אתה גרמת לי,
לעטוף אותך בגלים עתיקים של חמלה.
ואת תאוותי,
חלקתי איתך.
הכרחת אותי,
לרקום סביבך,
בעדינות אמהית,
רשת תשוקה משתקת.
וכל מה שהיה בינך לביני, אילם.
וכל מה שקרס בתוכי,
המתיק את סוד האושר שלך.
לא רציתי לאהוב אותך.
אפילו לא קצת.
הפסקתי לנשום
ולחשתי,
בתדר שרק אתה יכול לשמוע.
נאנחתי על פי פקודה,
מתוך אותה משאלה כנועה.
רציתי שתאהב אותי אתה.
ותלמד אותי איך;
איך חיים משניה לשניה,
בלי המגע הזה.
ולא נותרה בי,
פינה אחת קפואה למזכרת.
כולי להוטה ומגויסת,
ממתינה לשובך.
אכולת קנאה,
מטורפת מצער על עיוורון הכבד.
נשאר רק כתם
וריח
וזה הכול.
-
אני עוזבת.
אני לוקחת איתי את האהבה,
חרוטה על העור.
אני נפרדת לאט מאותו בית.
זה שהגן עליי.
יש לי ציור שיעמוד על המשמר,
יציל אותי מהבדידות שאיתי בינתיים,
עד שתתפוגג.
דייט.
נורמלי. אמיתי.
גם לי עוד יהיה אחד. ולא לא משנה שהאידיוט התורן גורם לי להרגיש חרא...
. -מוקדש לכל אלה שדוחים סיפוקים,
כובשים יצרים.
ולכל אלה- שלא- .
And I can't tell where your lust ends
And where your love begins