צעדים לקראת אהבה עצמית.
הבלוגרית מעוררת ההשראה ריי שגב, עושה לי כבוד וכותבת פוסט בהשראת הודעה ששלחתי לה.
-
אני בקצה אחד של ספסל ואתה בשני.
נדמה שבעיניים שלך מתערבל ג׳ונגל ירוק ופראי. בשפתיים שלך,
ספק חיוך, ספק משועשע.
את הרעד שחולף בגופי, אי אפשר לפספס. אך הפנים הכמהות, בולטות עוד יותר והתמימות החומה והדופק שהאיץ. והנמשים על פני האודם
והכול, כי הסתכלת.
-
כשאני לא קשה נורא, אני רכה לגמרי.
וכשלרגע, אני מפסיקה לפצוע את עצמי, לא נותר לי אלא לאהוב.
ברווח שבין שינה עמוקה ושחורה לבין התעוררות אל בוקר מוקדם מידי, בהיר מידי; אני מרגישה את החלל.
כשאין מילים לתאר את האור, מלבד- לבן. וכשציוצי ציפורים, מדגישים את הדממה-
אני יודעת שאני לבד לחלוטין.
לבד בראש
לבד בלב
לבד במיטה
ובחלומות הבדידות מתפוררת ומשהו חובש את המועקה.
מקומות רחוקים,
משאלה מתגשמת.
מחכים, לחכות, מחכה.
~
חדש
ספונטני
נקי
מבין
עמוק
פשוט
בהיר
ממלא
יפה
טליה.
מדינה מתפרקת וחברה רקובה.
ולכן אני שואלת, יש משהו יותר חשוב מלא להרגיש לבד?
אין שום דבר שיותר חשוב מאהבה בעולם הזה. אין.