האוויר מלא בזה.

בקצה הקץ.

או בשביל אור שחומק מבעד סדק, כשדלת חדשה נפתחת.

שיר על פרידה.

על שגרה לוהטת שמגיעה.

שיר על מה שאי אפשר להמלט ממנו.

ואני ללא תחתית,

משנה קצת צבע.

מתגמשת עוד טיפה

-

יותר מהנופים היפים שראיתי, אנשים יפים, קסמו לי יותר.
ומכל מהלומה מנפצת ושברון לב, התאוששתי.
ממקום של הזדהות מוחלטת, הגעתי למצב שכבר לא היה לי אכפת. וזה מרגיש מעולה.
אני בחורה של אנשים.
אני מאמינה באנשים.
אין דבר שמסעיר אותי יותר, מרגיז אותי, מדהים אותי, מחריד אותי- מאנשים.
בעוונותי שפכתי משמעות אל תוך קשרים פעוטים, חולפים, לעיתים. סתמיים.
אהבתי רעיונית יותר ממה שאהבתי באמת.
אבל עכשיו אני אחרת.
יותר ממה שמרגש אותי הבישול והעיסוק במטבח, מרגשים אותי האנשים שאוכלים את האוכל שלי.
יותר מלשחק על הבמה, עניינה אותי מהות האדם במחזה. מהות האדם באומנות.

תמצית האנושיות כמו שהצליחו הגדולים והטובים ביותר להעביר בכתיבה.