-
עיניים מזוגגות.
אישונים חולמים
מצופים בשכבה מבריקה של טשטוש אלכוהולי מתקדם.
אדל הולמת בראשי בדרכי הביתה.
אהבה,
או לפחות משחק מכור, גמור
ולב שבור.
אני מוסרת אהבה לכל שבורות הלב.
כאן טליה המשוקמת,
שרוצה ששוב יהיה לה אכפת.
-
~
ואז אני מתקלפת,
מהאיפור, הג׳ינס, החזיה.
מתנדנדת ונכנעת לרגליים המסורבלות כעת, אלה שנשאו אותי בגאווה כמה שעות קודם לכן.
כואב לי הגרון.
קל להשתרע על המיטה.
תוך גסיסתן האיטית והמייסרת של המחשבות,
אני מאמינה בכל כוחי ששום דבר לא חשוב.
רק לישון.
זה עובד.
הכול נראה נקי ובהיר,
זו לא שלווה.
הכול כבר מחוק
ואין אף אחד שיידע שאת חושבת עליו.
ואז?
אז ישנים.
~
רגעי אושר גולמי,
בעוד העצב
מלוטש מתמיד.
הדמעות מושלמות,
נוצצות למרחקים.
יום יבוא ונצחק על המהירות בה הן מתייבשות.
ונהיה מאושרות.
-
ואחרי שנסעתי למשלח סיוע, אני שוב בבית.
הלב שלי רווי בכאב של חברותיי, שהחליטו להזדקק לי, לילה אחר לילה.
-
אוף כבר.
לא נורא,
כולנו נהיה בסדר לגמרי. 3>
(סליחה נו.)
אדם לוין מושלם.
ביי,
ט.מ.כ.